העולם השלישי

"היי." אמר פרד בחיוכו הרחב כשאמנדה נכנסה ליום עבודה נוסף בחנות.

"היי." השיבה אמנדה בחיוך ומיהרה לרשום את שעת הגעתה בפנקס הבקרה.

"אחרת." ציין פרד.

"אני יודעת."השיבה אמנדה בשאט נפש, "תרגיש חופשי להוריד לי את זה מהמשכורת."

פרד הביט בה מבולבל, המשכורת הייתה חשובה לה ומעולם לא רצתה לסכן אותה ובטח שלא עודדה אותו להוריד ממשכורתה.

"הכל בסדר?" שאל בדאגה.

"כן." מיהרה אמנדה להשיב ולקחת את החולצה עם תג השם משולחן הקופה.

פרד המשיך להביט בה במטרה שבסופו של דבר היא תישבר, היא נשברה.

"אני לא בטוחה." הודתה לבסוף, החולצה השחורה אחוזה בחוזקה בין ידיה.

"מה קרה?" שאל בדאגה והתיישב על כיסא הקופאי.

אמנדה התיישבה על השולחן, "אם הייתי מספרת לך שאמא שלי חזרה, היית מאמין לי?"

"אני מאמין לך." השיב פרד ברכות, "זה דבר טוב, לא?"

"אני כבר לא בטוחה." הודתה, "היא כל כך שונה מאיך שזכרתי אותה."

"למה את מתכוונת?"

"אני זוכרת אותה בתור אוהבת מוגלגים, היא אפילו הייתה שותפה של אבא שלי למחקר." אמרה אמנדה, "פתאום היא התחילה בדיבורים על בוגדי דם ובוצדמים, היא בחיים לא הייתה משתמשת בביטויים האלה."

פרד נאנח, "מנד', תקשיבי. עברו יותר מעשר שנים, את מסוגלת להגיד שאת אותו אדם שהיית אז?"

אמנדה הנהנה לשלילה.

"אז למה שלא תתני לה הזדמנות?"

"אתה צודק." אמרה אמנדה.

"עכשיו תסבירי לי איך זה קרה." דרש פרד, חיוכו הרחב מרוח על פרצופו.

אמנדה הנהנה והתחילה בסיפור.

העט שוטט לו על הקלף וחרט בו אותותיו. מילים על גבי מילים, צלקות קטנות שהעז לחשוף.

מגע מהיר שלה מספיק כדי להכוות

חיוכה הוא יבעיר בך מאות שאלות.

היא תיתן לך את ידה כחבר

אך היא לא תשמע כשליבך יישבר.

היא תביט בך ואתה תימס

תהפנט אותך ותעורר בך חמס.

נפש עדינה תיפצע בקלות

ובהרף עין תתקיימנה התלות.

כל מבט שלה יספק אותך

חיוך קטן ותושיט לה את ידך.

היא תהיה שם כל עוד תזדקק לך

ואז תלך היא ועימה ליבך.

ועדיין, אתה תעז להאמין

כאשר יבוא הוא יום הדין

היא תאחז אז בידך

ואז, היא תהיה שלך.

פרד הביט במה שכתב. הוא שנא את מה שהיא גרמה לו להרגיש, את הבלבול וחוסר האונים. הוא שנא את זה שהוא תלוי בכל חיוך שיגרום לה ובכל מבט שלה שירפרף עליו. הוא שנא את בערת עורו היכן שפגש במגעה ובהתרגשותו כשל ילד קטן שהתעוררה כשעברה. איך מצא עצמו, גבר בן עשרים, משועבד לילדה? היא גרמה לו להרגיש כמו ילד מתבגר ומבולבל, תלוי בכל חיוך שלה ובכל מבט. הוא שנא אותה. ואהב אותה כל כך.

הפרק הקודם		הפרק הבא