צפוי לא צפוי / פיק פורום

פרק 11.

"מה זה?" שאלתי לאחר שהוא נעלם ושהתנערתי מהמחזה המוזר.

"זה... אהמ, זה היה חתול?" אמרה ליאל בשקט.

"זה לא היה חתול!" אמרתי בכעס. "אני לא דפוקה!"

"זה חדש..." היא מלמלה. התעלמתי.

"נראה לי שזה אדם זאב. אבל איך הוא הגיע לכאן?" אמר ירין.

"אדם זאב?" קפאתי במקום. אדם זאב בשטח הוגוורטס? דמבלדור ישמע מההורים שלי!

"כן. ומי אלה הכלב והאייל? הם בטוח לא חיו ביער פה..." מלמל ירין. ליאל נהייתה יותר ויותר אדומה.

"די! חייבים לברוח מפה. זה מסוכן!" היא אמרה במהירות, ולשם שינוי הסכמתי איתה. ברחנו בשקט, אני עדיין חיוורת מפחד. כשהגענו לחדר המועדון, נזרקתי בדרמטיות על הספה, משחקת אותה מוטשת.

"ירין, זאת פעם אחרונה שהולכים לשם בערב!" אמרתי כנפגעת.

"מצטער..." הוא אמר, ונראה שהוא לא שיקר.

"אוי...זה בסדר," אמרתי בקול מתוק, מלטפת את לחייו.

ליאל נראתה כאילו היא עומדת להקיא. הוא חייך, שמח. חייכתי גם אני, שמח לגרום לליאל הבל. היא עלתה לחדרה בכס, והרגשתי סיפוק עצמי.

"טוב, אני עולה לישון," אמרתי בטון שונה לגרי, טון קר.

"מה? כבר?" הוא נדהם.

"כן, אני עייפה." תירצתי, ולפני שהוא יכל לומר כל דבר שהוא, כבר הייתי באמצע גרם המדרגות. ירין נהיה בלתי נסבל. אני לא מבינה מה גרם לי לרצות אותו אז. הוא השתנה מאז, המון. יותר מדי. אני לא יודעת אם הוא מרגיש מחוייבות כלשהי כלפי, הא כי הוא פשוט לא יכול בלעדי. זה גרם לי לרעד גוף. אני לא רוצה לפגוע בו, אבל אני לא יכולה להמשיך לסבול אותו בצורה כזאת. אני מעדיפה אותו כמו בזמן ההוא, כשעוד היינו חברים טובים, בלי שום פחד להכאיב אחד לשני, מכוון לא היה איך להכאיב. אני פשוט חייבת להגיד לו, אמרתי לעצמי, חייבת.

נכנסתי למיטה בפחד להתעורר מוקדם מדי, מפחד להגיד לו את מה שכל כך לא רציתי.

"את מה?" הוא שאל, פגו.

"אני ממש ממש מצטערת, ירין. אתה יודע שאני לא רוצה את זה, אבל זה פשוט...לא כמו פעם, ו-"

"לא..." הוא קטע אותי. "יש לך מישהו, נכון? את יכולה להגיד לי, אני לא יעשה לו כלום, אני רק לא רוצה שתמציאי תירוצים בשביל להיפתר ממני בלי לפגוע בי. אני יבין אם תחליטי שאני לא מספיק טוב ו-"

"די!" קטעתי אותו בתורי. "אתה יודע שזה לא זה, אז אל תקשה עלי יותר, טוב?"

הוא שתק.

"תודה. עכשיו תבין, אני פשוט מעדיפה לחזור להיות כמו קודם, חברים טובים, וחוץ מזה, לא יודעת אם ראית, אבל ליאל די דלוקה עלייך ו..."

"ליאל? דלוקה עלי?" הוא שאל, המום, והצביע על שולחן גריפינדור. ליאל ישבה שם, כשידיו של ג'ימס מלופפות סביבה.

"אה..." אמרתי, מתקשה להבין.

"תקשיב, אתה יודע שאני באת אוהבת אותך, אבל אני פשוט... רק כידיד. וזה הכי בטוח לשנינו." אמרתי בפשטות, מחייכת חלושות.

הוא לא ענה.

"חברים?" אמרתי, מושיטה את ידי. הוא חייך וחיבק אותי. חייכתי גם.

התישבנו בשולחן לית'רין, מפטפטים על שיעורי הבית בלחשים, כמו פעם. ירין התחיל לאכול [כמו חזיר, הוא לא ישתנה אף פעם], וראיתי את הילדה הזאת, שנכנסה בנו ביום קודם, מתישבת בשולחן ריבקלו. היא נעצה מבט בירין בזמן שטרף [אין מילה אחרת לדרך בה הוא אכל], ואפילו לא שמה לב לכך שהסתכלתי עליה.

"פססט," אמרתי, מושכת בשרוולו. הוא הסתכל עלי.

"מה?" אמר בפה מלא, משפריץ לכל עבר.

"איכס," אמרתי מנקה משהו לא ברור שדבק ללחיי. "תראה את זאתי, זאת שנכנסה בי אתמול. זאת אני או שהיא לא מפסיקה להסתכל עלייך?" אמרתי.

הוא הסתכל עלייה בטמטום. כמה מפתיע מצד ירין. חוסר טאקט אבסולוטי.

"מי זאת?" הוא שאל לאחר שגמר את מה שהיה בפיו, מלאכה שלא חשבתי כאפשרית.

"אין לי מושג..." אמרתי.

"זאת דומיניק. היא בשנה חמישית." אמרה צליל, שישבה מולינו. 

"דומיניק?" אמר בפה פעור. שמעתי עליה. כולם אומרים שהיא חרשנית מאוד, כל הזמן הראש בתוך הספרים. ההיפך מירין, בקיצור.

"כן," אמרה צליל. כולנו הסתכלנו עליה [חוץ מירין, שחזר לאכול בחוסר אכפתיות], אבל היא לא שמה לב לזה, עדיין מהופנטת מהצורה שבה ירין אכל, מראה שמישהי אחרת כבר הייתה מקיאה ממנו. 'בחורה חזקה', חשבתי לעצמי.

המשכתי לאכול, אך התיאבון נעלם כשירין שאל אותי [בפה מלא כמובן, הוא תמיד עושה הכל כדי למחוק את הנימוס מפניו] איזה שיעור יש לנו עכשיו. המראה שראיתי לפני היה מחליא.

"שיקויים," אמרתי על סף הקאה. קמתי והלכתי לאט לכיוון המדרגות המובילות למרטפים. הסתכלתי שוב על ליאל; ג'ימס כבר לא היה שם, והיא פטפה בשמחה עם סיריוס ורמוס [שמתי לב שצורת האכילה של סיריוס ושל ירין דוצה בצורה מדאיגה].הנדתי בראשי בעצב. סלית'רינית שמתחברת עם גריפידורים. זה מקרה אבוד.

ירדתי למרתפים, בטוחה שאני הראשונה שתגיע. אך המראה שנגלה לפני היה מחליא יותר מלראות את ירין אוכל:

סוורוס היה שם, מתנשק בלהט אם מישהו אחר, שלא הצלחתי לראות את פניו, כי הוא היה עם הגב מופנה אלי. עיניו של סוורוס היו סגורות, ונראה היה שהוא נהנה מכל רגע. ידיו החזיקו את פניו של חברו בחוזקה, מקרבות אותו אליו. גחגכתי בגרוני, מראה להם שאני שם [לאחר כמה דקות שבהן עמדתי קפואה, ואז עוד דקה, שואלת את עצמי מתי הם נושמים]. הם התנתקו במהרה, ואז קפאתי שוב כאשר ראיתי מי נישק את סוורוס.

די קצר, אבל זה מה יש

הפרק הקודם		הפרק הבא