(ממש ממש) לא נכון. --גמור?--

אני מצטערת על הטעות שקרתה וזה שלא העלתי פרק חדש מהר,

תקראו ולשם שינוי תגיבו! (לא שאני מכריחה מישהו) פשוט...

אממ זה נותן לי חשק להמשיך. קיצור, הנה זה. כול הומור, נא לא לקחת ברצינות.

חחחחח קורע, הרמיוני ממש קורע! בואי אני יעזור לך, לא השאלתם אותו,

גנבתם אותו!

את ממש צריכה עזרה. רון הינהן ואמר "ואנחנו יודעים את כול הסודות שלך."

ברגע שהוא אמר את זה הייתי כזה, מה? על מה אתה מדבר, ואז פרצתי בצחוק הכי טוב בחיים שלי.

שהרמתי את ראשי שמתי לב ששלושתם היו עם מבטים מבולבלים ומוטרדים,

אפילו הבוצדמית.

הרמתי את ידי ומחאתי דמעות דמיוניות מהעיניים שלי. הם באמת חושבים שאני כותב לכם דברים אמיתיים עליי?

ממש לא! כמו שאני כתבתי לכם באחד הפרקים,(אני ממש לא כותב איזה,)

אני גאון! אני ממש לא יגלה למוגלגים, סלית'רינים, גריפנדורים, בוצדמים, רייבנקלויים,

הפלפאפים וכול האנשים המוזרים שאתם, (בלי להעליב,) את האמת? ההורים שלי מתים עליי,

וגם כול הסלית'רנים! "אתם באמת חשבתם שאני, מאלפוי! דראקו מאלפוי!

יכתוב לאנשים שאני לא מכיר את הסודות שלי?"

אמרתי ושמתי לב שהאור מהשרביט של הרמיוני נחלש.

"אתה.. אתה לא?" אמר רון בבילבול, ואני בתגובה גיגלתי עיניים,"לא,"

ענה הארי בלחישה. מרגיש טוב עכשיו פוטר? כנראה שלא.

אני מאלפוי,

דארקו מאלפוי.

אני ניצחתי,

אני!

את הארי פוטר.

(דבר שוולדרמורט היה חולם.)

הפרק הקודם		הפרק הבא