הארי פוטר והאדם-זאב

 קודם כל הפרק הזה מוקדש לשלם, שחפר לי בשכל כדי שאני אעלה עוד פרק חדש😁 (לא חפרת בקטע רע שלם)

וכמובן תודה לכל הרשומים שלי

תהנו🖤🖤🖤

"אז מה התמונה הזאת?" הארי שאל במהלך ארוחת הצהריים באותו יום, כשהוא מחזיק תמונה של הוריו יחד.

"אה," חייך רמוס, "זה היה הדייט הראשון שלהם, ג'יימס רעד כל הזמן, הוא היה כל כך עצבני!"

"וזוכר את הלילה שבו אמרה שהיא תצא איתו?" סיריוס קטע אותם, "הוא השתגע לגמרי. הפעם השנייה היחידה שראיתי אותו ככה הייתה כששיחק במשחק שהכריע את גמר גביע הקווידיץ'!" הארי הטה את ראשו מבולבל.

"גביע קווידיץ'?" הוא שאל. סיריוס הביט בו מזועזע והחל להסביר לו את זה.

"אתה יודע מה זה קווידיץ', נכון?"

"כן."

"בסדר, טוב. אז בהוגוורטס קבוצות הבית השונות משחקות משחקים לאורך השנה והבית שזוכה בנקודות הרבות ביותר מקבל את גביע הקווידיץ'."

"בסדר. האם אי פעם זכיתם בזה?"

"כן, זכינו בזה, מתי זה היה? שנה שישית? כן, זו הייתה השנה השישית שלנו כשזכינו." ענה רמוס.

"מגניב! באיזו תפקיד שיחק אבא?"

"הוא היה הרודף הכי טוב אי פעם", אמר סיריוס בגאווה, "אבל הוא היה גם המחפש המחליף במשך שנה-שנתיים."

"וואו," נדהם הארי. "אני אהיה אפילו טוב יותר!" אמר הארי וכבר דמיין זאת בראשו. סיריוס חייך ופרע את שערו של הארי. "כן אתה תהיה."

"היי הארי?" שאל רמוס.

"כן?" הוא הגיב.

"אתה רוצה לחזור לוויזלים?"

"כן ברור! אבל למה?" סיריוס זרק מבט מבוהל אל רמוס.

"רך-כף כאן רוצה ללכת לסמטת דיאגון. הוא רוצה לראות מה השתנה מאז שהיה שם בפעם האחרונה.”

"אני יכול ללכת איתך?" הארי רצה לדעת. הפעם זה רמוס שזרק מבט מבוהל אל סיריוס.

“טוב, אנשים הולכים לבהות בי, וגם בך. אתה כנראה האדם המפורסם ביותר בחיים כרגע." רמוס נאנח לתוך אגרופו.

"מה הבעיה עם זה?" שאל הארי. רמוס נאנח.

"לא היום הארי, אולי אחר כך." הארי קימט את מצחו, אבל התרצה.

"אוקיי בסדר. אז אחר כך? " שאל בתקווה.

"כן, מאוחר יותר הארי." סיריוס ענה. "זה בסדר?"

"כן, נראה לי." רמוס הוריד את הארי ליום משחקים אצל הוויזלים. הוא אסף את סיריוס והם עברו דרך רשת הפלו לסמטת דיאגון.

רמוס יצא מהאח ומעד מעט. הוא הסתובב, מחכה לסיריוס. האח זהר בירוק וסיריוס פסע ממנו. זקוף וגאה, כמו הבלק שהוא גדל להיות. בבירור מנסה למשוך תשומת לב. הפאב שתק לחלוטין. רמוס נאנח, גלגל את עיניו וחייך במקביל.

"סיריוס," הוא ייבב. הוא הביט בהבעה המעצבנת של רמוס וגיחך.

"מה?" שאל בתמימות. הוא נאנח בכבדות, "סופסוף." הוא חלף על פני כולם, מאבד את 'התנוחה הראויה' שלימדו אותו. רמוס, מניד בראשו, הלך אחריו. הם נכנסו לחנות שסיריוס לא הבחין בה מעולם.

"היי, אנחנו יכולים לקנות הגיגית?" שאל רמוס את הקוסם הזקן בקדמת החנות.

"כן, הנה, תמלא את הטופס הזה." הוא ענה. רמוס מילא אותו, באמצעות מספר הכספת של סיריוס.

"תודה," הוא אמר, "מתי נקבל את זה?" הוא שאל.

"בהמשך היום, פשוט בוא לקחת את זה." הקוסם הזקן ענה.

"תודה!" הם יצאו מהחנות והלכו לבית המרקחת לקנות בקבוקונים להכניס את הזיכרונות אליהם. סיריוס גרר את ירחוני לגלידרייה של פלוריאן פורטסקיו.

"זו גלידה, ירחוני!" אמר להגנתו. הם אכלו את הגלידה שלהם ושמו זיכרונות בבקבוקונים שהם קנו. רמוס ווידא שהם הזיכרונות המתאימים.

"סיריוס, הוא הולך להיות בן תשע, פשוט תיקח את האחד הטוב." ואז רך-כף גרר את רמוס להסתכל על המטאטא.

"תראה ירחוני, זה חדש לגמרי!" אמר בהתרגשות.

"רך-כף, אתה לא חושב שהוא צריך אחד בטיחותי יותר?"

"לא, הוא טבעי והוא יצטרך את המטאטא הכי טוב!" רמוס הניד בראשו,

"רך-כף, תביא לו את השני הכי טוב או משהו כזה, כדי שתוכל לקנות לו חדש לגמרי כשהוא יגיע לצוות הבית." סיריוס רטן, אך קיבל זאת. הם חזרו לחנות ואספו את ההגיגית. כשסיימו הם התעתקו הביתה והסתירו את המתנה של הארי מתחת למיטה. סיריוס הסביר, "זו מסורת, ירחוני, אתה מסתיר דברים מתחת למיטה שלך!" רמוס חייך,

"כן זה כן. אבל עוד דבר אחד." הוא עצר ושלף את שרביטו.

"קולופורטוס!" הוא הטיל לחש.

סיריוס חייך. "תמיד החכם."

הם נתנו להארי להישאר אצל הוויזלים לזמן מה.

"אין שום סיבה לקחת אותו אחרי שעה, הוא יכול להישאר יותר זמן, ליהנות". הסביר רמוס.

"כן, בסדר. מה נעשה עכשיו?"

טוב, אני יודע שמישהו מתרגש מלהפוך לאנימאגוס. ושמישהו עלול להשתעמם מלתכנן. וזה-"

סיריוס קוטע אותו, "גם אני הייתי, אבל למה לא?" הם הלכו להביא את ספר האנימאגוס ולקרוא אותו. רמוס קרא את הצעד הראשון.

"עשה את שיעורי הבית שלך, בשינוי צורה ושיקויים. הממ, זו לא תהיה בעיה? כשהארי לא יודע כלום?” הוא שאל.

"אני לא חושב, כי אנחנו יודעים לעשות את זה." סיריוס ענה.

"אבל הוא יזדקק לשרביט לאחד הצעדים."

"בסדר," הוא נאנח. "שלב 2: לשאת עלה דודא בודד בפה למשך חודש. מירח מלא לירח מלא. שלב 3: הכינו את השיקוי." הוא עצר.

"זה לא נראה כל כך קשה." הוא המשיך,

"בזמן ההמתנה לסערת הברקים, עליך להניח את קצה השרביט שלך מעל ליבך בכל זריחה ושקיעה ולומר את הכישוף. אה, זה יכול להיות קשה בימים מסוימים, אם הירח נמצא במקום הלא נכון. נו טוב. שלב 4: ברגע שמופיע ברק בשמיים, לך למקום בו הסתרת את בקבוקון הקריסטל שלך, אמור את הכישוף ושתה את השיקוי." רמוס פשוט דילג על זה עכשיו.

"הצורה תעלה בראשך, דופק מהיר, כיף." הוא אמר.

"טוב, לפחות אתה הולך לעזור."

סיריוס חייך, "כן, אני הולך לעזור."

"היי רך-כף?" שאל רמוס.

"כן ירחוני?" הוא ענה.

"מאיפה בכלל קיבלתם 'עש הנץ של ראש המוות'?"

"זהו," הוא עצר ונראה מהורהר. "אני לא בטוח, כתבנו את זה שם איפשהו?"

"לא," אמר ועילעל בו. "אתם לא."

"הממ, לחנות השיקויים יש כנראה כמה?" הוא הציע.

"כן, אנחנו יכולים לבדוק בפעם הבאה. אולי הארי יכול לבוא?" אמר סיריוס.

"כן, זה יהיה נהדר! אבל אם נקנה את זה, יש רק שיקוי אחד שמשתמש בו בזה." רמוס חייך לזמן קצר. "תצטרך להזמין."

סיריוס השפיל את מבטו לרגע. "כן, בסדר. לא ידענו איך זה עובד, כאילו אדם או פשוט אוטומטי? אבל בטח, לא היינו רוצים שהארי יסתבך." הוא חייך לזמן קצר, אבל זה היה חיוך עצוב. "אנחנו הולכים לעשות את מה שהיינו צריכים לעשות עוד בהתחלה, לרשום את הקונדסאים כאנימאגיים. אולי החיים ישתנו." גם רמוס חייך חיוך עצוב. "כן, אבל אנחנו לא יכולים לשנות את העבר, רק את העתיד."

אני אשמח לתגובות😃

הפרק הקודם		הפרק הבא