גלקסיות בהתנגשות

טוב, אז כולכם ניחשתם נכון שהשיפ הוא ג'יימס וליאנה. נכון. כמובן יהיו עוד שיפים ברקע. חלקם מוכרים וחלקם לא... העלתי את הדירוג של הפאנפיק... סתם שתדעו.

טוב מקווה שתהנו.

שאר השבוע עבר יותר מהר מכפי שרציתי.

מזג האוויר התקרר בצורה משמעותית וביום שלישי בבוקר גיליתי שהכל התכסה במעטה לבן וקפוא. השמיים היו באותו צבע של האדמה המושלגת.

נהיה כל כך קר ברחבי הטירה שלכל מקום הלכתי עם כפפות ובנוסף לסוודר מעל חולצת התילבושת הוספתי סוודר מתחתיה. כשסיפרתי את זה לאן היא ממש צחקה עלי ואמרה שחם לה רק לחשוב על זה.

אן השיגה את נקמתה בניק בכך שהכריחה אותו להזמין את אמלי לצאת איתו בשבת הקרובה. הוא חזר אליה בהבעת פנים מזועזעת ואמר שהיא לא הייתה צריכה לצעוק לו להזמין אותה מהקצה השני של האולם הגדול.

"תגידי, ליאנה,” אמר ג'יימס, מתעלם מאן וניק שהתווכחו בקולניות. “חשבת אולי לשאול את ההורים שלך?”

"מה לשאול אותם?” אמרתי, למרות שידעתי בדיוק למה הוא מתכוון.

"אולי הם יודעים משהו על העבר שלך,” אמר ג'יימס. “אחרי הכל, הם ההורים שלך...”

"א..אני,” לאחרונה עלו לי המון חשדות בנוגע להורים שלי. מאז שראיתי את האיש עם הברדס הורג את האישה עם השיער החום. אני זוכרת את גל הפאניקה והכאב שתקף אותי והוא לא נעלם. זה עדיין מכאיב לי להיזכר בזה, כאילו הכרתי את האישה הזאת, כאילו היא הייתה... - אימא שלי.

וחוץ מזה, הם לא גילו לי שאני קוסמת במשך שלושה שנים ואני בטוחה שהם יודעים עלי עוד דברים, מן הסתם, הם פשוט לא הואילו בטובם לספר לי. אני לא יואיל בטובי לשאול אותם. בין כה וכה הזיכרון הולך לשוב אלי אחרי חג המולד ועד אז אני רוצה שלווה.

אן וניק שחדלו להתווכח החליפו מבטים ביניהם ואז ניק כחכח ואמר. “ליאנה, חשבת שאולי.. אאה - “ הוא העיף מבט לחוץ באן. “את אולי...”

"אני יודעת מה את הולך לומר,” אמרתי כי ממש ריחמתי עליו ברגע הזה. הוא נאנח בהקלה. “וכן,” הוספתי בשקט. “אני גם חשבתי על זה, המון.”

"את רואה, את צריכה לספר להם,” אמר ג'יימס.

"רגע, אתם בטוחים שאתם מדברים על אותו דבר?” אמרה אן. “כי לא הבנתי כלום.”

גלגלנו את עינינו והלכנו לשיעור לחשים. השיעור היה ממש קשה ופרופסור בונז לא הפסיקה להזכיר לנו את בחינות הבגרות שהולכות ומקרבות ונתנה לנו להתאמן על לחשים מעודדים פלוס חיבור באורך שישים סנטימטר כך שכולנו יצאנו מהשיעור עצבניים ומצוברחים.

ביום שבת קמתי נרגשת, למרות שידעתי שיש לי הר של שיעורי בית שדחיתי להיום, העדפתי לשכוח באופן זמני את העובדה הזאת ולהתמקד בדייטים של ניק ואן.

אן התעכבה בחדר שינה במשך שעה וחצי לפחות ולא הסכימה לפתוח את הכילות של המיטה שלה. לאחר זמן שנמשך כנצח היא ירדה למועדון.

שמחתי לראות שהיא הורידה את רוב הצמידים שלה והשאירה רק שניים כסופים עדינים. היא צבעה את קצות שערותיה בכחול עמוק שממש החמיא לה.

"אתה!” היא נופפה לעבר ניק באצבע מאשימה והתקרבה אליו במהירות.

"כן?” שאל ניק, מבוהל טיפה.

"איך אני נראית?” היא דרשה ממנו.

"אממ?” גמגם ניק והביט בי במבט של הצילו. “ממש יפה?” הוא ענה בחשש.

"ממש יפה?” היא שאלה בצווחה. “אני שלוש שעות (שעה וחצי, תיקנתי אותה) מתארגנת ואני נראית ממש יפה? מ..מה אני עוד צריכה לעשות, ניק???”

"תעזבי את ניק בשקט,” אמרתי. "את נראית מעולה, הצבע הכחול בקצוות ממש יפה.”

"הוו, יופי,” נאנחה אן בהקלה. “אז נצא?”

"כן,” אמר ניק והבעה אומללה התפשטה על פניו. הוא קם מן הכורסה בחוסר חשק מוחלט.

"תראה קצת שמחה,” נזפה בו אן. “אחרי הכל חופש היום.”

"כן...” מלמל ניק בפנים חמוצות.

ירדנו למטה יחד עם זרם התלמידים שהולכים גם הם להוגסמיד.

מצב רוחו של ניק המשיך להיות ירוד וככל שהתקדמנו לכיוון הוגסמיד הוא נהיה יותר ויותר עצבני.

"נו בחייך ניק,” אמר ג'יימס. “אם אתה כל כך לא רוצה לצאת עם אמלי הזאת אז פשוט רק תבהיר לה שאתה לא מעוניין. תגיד לה שרצית לספר לה את זה לבד כדי שלא יהיו לה פדיחות או משהו כזה...” אמר ג'יימס. נראה היה שהוא מרוצה מהעצה שהוא נתן.

"הו, כן,” אמר ניק ונראה יותר מעודד.

"בנים,” אני ואן מלמלנו וגלגלנו עיניים.

הגענו להוגסמיד. ניק נעלם ממש מהר והלך לנקודת המפגש שהוא קבע אם אמלי. בריאן הגיע ונעלם יחד עם אן. הם נכנסו אל תוך מסעדה קטנה ורדרדה.

למרבה חרדתי הבנתי שאני וג'יימס נשארנו לבד. שתינו. ביחד. השפלתי את מבטי.

"אז.. לאיפה את רוצה שנלך?” שאל ג'יימס בקול טיפונת צרוד.

"הייתי רוצה ממש לבקר בשלושת המטאטטים,” אמרתי. “הוא נשמע לי מגניב.”

"כן, רעיון טוב,” אמר ג'יימס ותחלנו לבוסס את דרכנו בשלג במורד הרחוב. “אני ממש רוצה עכשיו בריצפת חמה.”

לפתע הבנתי למה אן לא ניסתה להתנקם בי כמו שהיא עשתה לניק ולמה היא כל המזן שלחה אלי חיוכים מתנשאים ומעצבנים. היא הבינה שברגע שהיא וניק יעלמו, אני וג'יימס נישאר שתינו לבד, ונבין שאממ... זה נקרא דייט לכל דבר... אני בהחלט הבנתי את זה ואני חושבת שגם ג'יימס הבין.

הגענו לפונדק שלושת המטטאים. נכנסנו לתוכו. בפנים היה חם ועמוס באנשים. מיהרנו להוריד את הגלימות העבות.

בזווית עיני זיהיתי את ניק יושב ליד שולחן ומולו יושבת אמלי הופקירק ועל פניה מרוח חיוך מאוהב. ניק כל הזמן הביט סביבו כאילו הוא מחפש דרך להימלט.

ממש לא התחשק לי שניק ישים לב אלי ואל ג'יימס אז מיהרתי להוביל את ג'יימס לקצה השני של הפונדק.

אישה מבוגרת שהזכירה לי את הדוגמניות של פעם שעכשיו הן מבוגרות התקרבה אלינו.

"ומה אתם רוצים להזמין?” היא שאלה.

"רק בריצפת,” אמר ג'יימס, "לשתינו.” והוא חיטט בכיסו והושיט לה מספר מטבעות.

השפלתי את מבטי במבוכה. זה לחלוטין מרגיש כמו דייט.

עברו כמה דקות ומאדם רוזמרטה – ניחשתי שזאת כנראה היא. חזרה אלינו והגישה לנו שני כוסות גבוהות מלאות במשקה מוזהב, מקציף ומעלה אדים.

"תטעמי,” אמר ג'יימס בחיוך משועשע.

לגמתי מן הבירצפת. היא הייתה רותחת ומילאה אותי בחמימות נעימה. “הוו זה טוב,” נאנחתי בסיפוק.

"נכון,” הסכים את ג'יימס ולגם לגימה ענקית מהבירצפת שלו.

אחר כך צחקנו על ניק ואמלי ודנו באפשרות האם כדאי לקום ולחלץ את ניק או שפשוט לתת לו לעשות את העבודה בעצמו. בסופו של דבר החלטנו שכדאי שניתן לו להסתדר בעצמו. אם כי אני בטוחה שפשוט אמרנו את זה כי די נהנינו לבד. אני לפחות ממש נהניתי והיה נראה שגם ג'יימס שמח על הדייט הפתאומי.

"לחכות לאן או שהיא תשמח יותר לחזור יחד עם בריאן?” שאל ג'יימס לאחר ששתינו כבר היינו עייפים אחרי שוטטות בכל רחבי הגוסמיד, ביקרנו אפילו בצריף המצווח.

"היא תשמח יותר לחזור יחד עם בריאן,” אמרתי. “ו...” השפלתי את מבטי והסמקתי. “אני גם אשמח יותר לחזור יחד איתך, שתינו.... זאת אומרת...”

"גם אני,” אמר ג'יימס. ראיתי שהוא מהסס קצת ואז בתנועה פתאומית הוא הושיט לי את ידו.

אחזתי בה וחשתי כיצד אני מסמיקה. פרפרים נוצרו לי בבטן ולמרות שגם אני וגם ג'יימס היינו ללא כפפות יכולתי לחוש בחום שהתפשט מקצות אצבעותי לכל הגוף.

הפרק הקודם		הפרק הבא