לא שייכת

"נגה, את בסדר?"  שאלה אותי נמפדורה.

"בטח, למה לא, מה קרה?" שאלתי בחביבות מוגזמת.

נימפדורה היססה. 

"את מתנהגת מוזר בזמן האחרון..."

"על מה את מדברת?" שאלתי.

"את... לא משנה, שום דבר."

הנהנתי, ולקחתי את חתיכה מהפשטידה.

"את גם אוכלת מוזר." אמר טד.

"מה זאת אומרת?"

"מי אוכל סלמון מעושן יחד עם שמנת?!" הסביר, בעוד הוא לוגם ממרק הדלעת.

"בדיוק כמו שטעים לאכול תפוחי אדמה מוקרמים, אף אחד לא מבין את זה!"

הוא משך בכתפיו. 

"טוב, מה שתגידי."

"כל הקבוצה! להתאסף!" קרא רפאל.

"מה? אבל אני באמצע לאכול!" התלוננתי.

"אין באמצע! היום יום המשחק, וכולם חייבים לעזור!"

נאנחתי, וסימנתי לטד ולנימי לבוא איתי למגרש.

קבוצת רבינקלו כבר התחממו מולנו.

"אוקי, אתם זוכרים את הטכניקה?" שאל.

הנהנו, ומיהרנו להיתפזר.

כל היושבים ביצעים, לקחו את הלוחות האלקטרונים שלהם, והסתכלו בנו מתפזרים ביער דרכם.

מיהרתי להעמד לצד טד, שומרת על הדגל.

נשמע דידנדון הפעמון, והמשחק התחיל.

כולם התפזרו, הבלמים והמגנים התמקמו מאחורי עצים כדי להתחבא, וכל השאר התפזרו לעמדותיהם.

ב10 דקות הראשונות לא היה לנו מה לעשות, אבל אז התחילו להישמע רישרושים מכיוון העצים.

שמעתי את הבלמים והמגנים צועקים הוראות, אבל אחרי כמה זמן, נהיה דממה.

פתאום קפצו מהיער 4 ילדים.

קפצתי לתקוף אותם, אבל טד עצר אותי.

"אין לאף אחד מהם תרסיסים." אמר.

"תזכיר לי באיזה גרסת משחק אנחנו משחקים?"

"המודרנית"

רטנתי.

כיוונתי לעבריהם סילוני מים.

שתים נפלו, אבל שתים כיוונו לעברי סילון אש וסילון מים.

"טדי! תעזור לי!"

"אבל אני לא יודע מה הכוח שלי!" 

"תנסה!"

הוא התרכז ו-

צמחים מתפסים בקעו מהאדמה.

"תתחיל לתקוף!" צעקתי זמן שניסיתי לעקב אותם עם המים.

הוא הניף את ידיו, והצמחים תפסו אותם הפוכים באוויר.

בזרם מים חזק העפתי אותם מעל העצים, בתקווה שיהיו מספיק חזקים כדי לנחות על הרגלים בעזרת הזרמים.

השטח נעשה שקט לשתי דקות, ולפתע פרצו מהעצים שישה ילדים.

"בלמים, מגינים, זה יהיה זמן מעולה לעזור!" צעקתי לכיוון העצים.

הילדים התחילו לתקוף אותנו מכל כיוון, ובזמן שניסינו לעמוד בגל המתקפות, הם פגעו בכמה מטרות.

4 בלמים ומגן אחד יצאו מהעצים. נאנחתי בהקלה. 

במשך כמה זמן שדה הקרב היה מלא בילבול, אבל בסוף כל הילדים ברחו, והבלמים והמגן מיהרו לחזור לעמדותיהם.

פתאום טד צעק: "תיזהרי!" 

מיהרתי לכוון סילון מים, ומזל, כי באותו הרגע, ילדה בעלת שיער ג'ינג'י לוהט קפצה מבין העצים והתקיפה אותי בלהבות. טד כנראה הבחין בשערה בין העצים.

היא דילגה במעלה ההר כש- טד חצם אותה בצמחים מטפסים! כל הכבוד טדי!

"יפה מאד!" צעקתי ונסקתי לשמיים יחד עם טד ועם הילדה, קראו לה שירה.

"F7!" צעקתי לטד.

הסתובבנו סביבה במהירות, כמו שתי שועלים סביב טרף. היא החזיקה בחוזקה בתרסיס, כי ידעה שזה הסיכוי היחיד של הקבוצה שלה לנצח.

"עכשיו!" צעקתי.

טד התחיל להתקיף אותה, והיא הסתובבה לכיוונו כדי להתגונן. בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לשלוח זרם מים בלי שתשים לב ולהעיף לה את התרסיס מהיד. טדי תפס את התרסיס, ושבר אותו לשניים.

שירה המפוחדת מיהרה לברוח באוויר, מחשש שתקוף אותה שוב. סביר למדי שזה מה שהסלית'רינים היו עושים, אבל אנחנו רצינו רק לנצח, לא להכניס שחקנים למרפאה.

השטח היה שקט כחצי שעה, ובנתיים אני וטדי התמסרנו בפירות ושיחקנו, עד שנשמע הפעמון שמכריז על סיום המשחק. מיהרנו לעופף מעל העצים ולהגיע ליציע.

מתברר שגם התרסיס של נימפדורה נשבר, עשו לה מארב.

חיכינו בחוסר סבלנות שיספרו את המטרות הצבועות.

והותוצאה הייתה- 

"6:6! תיקו!" צעק בקול השופט.

אני ושאר חברי הקבוצה חזרנו שפופים לחדר הקבוצה.

"לא נורא!" ניסה לעודד אותנו רפאל בדרך. "הייתם ממש טובים!"

בתור למקלחת רפאל צייר משהו, התקרבתי, והצטמררתי. זו שוב הייתה המפלצת.

"אתה אוהב לצייר?"

"כן." הוא חייך. "חלמתי על זה, ואני נוהג לצייר את החלומות שלי." 

הייתה לי תחושה שהוא משקר.

"טוב..." אמרתי ונכנסתי למקלחת.

תחת זרם המים הצליחו להסתדר מחשבותי, ורעיון עלה במוחי...

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא