ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 12 – ידע הוא כוח

לכשנגמרה ארוחת הערב הרמיוני נחפזה לפגישתה עם לונה בספרייה. היא ידעה ששם אף אחד לא יפריע להן. לא הרבה אנשים אוהבים לשבת בספרייה בשבת בערב.
מאדם פינץ הספרנית הסתכלה על הרמיוני בחשד כשהופיעה בכניסה לספריה. לא היה שם אף תלמיד מלבדה.
לונה הגיעה למפגש והצטרפה לשולחן הפינתי בו ישבה הרמיוני כשבידיה ערימת ספרים.
"אני משאילה לך אותם. הם שלי, לא של הספרייה," הוסיפה למראה הבעת התמיהה על פניה של הרמיוני. "את תצטרכי אותם יותר ממני בזמן הקרוב."
"מה יש כאן?" הרמיוני שאלה בחשש.
"יש כאן כל מיני מאמרים על פמיניזם ונשיות, ספר על זוגות חד מיניים במאה ה-20, ספרים על זוגיות בריאה בעידן המודרני והמון מחקרים על אמצעי מניעה. יש פה גם ספר שירה פמיניסטי שמצאתי אותו כממש מגניב." עיניה של לונה זרחו כשהיא פירטה בשקט.
"את כל זה אבא שלך קנה לך?" עיניה של הרמיוני נפערו בתדהמה.
"כן, חוץ מספר השירים שקניתי עצמי. הוא ממש נהדר."
הרמיוני בחנה את הערימה הגדולה למדי והחזירה את מבטה ללונה.
"אני לא כל כך יודעת איך להתחיל," היא משכה בכתפייה.
"תשאלי אותי שאלות ואני אנסה לענות לך," לונה אמרה.
הרמיוני חשבה רגע ארוך, מנסה לנסח את תחושת חוסר המידע שהעיקה עלייה לתוך שאלה קונקרטית.
"איך זוגיות מתקדמת במישור האישי ובמישור הפיזי? מה קורה אחרי שמחליטים שאנחנו זוג ומתנשקים?"
"הרמיוני, לשאלות כאלו אין תשובה חד משמעית. זוגיות היא לא מסלול מירוץ עם מכשולים," לונה גיחכה בשקט. "אבל יש הרבה דברים באמצע מהרגע שמתנשקים עד הרגע ששוכבים, זה לא רק זה או זה. בפן פיזי זה הכי קל לענות אז אתחיל מזה, מקווה שלא אשכח משהו," גבותיה התרוממו תוך כדי שחשבה על המשך תשובתה. "מין בריא הוא מין עם הדרגתיות. לא קופצים ישר מההתחלה ועד לסוף. לדוגמא – מתנשקים ואז הגבר נוגע בחזה של האישה, זה אמור להיות נעים כאילו, ואז האישה נוגעת בחזה של הגבר. אפשר משם להמשיך לנגיעה באיברי המין או לסקס יבש. יש גם את האפשרות לרדת אחד לשנייה... או לנשק את כל הגוף... וסקס זה לא רק סקס גומרים וזהו, יש גם משחק מקדים והרבה נעים בכל הגוף לפני..." היא דיברה על הנושא כאילו היה מדובר במתכון לשיקוי, ולא כאילו מדובר בנושא הכי מביך ואינטימי בעולם.
"זה נשמע נורא מביך, כל העניין הזה." הרמיוני הרגישה שהיא נהיית אדומה לגמרי.
לונה בחנה את פניה האדומות רגע ארוך לפני שענתה. "זה אמור להיות ממש כיף כשזה משהו שאת רוצה לעשות עם מישהו שאת אוהבת. בכל אופן, אני משערת שהבחור שלך לא מצפה ממך לקפוץ ישר מההתחלה אל הסוף כשרק התחלתם לצאת."
"אז מתי זה כן מצופה?" הרמיוני הוסיפה לחקור.
"כל אחד ואחת בקצב שלה או שלו. אין לזה חוקים באמת. לשום דבר מהנושא הזה אין לגמרי חוקים נוקשים וברורים. ברור לי שזה עלול לתסכל אותך. הקטע הטוב זה שאת יכולה לדבר על זה עם הבחור שלך לפני שתרצי. וכמובן, לעשות בדיקה למחלות מין לפני ולהחליט באיזה אמצעי מניעה את מעוניינת להשתמש." היא הצביעה על כמה ספרים שכנראה שהפירוט על מה שסיפרה נמצא ממש בהם. "וזה גם סבבה לא לרצות בכלל מין אף פעם, וזה גם סבבה להתנסות קודם עם עצמך כדי לגלות מה את אוהבת לפני שתתנסי עם הפרטנר, וזה גם סבבה להרגיש שכל זה ממש ממש מוקדם לך."
"אני חושבת שזה ממש ממש מוקדם לי," פסקה הרמיוני. "מה עם המישור האישי?"
"כשמדברים על זוגיות מונוגמית, אז בדרך כלל יוצאים ואז אם זה מסתדר נהיים זוג ומתחילים להכיר את ההורים והחברים אחד של השנייה וכזה." לונה חשבה לעצמה. "את כבר סיפרת להארי ולרון?"
"לא," הרמיוני לחשה.
"אז כדאי להתחיל בזה. ואולי זה גם בסדר שהזוגיות שלכם תהיה פומבית. ואולי עדיף שתשמרו עליה בסוד. זו החלטה שלכם בסוף."
מאדם פינץ נראתה מתקרבת אליהן בפנים זועפות. נראה שהן הרעישו למרות שממש התאמצו ללחוש.
"תודה לונה, נראה לי שזה היה מספיק להיום," הרמיוני לחשה ואספה את הספרים לחיקה.
"לונה השאילה לי אותם, הם לא של הספרייה," הוסיפה בקול לעבר מאדם פינץ והמבט המאיים.
-
בלילה הרמיוני כמעט ולא ישנה מרוב מחשבות.
זה נורא מסובך כל העניין הרומנטי הזה, אין בזה שום חוקים ברורים ונכון ולא נכון. הכל עניין של ניסוי וטעיה.
והקטע שממש חייב לדבר על הכול אחד עם השניה אם רוצים שזה יצליח, והכל בזה כל כך מביך...
היא לא הצליחה לדמיין את עצמה פותחת את הנושא עם פרד. עם לונה זה היה עדיין נורא מביך!
רק בשעה שהשמש התחילה לזרוח הרמיוני מצאה את עצמה נרדמת לבסוף.
-
בבוקר יום ראשון הרמיוני התעוררה בדיוק בזמן להספיק לארוחת הבוקר.
היא התיישבה לצד הארי ורון והחליטה שזה הזמן המושלם לספר להם.
"הארי, רון, יש לי משהו חשוב לספר לכם." היא התחילה אך עצרה בעדה כשג'ורג' וקייטי בל התיישבו מולם ושאלו את הארי אם הוא מגיע לאימון הקווידיץ'.
הרגע נקטע והיא לא ראתה את עצמה מספרת להם בנוכחות ג'ורג' וקייטי.
הרמיוני המשיכה לאכול בשקט כשבראשה יותר מדי מחשבות.

הפרק הקודם		הפרק הבא