עיניים

הדבר הראשון שעלה למוח היה: ״אבל אנחנו לא דומות!״ 

גרמיונה ציחקקה.
״אוי, ג׳ולילולי שלי! בחיים לא שמעת על תאומות לא זהות?״

התגובה הראשונה שלי הייתה לרוץ ולהחטיף לגרמיונה.

ואני סומכת על האינסטינקטים שלי, הם עזרו לי.

תוך חצי דקה גרמיונה הייתה מעולפת.

״וואו, אוקיי...״ אמרתי במצמוץ, לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קל.

 ״בואו!״ קראתי ומשכתי את הגמדונת.

הגמדונת חייכה וריצרצה לצידנו.

רצנו במסדרונות אפלים וריקים, מלאי אבק.

לפתע נעצר אלן, שהיה בראש החבורה, בפתאומיות.

הלכתי קדימה וראיתי מה עצר אותו.

קפאתי במקומי.

מולנו עמדה ליאור, על יד....

״גרמיונה?״ שאלתי בזעזוע.

חשבתי שהשארנו אותה באולם הכס!

״אוי, יקירתי, לא על. בדעתך שהיה זה משחק? אני שחקנית טובה מאוד!״ חייכה חיוך מצמרר.״עופי מפה!״ רקעה יובל עם רגלה ברצפה.

״אוי, יקירתי....״ חייכה גרמיונה.

״בואי לפה, ג׳ול!״ קראה ומשכה אותי אליה, ציפורניה הארוכות והמטופחות ננעצות בזרועי.

בשנייה כולם היו דרוכים לקרב, ללא שרביטים

גרמיונה הוציאה שרביט וקירבה אותו לגרוני.

״הפסיקו.״ אמרה גרמיונה.

הם באמת הפסיקו.

״עכשיו, ג׳ול, היום יהיה טקס ההכתרה של ליאור ושלך! החברים שלך יהיו בני לוויה מצוינים!״ זימררה גרמיונה בגיל.

״לא!״ אמרתי בקול רם.

״כן?״ אמרה בטון מתקתק גרמיונה וקירבה את שרביטה עוד אל גרוני, עד בקושי יכולתי לנשום.

״נראה אותך.״ זקפתי סנטר בהתרסה.

היא גיחכה, וכיוונה את שרביטה לקולט, שהיה הכי קרוב אליה.

״תעזבי אותו.״ סיננתי.

״טקס ההכתרה מחר, יוקדש לכם חדר לכל אחד מכם ומסדרון משותף, להתראות!״ אמרה, הניפה עלינו בשרביטה, והרגשתי איך אני שוקעת עמוק לאפלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא