קוסם בלח"י

תודה להדוויג ז''ל על הרעיון לשם

יצחק היה בהלם. בכל השיעורים הוא לא היה מרוכז. מחשבותיו נדדו ליעקב.

מה הוא עושה? איפה הוא מסתתר? 

"יצחק? שאלתי אותך איפה ניתן למצוא בזואר!" יצחק התעורר ממחשבותיו. הוא היה בשיעור שיקויים והמורה לא בדיוק היה נחמד לבני בית גריפנדור.

"אני לא יודע." הוא ענה.

"עליך לקרוא לי בשם אדוני או פרופסור. בקשר לשאלה ששאלתי אותך אפשר למצוא בזואר בקיבה של עז."

"אפשר לשאול, פרופסור, שאלה? מה שימושו של הבזואר?" 

"היהודון שואל שאלה? בלי חוצפה?! 10 נקודות יורדות מגריפנדור, ועוד 10 על בורתך."

"אל תקרא לי יהודון!" אמר יצחק והכה באגרופו על השולחן בכעס.

"עונש! היום ב8 במשרד שלי. לא חכם להסתבך בצרות ביום הראשון. אדון יהודון." ענה סנייפ בלגלוג ויצחק השתתק.

"יופי." אמר סנייפ וחייך.

שאר היום עבר על יצחק יחסית ברוגע. אולם עצבנותו התעצמה במהלך השיעורים. 

"כהן! אתה מוכן לענות לי למה כולם עובדים ואתה לא?!" שאגה עליו פרופסור מקונגל כאשר כולם היו שקועים במאמץ להפוך גפרור למחט. 

יצחק השפיל את מבטו. הוא שיחק עם שרביטו כמו בני שכונתו המוגלגים היו עושים עם מקלות כדי להרשים בנות.

"סליחה." יצחק לחש בשקט ועשה את המשימה.

כאשר השיעור הסתיים יצחק אסף את דבריו ועמד לצאת מהכיתה כשפרופסור מקונגל אמרה לו להישאר מאחור.

 "אדון כהן. שמעתי שקיבלת עונש אצל פרופסור סנייפ. נכון?"

"כן, פרופסור." 

"לא התחלה טובה במיוחד."

"אני יודע. פשוט.." אלפי תירוצים חלפו ליצחק בראש. "פשוט.. אני הכרתי את האסיר הנמלט שהוצע פרס עבורו בנביא היומי. חשבתי שאפשר לסמוך עליו. חשבתי שהוא מהטובים." משהו בליבו של יצחק נצבט. הוא באמת היה מהטובים.

"תספר לי." ביקשה פרופסור מקונגל בידידות.

"אני מעדיף לא עכשיו. בהזדמנות אחרת. אני צריך לעכל את זה בעצמי." ענה יצחק וניסה לחייך.

"בסדר. רק תהיה יותר מרוכז מחר." והוסיפה "אל תשכח ללכת לעונש שלך ב 8."

יצחק יצא מהכיתה ומיהר לאולם הגדול לאכול ארוחת ערב.

"מה קרה? למה היא ביקשה ממך להישאר בכיתה?" שאל ארני בסקרנות ולקח מהתפוח אדמה מוקרם.

"רצתה לדעת מה קרה בשיעור של סנייפ." אמר יצחק ומשך בכתפיו כאילו זה כלום.

 "אה.." התערבה לילאן בשיחה במבוכה. "בהצלחה אצל סנייפ." 

"תודה." אמר יצחק והניד בראשו כמקבל גזר דין נוראי.

"אוי נו תתעודד, חבר." אמר ארני ותפח על גבו של יצחק. 

ביינתים השיחה גלשה למקום אחר ויצחק נהיה מנותק מהשיחה.

"אתה לא צריך ללכת?" שאלה בת שאחר כך התברר ליצחק ששמה ג'יין וגם היא בשנה הראשונה.

יצחק הביט בשעונו. השעה הייתה שתי דקות לשמונה.

"נכון תודה!" הפטיר יצחק ורץ למרתפים.

"איחרת." אמר סנייפ כאשר יצחק נכנס מתנשף קלות.

"סליחה." אמר יצחק והוסיף מהר ."אדוני." 

 "אין זמן לפיטפוטים. אני צריך שתנקה את החביות אלו מחלזונות ריריות. בלי קסם ובלי כפפות." אמר סנייפ בקול ארסי.

"אפשר שניה כדי לברך? שחכתי מקודם." אמר יצחק בתחינה מסוימת.

"לא. היית צריך לארגן את הזמן שלך." יצחק נאנח וניגש לעבודה.

הפרק הקודם		הפרק הבא