הנשף

"הרמיוני, אני עדיין לא כל כך בטוח בקשר לתחרות הזאת," אמר הארי.

"למה?" שאלה הרמיוני בחשדנות.

"כי החופשה הזאת תאבד את כל הקטע שלה! איזו מין חופשה זו תהיה אם לא נוכל להיות בצורה נורמלית אחד עם השני?!"

"אתם יכולים לעשות מה שבא לכם, אבל אתם תפסידו," היא אמרה. "חוץ מזה, "כל הקטע של החופשה" לדבריך, זה רק להיות דביקים ולהתנשק כאילו אין מחר?!"

"גם," אמר הארי וג'יני ורון צחקו.

"תתכוננו להפסיד," אמרה הרמיוני בנימה תחרותית.

"בחלומות שלך," אמרה ג'יני.

"אה, זה מזכיר לי, אני וג'יני חשבנו שיום אחד פשוט נהיה ארבעתנו ביחד, בלי זוגות ובלי כלום. סתם חברים טובים."

"אוו, אתגר!" אמרה הרמיוני.

הארי חייך ופתח את המזוודה שלו. פרופסור מקגונגל אמרה להם שהם יהיו בים עד הערב! כיף. זה ייצא שהם יחזרו ישר מהחופשה לחופשת חג המולד, ככה שיקח המוון זמן עד שילמדו שוב. מישהו דפק בדלת.

"כן?" ענה רון והפרופסור מקגונגל נכנסה. 

"לבשו בגדים מעל לבגדי הים וצאו ללובי," היא אמרה בקצרה ויצאה.

"מישהו ראה את הביקיני שלי? שמתי אותו ממש בתחתית המזוודה והכל יתבלגן אם אני אתחיל לחפש אותו שם..." אמרה ג'יני.

"את מכשפה, ג'ין," אמר הארי, וכשראה שהיא לא מבינה למה הוא מתכוון, לקח את שרביטו ואמר: "אציו הבגד ים של ג'יני!" בגד הים קפץ לו הישר לידיים.

"נכון, שחכתי... תודה, הארי." היא התקרבה אליו, ואז נראתה כאילו נזכרה במשהו, וחזרה אחורה.

"יש לך הסבר למה זה היה הרגע?" שאל הארי בגבה מורמת.

"התחרות," אמרה ג'יני בפשטות. "אנחנו לא רוצים להפסיד."

הארי צחק, והם החליפו בגדים ויצאו למעליות, שם נכנסו למעלית עם נוויל ולונה.

"היי נוויל! היי לונה!" אמרה הרמיוני. "אתם באים לים?"

"אבא שלי אומר שבים יש דגדוגונים. אלא דגים מיוחדים בצבעי סגול וכתום ומזהים קוסמים ובאים לדגדג אותם. הם מאוד נדירים, אני ממש רוצה כבר לראות אחד." אמרה לונה בחולמניות.

"באמת?" אמרה הרמיוני.

"אני אף פעם לא הייתי בים," זרק הארי לחלל האוויר.

"באמת?" שאלה שוב הרמיוני בתדהמה. "אני הייתי כמה פעמים עם אבא ואמא. היא מאוד כיף," היא אמרה. "שלחתי להם ינשוף על החופשה הזאת וביקשתי להישאר בבית הספר בחג המולד."

"להישאר איפה? את והארי באים אלינו, כבר סיכמנו עם אמא," אמר רון.

"לא," אמר הארי. "גם ככה קשה לאמא ואבא שלך בזמן האחרון, אנחנו לא נבוא, זה יהיה לם יותר מדי-"

"הארי, אמא ממש התחננה שתבואו," אמרה ג'יני והביטה לו בעיניים. "היא אומרת שהיא זקוקה לקצת אורחים, זה משמח אותה." היא הביטה בו בתחנונים.

"אם ככה, אז בסדר," אמר הארי. "אבל את בטוחה שזה-"

"הארי אני שיקרתי לך פעם?" תבעה ממנו ג'יני.

"לא, אבל תמיד יש פעם ראשונה," הוא אמר וצחק. היא חייכה.

"קומת הכניסה," אמר הקול שבקע מהמעלית. הדלתות נפתחו והם יצאו. בלובי היו כבר כל התלמידים, וזה היה מוזר לא לראות אותם בגלימות של הוגוורטס. כולם לבשו בגדים זרוקים רק עד שיגיעו לים.

"בבקשה, תלמידים, לבוא איתי ולא להתפזר," אמרה הפרופסור מקגונגל. היא הייתה לבושה בחולצה שחורה וחצאית שחורה שהגיעה לה עד הברך. היא הייתה ללא כובע. זה היה ממש מוזר.

הם יצאו מהמלון והתקדמו בעקבות הפרופסור מקגונגל, מפטפטים ונרגשים. הארי היא נרגש במיוחד; הדרסלים אף פעם לא הסכימו לו לבוא איתם לים. הם תמיד השאירו אותו אצל גברת פיג. ג'יני ראתה את זה עליו, ואמרה: "יהיה בסדר. הים כל כך יפה... היינו שם פעם עם אבא ואמא, כשהייתי בת שש. זו הייתה הפעם האחרונה שהייתי בים."

"בטוח יהיה כיף," אמר הארי ותפס בידה. "זה עוד מותר לעשות, נכון?"

"אני חושבת שכן," היא אמרה בחיוך. כשחצו את הכביש, הים נגלה לעיניהם. הוא היה בדיוק איך שהארי דמיין אותו, כחול ומהממם. כל התלמידים פתחו בריצה לכיוון הים. הארי משך את ג'יני איתו, מתענג את החול הרך. הם תפסו פינה יחד עם רון והרמיוני, הניחו שם את השרביטים שלהם. הארי פשט את חולצתו, וג'יני גם. היא הורידה גם את החצאית שלה. וואו. היא מהממת. ג'יני תפסה אותו מסתכל עליה וחייכה.

"בוא כבר!" היא אמרה ותפסה בידו, מושכת אותו להיכנס למים.

"לא לצאת מגבולות המצופים!" קראה הפרופסור מקגונגל, שזימנה לעצמה כיסא והתיישבה.

הארי נכנס למים הנעימים. בניגוד לעונה, שהייתה חורף, פה היה ממש חם. מוזר, אבל הארי לא התלונן. הפעם הוא הוביל ומשך את ג'יני למים העמוקים יותר. הם נכנסו והעמיקה עד שהמים הגיעו להארי לחזה. לג'יני הם הגיעו לכתפיים. הארי תפס אותה והם עלו על הגלים, שמחים ואוהבים. רון והרמיוני נכנסו גם, אבל הם היו קצת פחות עמוק. הם ישבו על הקרקעית קצת לפני איפה שהגלים נשברים, מחזיקים ידיים.

"זה כל כך כיף," אמר הארי. "ככה בדיוק דמיינתי את הים כשהייתי בן חמש והדרסלים לקחו את דאדלי לים בפעם הראשונה. רק אז לא הכרתי אותך, ולא דמיינתי את עצמי בפנים איתך. אני חייב לומר, שזה יותר כיף משדמיינתי."

ג'יני חייכה אליו. "תחרות מעצבנת," היא זרקה פתאום. הארי צחק. "אולי זה ילמד אותנו להיות פחות דביקים," הוא אמר בחיוך.

"אנחנו נהיה דביקים כמה שבא לנו. חוץ מזה, תסתכל על רון," היא אמרה. הארי הפנה את מבטו אל רון והרמיוני. הם העמיקה מעט, לאיפה שהגלים נשברים, וכל פעם שגל נשבר רון הרים את הרמיוני מעליו כדי שלא תחטוף את הגל בפרצוף. תוך כדי שעשה את זה, הסתכל עליה במבט מאוהב.

"את יודעת," אמר הארי לג'יני, "זה קצת מזכיר לי את היום שבו הוא בלע בטעות את שיקוי האהבה שרומילדה הביאה לי. היה לו בול מבט כזה." ג'יני ציחקקה. היא נשכבה לאחור, והארי החזיק אותה בידיו. היא צפה מעל המים בעיניים עצומות, והארי נישק אותה על שפתיה.

"הארי!" היא קפצה. "אנחנו נפסיד! כבר יש לנו איקס אחד."

"אנחנו בתיקו," הוא אמר. "תסתכלי." היא העיפה מבט אל רון והרמיוני, שכנראה שחכה מהתחרות שאירגנה בעצמה, והתנשקה עם רון נשיקה ארוכה.

"אז בסדר," אמרה ג'יני בחיוך. הארי השכיב אותה על המים, והסתובב איתה במקום.

זאת הולכת להיות חופשה מושלמת.

אני אוציא עוד פרק- "עץ האהבה". בינתיים תגיבו

הפרק הקודם		הפרק הבא