הוגוורטס תאומות

לילי:
קפאנו מפחד.
ואז אמרתי "אוקיי. מה אתה רוצה שנעשה?"
"בעיקרון לא הרבה. רק לעזור לשכנע כמה אנשים להצטרף לאוכלי המוות. אם תעשו זאת אני אשחרר את אחותכם וינתק איתכם קשר לעולם. אך עם לא..."
הוא לא סיים לדבר ואני ולילה צעקנו ביחד.
"לא!"
אז וולדמורט המשיך "מעולה. אפגוש אתכן פה מחר באחת עשרה בלילה, אם לא תגיעו עד אחת עשרה ורבע תגידו בי בי לאחותכם.
לילה טוב יצורים מושלמים."
ואז הוא הלך עם הרמיוני.
הסתכלתי על לילה.
היא הייתה לבנה לגמרי.
לא ידעתי מה לעשות, אז הצעתי לה שנחזור להארי ורון.
"אבל מה נגיד להם?" היא שאלה.
"את האמת?" עניתי בחשש.
אחרי ויכוח קצר החלטנו לחזור להארי ורון ולספר להם את כל האמת.
הגענו להארי ורון והם התחילו לצעוק עלינו בלחש, זה היה מחזה מאוד מצחיק.
"איפה הרמיוני? מי אתן? תגידו לנו את האמת!" הם דרשו שוב ושוב.
אז פשוט אמרתי "אוקי נספר לכם את האמת".
נכנסנו טיפונת ליער וסיפרנו להם את כל הסיפור, אפילו את החלום.
אחרי בערך שעה או יותר, שבה גללנו בפניהם את מה שקרה והבטחנו להם מלא פעמים שאנחנו לא משקרות, רצינו לחזור להוגוורטס.
קמנו והתחלנו ללכת ואז ראינו מולנו את דמבלדור, היינו בשוק.
הבנו שהוא שמע הכל.
דמבלדור אמר רק 5 מילים "כולכם למשרד שלי עכשו".

הפרק הקודם		הפרק הבא