הארי פוטר והנשמה הנסתרת

הפריצה והאיום

~♤~♧~♤~

לאחר מסע ארוך על המטאטאים, השלושה אכן הגיעו לביתם.

החופש נגמר, והגיע זמן לחזור שוב ללימודים, שעוד מעט נגמרים.

איזו התרגשות הייתה מסביב לחזרה לבית הספר אחרי חופשת האביב.

הצמחים פרחו, הפרחים לבלבו, והכל העיד על בואו של סיום הלימודים והחופש.

תלמידי הוגוורטס היו בשיאם, כולם השתדלו לתת דחיפה אחרונה בלימודים כדי להשיג ציונים טובים, ונקודות לביתם.

תלמידי השנה השביעית, השתדלו להשאיר אחריהם חותם יפה וזכר.

תלמידי השנה החמישית, היו בלחץ היסטרי לקראת הבגרויות.

ותלמידי השנה הראשונה, רצו להוכיח את עצמם בכך שישיגו נקודות נוספות לביתם ויעשו רושם טוב על השנה הראשונה.

הקיץ כבר עמד בפתח, והנה הוא נכנס מיד אחרי האביב.

באחד מן הבקרים הקיציים הללו, התעורר אלבוס, במיטתו במעונות הבנים בסלית'רין, ונדהם למראה ארונו וחפציו.

ארונו היה ריק, כל חפציו היו זרוקים על הרצפה, בגדיו, נעליו, ספריו, הכל היה מפוזר.

בגין מראות אלו, מיהר אלבוס להעיר את סקורפיוס.

"סקורפיוס! תסתכל'' צעק אלבוס.

סקורפיוס התעורר, עיניו היו חצי עצומות, וגבותיו היו מכופפות לאור התנגדותו לקרני השמש שזרמו לחדר מבעד החלונות.

סקורפיוס הישיר את מבטו, וראה את הבלאגן שהיה בחלקו של אלבוס.

"מי עשה את זה?!" שאל סקורפיוס.

"אני לא יודע" אמר אלבוס.

"בוא נספר לרוז, ונחליט מה עושים" הציע סקורפיוס.

"מקובל" אישר אלבוס.

לאחר ארוחת הבוקר, הם התהלכו לכיוונה של רוז והצטרפו אליה.

"נו, מה חדש?" התעניינה רוז.

"שאתה תספר?" שאל סקורפיוס והביט באלבוס.

"מישהו פרץ לי לחדר, והוא חיפש משהו. אבל כנראה שלא מצא, כי לא נעלם לי אף אחד מן החפצים, הכל שם" סיפר אלבוס.

"מוזר" אמרה רוז.

"מאוד" הוסיף סקורפיוס.

"אז מה עושים?" שאל אלבוס.

"לדעתי כדאי לספר לפרופסור מקגונגל'' אמרה רוז.

לפתע, הופיעה דמות מאחורי השלושה ואמרה:

"מה צריך לספר לפרופסור מקגונגל?"

כן, זו הייתה אכן היא שעמדה שם מאחור.

"אמממ" אמרה רוז, וחשש ניכר בעיניה.

"בואו בבקשה למשרדי" ביקשה פרופסור מקגונגל.

השלושה נאלצו ללכת בעקבותיה, וכל הדרך למשרדה החליפו מבטים זה עם זה.

כשנכנסו למשרדה, היא התיישבה מולם.

"נו, מה אתם צריכים לספר לי?" שאלה.

"מישהו פרץ לי לחדר'' השיב אלבוס.

"טוב זה מעניין. גנבו לך משהו?" שאלה מקגונגל.

"לא" השיב אלבוס.

"טוב, אצטרך לדבר עם אביך בנושא ונראה אחר כך מה עושים" אמרה מקגונגל.

השלושה יצאו מן המשרד ושתקו עד שהתרחקו מרחק שמיעה.

"לדעתי אנחנו צריכים לפתור את זה בעצמנו!" אמרה רוז בבטחון.

"כן, אני הייתי רוצה לדעת מי זה, ולגלות את זה לבד" הוסיף אלבוס.

"אתה מתכוון שלושתנו?" שאל סקורפיוס.

"כן" חייך אלבוס.

"טוב נדבר מחר, כבר שעה יחסית מאוחרת ואני צריכה לחזור למועדון של גריפינדור. להתראות" אמרה רוז.

אלבוס וסקורפיוס ירדו לחדר המועדון של סלית'רין והתארגנו לשינה.

כשעבר אלבוס ליד האח, הוא ראה את פניו של טום מחייכות.

אלבוס התעלם משראה, והמשיך להתנהג כרגיל כדי לא למשוך תשומת לב.

לאחר שהלכו לישון, אלבוס הסתכל על פניו של סקורפיוס לוודא שהוא ישן, ואז ירד למטה לאח.

פניו של טום הופיעו מיד באש.

"נו, אני רואה ששמת לב לפריצה שארגנתי" אמר טום.

"זה היית אתה?" התפלא אלבוס.

"כן, יש בעיה?"

"בטחתי בך, עזרתי לך, למה?"

"מה עם השרביט? ידעתי שמצאת אותו, אז ניסיתי לחפש אותו בעצמי"

"אל תשקר, אתה יודע שהשרביט פה אצלי"

"נכון, אבל יש עוד משהו ששייך לך שאני רוצה. הגלימה"

"זה לא יקרה! אני לא אתן לך אותה! הסתבכתי מספיק בגללך"

"האמת היא, שזו לא הייתה שאלה. אם אתה לא תביא לי את הגלימה, אני אדאג כבר לחבריך הטוב סקורפיוס, לבת דודתך רוז, וגם לאחותך לילי. אני מזהיר אותך, אם אתה תספר למישהו על האיום אני אטפל גם בו, וגם בך. תזהר, אני רואה הכל"

"ו... למה אתה צריך את הגלימה אם אפשר לשאול?"

"אני רואה שאתה קצת לא הבנת את המצב בינינו. אני שואל, אתה עונה. אני מדבר, אתה מקשיב. בקיצור, אני מחליט, ואתה לא חוקר אותי. אבל היום, אני במצב רוח נחמד, אז אספר לך, שגלימת ההיעלמות שייכת לי, ואביך גנב לי גם אותה. אז עכשיו, אני מחזיר אותה אליי"

"איך אני אביא אותה? היא אצל אבא שלי"

"זה כבר עניין שלך"

פניו של טום נעלמו מן האש, ואלבוס עלה חזרה לחדרו.

הוא נכנס למיטה, התכסה בשמיכת הפוך, סגר את וילון האפיריון וחשב, עד שעיניו נעצמו וראשו הפסיק לחשוב...

 ______________________________________________________________________

דבר הכותבת:

אז כן, אני לא זכרתי נכון. בספר, באמת הארי מחזיר את השרביט לקברו של דמבלדור, כדי שהשרביט יאבד את כוחותיו כשהארי ימות מוות טבעי.

אבל מה שזכרתי, היה לפי הסרט, שבו הארי באמת שובר את השרביט וזורק לתהום.

מה דעתכם?

הפרק הקודם		הפרק הבא