נגד הכל

אוקי אז היי כולם!!

הפרק הזה מוקדש לכל מי שמגיב וקורא את הפאנפיק!!

זה באמת כיף לדעת שיש אנשים שאוהבים:)

אממ אין לי עוד מה לכתוב.

תהנו🌻

פרק 12 | הצמיד | לרה

"ביי אמא! אני אשלח לך מכתב כשאגיע!" לרה נופפה לאמה מתוך קרון הרכבת, והביטה בשאר הילדים שנופפו להוריהם לשלום. חלק מהילדים היו בשנתם הראשונה כמוה, והיה קל לזהות אותם לפי פניהם המתרגשות והלחוצות, וחלקם כבר בשנה השניה, שניצלו כל הזדמנות להראות שהם כבר בוגרים.
הרכבת החלה לנסוע באיטיות, אך ההמולה שסביבה לא שככה, והצעקות התחזקו.
"להתראות אבא!" היא חייכה אליו, וקיוותה שהוא שמע אותה.
כמה אמהות רצו לצד הרכבת בהתרגשות, וכשהיא החלה להאיץ הן נעצרו ונופפו, עד שהרכבת פנתה בעיקול ונעלמה.
"וואו. אז אנחנו באמת נוסעות, אה?" לרה הכניסה את ראשה וסגרה את החלון, ואז פנתה וחייכה אל מרג'י וג'ין, שהביטו בה בחזרה בחיוך.
"כן," אמרה מרג'י בהתרגשות, "אני לא מאמינה! ההורים שלי כל כך אוהבים את הוגוורטס! הם סיפרו לנו על כל כך הרבה דברים, שאני כבר לא יכולה לחכות להגיע לשם."
"כן, בהתחלה הם אמרו שיהיה לנו קשה עם המרחק, אבל הרגענו אותם שיהיה לנו אחת את השניה, ואנחנו נהיה בסדר..." אמרה ג'ין, ופנתה לפתוח את התיק הקטן שלה. "אני יודעת שלפני רגע יצאנו, אבל אני ממש רעבה. רוצות שנאכל עכשיו?"
לרה משכה בכתפיה והן הוציאו את האוכל מהתיק והחלו לאכול תוך כדי שהן מדברות.
"אני חושבת שכדאי שנתלבש," אמרה ג'ין לבסוף.
"כמה זמן עבר?" שאלה לרה בפליאה.
"שעתיים אני חושבת..."
בדיוק אז נשמעה דפיקה בדלת הקרון. בפתח עמדה אישה חייכנית שהובילה עגלת ממתקים. "תרצו לאכול משהו?" שאלה.
"אני אשמח לקצת צפרדעי שוקולד. אף פעם לא אספתי אבל שמעתי שזה ממש מקובל בהוגוורטס אז אולי אני אתחיל," אמרה מרג'י והוציאה כמה אוניות מכיסה.
"אני התחלתי אוסף עם ראיין כשעוד היינו קטנים. כשהוא נעלם זרקתי אותו למחסן, אבל יכול להיות שהוא עדיין שם... נוכל להיות ביחד!" קראה לרה בשמחה. "אני אכתוב לאמא שלי שתשלח לי אותו."
בסופו של דבר הן קנו חבילת צפרדעי-שוקולד, מיץ דלעת וחבילת 'ממתקי ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי'.
"מה זה?" שאלה לרה והביטה בממתקים שג'ין קנתה.
"אה, זה ממתקים קסומים. המציאו אותם פרד וג'ורג', האחים וויזלי... למען האמת הם תאומים, והם גאונים! בהתחלה היו רק שלושה או ארבעה סוגים, אבל הם ממש פיתחו את זה. עכשיו יש גם ממתקים שגורמים לך להיות מטר מעל האדמה ועוד המון דברים מגניבים!" ג'ין חייכה ופתחה את החבילה בעיניים נוצצות. "זה כמו 'סוכריות ברטי-בורטס בכל הטעמים', רק שבמקום טעמים שונים יש קסמים שונים."
"מאיפה את יודעת את כל זה?" שאלה לרה בפליאה, ולקחה אחד מהממתקים, החצי-סגולים-חצי-כתומים.
"קראתי על זה... קודם אוכלים את הצד הכתום, וכדי לבטל את הקסם אוכלים את הסגול."
"ומה עם פרד וג'ורג' עכשיו?" שאלה מרג'י בעניין.
"פרד מת... בקרב על הוגוורטס," לחשה ג'ין בעצב. "וג'ורג' כבר ממש זקן אבל מחליפים אותם הנכדים שלהם, גם הם תאומים... הם די דומים לפרד וג'ורג', למען האמת, אבל את רוב הרעיונות הם עדיין לוקחים מסבא שלהם."
לרה חייכה והסתכלה על ג'ין, שבחנה ממתק אחד, והתלבטה עם לאכול אותו.
דפיקה נוספת בדלת הקרון עצרה אותה, ומרג'י קמה לפתוח את הדלת.
"כבר קנינו ממתקים, תו-" היא החלה לדבר בלי להסתכל מי עומד בדלת, אבל לפתע נעצרה, ועיניה הוצרו. "אתה."
"מי זה?" שאלה לרה והביטה במרג'י בתמיהה. היא לא הייתה רגילה לראות אותה תוקפנית כל כך.
מרג'י לא ענתה לה, והמשיכה לדבר אל הזר שעמד בכניסה לקרון.
"אין לך שום זכות, שום זכות, לבוא לכאן, חתיכת צָבוּעַ. נעלם לשנים ואז מופיע כאילו כלום."
ללרה הייתה הרגשה שהיא יודעת מי זה, והיא קמה וניסתה להזיז את מרג'י מהפתח. מרג'י לא התייחסה אליה והמשיכה לעמוד ולהביט בו בכעס.
"שנינו יודעים שאם הייתי נשאר אתן לא הייתן חברות טובות כל כך היום," אמר קול מוכר בלעג. "וחוץ מזה, כבר נפגשנו." הוא הביט בה כמה שניות בבוז, והוסיף "אני יכול להיכנס?"
מרג'י נתנה בו עוד מבט מלא משטמה ונתנה לו לעבור, סוגרת מאחוריו את הדלת.
"ראיין!" אמרה לרה בהפתעה את השם שכבר ניחשה, והציעה לו לשבת לידה.
"מה אתה עושה פה?" שאלה מרג'י לפני שהם הספיקו לדבר.
"אני פה מטעם משרד הקסמים. יש לי משימה." הוא אמר בקול מלגלג, והביט בלרה בזמן שדיבר.
"בטח, ואני שר הקסמים ובאתי להעניק לך פרס על גידול דודאים," השיבה לו מרג'י באותו קול, אבל בניגוד אליו היא הביטה בו בכעס.
"מה יש לך?" שאלה לרה, גם היא בכעס.
"אי אפשר להאמין לו! הוא נעלם. לא יצר איתך קשר. אפילו לא מכתב! איך את יכולה לסמוך עליו?!" מרג'י הביטה בלרה בתערובת של כעס ותחנונים. "איך את יודעת שזה לא יקרה שוב?"
"היא סתם מנסה לסכסך ביננו," ראיין החל להגיד אבל לרה קטעה אותו, כשהיא נועצת את מבטה במרג'י.
"לא היא לא. אני חושבת שאת מקנאה. את יודעת שהיינו חברים ממש טובים, ואת מקנאה בנו ומפחדת שאני לא אתייחס אליך עכשיו." היא התקרבה למרג'י והביטה בה עד שמרג'י הסתכלה עליה בחזרה.
"אני מבטיחה לך שזה לא נכון!" לחשה מרג'י בקול חנוק. "אני לא סומכת עליו, וגם את לא אמורה. בבקשה תאמיני לי."
לרה הנידה בראשה לחזרה למקומה. "את יכולה להתעלם ממנו. נסיים לדבר והוא יצא."
ראיין חייך ללרה, והביט במרג'י בניצחון בלי שלרה שמה לב.
"באתי רק כדי להביא לך משהו..." ראיין הכניס את ידו לכיסו, אבל השאיר אותה שם, והתחיל לדבר. "אני יודע שקשה לך לסמוך עלי," שיעול נשמע ממקומה של מרג'י אבל היא לא אמרה כלום. "ובצדק. אני נעלמתי ולא יצרתי איתך קשר... זה לא היה בסדר. אבל אני רוצה להראות לך שזה באמת חשוב לי, ואני מקווה שתביני אותי..." הוא נשם עמוק והוציא את ידו מהכיס. הוא הושיט לה את מה שהיה בתוך היד, ושמע את מרג'י נדרכת לידו.
"וואו, ראיין!" לרה הוציאה מתוך ידו צמיד חום, זהה בדיוק לצמיד שלו. "מאיפה השגת אותו? כשקניתי לנו את הצמידי חברות האלה, קניתי את השניים האחרונים! אחד לי ואחד לך..."
"עבדתי קשה מאוד בשביל למצוא את זה." הוא לקח את הצמיד וקשר אותו על ידה של לרה.
"תודה." היא חייכה אליו.
"רק... כדי להראות לך כמה זה חשוב לי. אני מוכן לעבוד קשה בשביל החברות הזאת."
"אני שמחה. אני מקווה שנהיה שוב חברים טובים כמו פעם," היא אמרה.
מרג'י נחרה בבוז, ולא הפסיקה לנעוץ בראיין מבטים כעוסים.
לרה וראיין דיברו עוד כמה דקות, ולאחר מכן הוא חיבק אותה בחיוך ויצא מהתא.
"השתגעת לגמרי?" תקפה אותה מרג'י בשניה שהדלת נסגרה. "קודם הוא תוקף אותנו ברחוב ההוא, ועכשיו הוא מנסה להתחבר אלייך, כדי שיהיה לו קל יותר לתקוף אותך! וככה גם לא תחשדי בו."
"מרג'י, די!" קראה לרה בכעס. "בדבר אחד את צודקת - אני לא חושדת בו! את מנסה בכוח להפוך אותו לרע בסיפור, ולא מצליחה לרגע להבין שהוא פשוט רוצה שנהיה חברים, ולא שום דבר יותר!"
"זה מושלם, פשוט מושלם!" נאנקה מרג'י, "הכל כל כך מתאים. אני מבטיחה לך שבאמת ראיתי אותו! זה היה הוא שם ברחוב! הוא והתוכניות השטניות שלו, חתיכת-"
"שלושתינו יודעות שזה היה העמוד הזה. את לא ראית אותו ולא יכולת לראות אותו, כי הוא לא היה שם."
מרג'י ולרה נעצו מבטים עוינים אחת בשניה, וזה היה יכול להימשך עד סוף הנסיעה, אילולא ג'ין, שאמרה לפתע.
"זה לא משנה כרגע אם הוא רע או לא. הוא לא נמצא פה כדי לתקוף את לרה עם סכין, והוא גם לא נמצא פה כדי לנסות להתחבר איתה." היא דיברה בעדינות. "אין לני מה לעשות עכשיו ממילא, אז בבקשה אל תריבו. הוא לא שווה את זה."
"לגמרי לא," נשפה מרג'י בקול, ולרה הסכימה איתה בחיוך מהוסס.
הן התחבקו בחוזקה וביקשו סליחה, אבל שאר הנסיעה המשיכה בשקט, וכל נסיונותיה של ג'ין לדבר לא עזרו, עד שלבסוף גם היא השתתקה.

הפרק הקודם		הפרק הבא