סולאנג'לו- ההתחלה

למחרת בערב כירון החליט לערוך משחק תפוס את הדגל

הוא אמר "כולכם מסתובבים עם הפרצוף בשאול מאתמול, הגיע הזמן להתעודד קצת!" ואז הוא הכריז על ראשי הקבוצות (ביתן עשר וביתן שש) ואמר להתחלק לקבוצות.

אז כמובן שתקעו את ניקו עם ויל סולאס
בהגנה.

הוא שאל את פייפר - שהובילה את הקבוצה בעקבות הניצחון של ביתן אפרודיטה במשחק האחרון - למה
כל מה שהיא אמרה היה "בגלל שאתם הפוכים כל כך אתם בטוח תעשו עבודה מושלמת שתוביל אותנו לניצחון"

כשהוא שאל אותה למה דווקא בהגנה היא פשוט קרצה והלכה לג'ייסון כדי להתייעץ איתו על אסטרטגיה שתעזור להם לנצח את ביתן אתנה בקבוצה היריבה

או סתם כדי שיוכלו להתמזמז בפינה מרוחקת בזמן שכולם מנסים להשיג את הניצחון

(למרות שזה לא מתאים להם)
(הם יתמזמזו רק עד שהמשחק יתחיל)

אולי בשביל שניהם, רק זאוס יודע!
מה שזה לא יהיה, הם שניהם היו צריכים הסחת דעת מהימים האחרונים.

בכל מקרה, ככה ניקו מצא את עצמו עומד עם ויל סולאס בבסיס, משגיח על הדגל.

ושלא תבינו אותו לא נכון, זה לא שהייתה לו בעיה עם ויל
הוא מאוד נחמד והיו להם הרבה שיחות נחמדות
אבל הוא לא לוחם (הוא בעצמו אומר את זה)

תתקעו אותו עם אחותו של ויל, קיילה
אלים אדירים, אפילו אוסטין יהיה יותר טוב

אבל לא רק שניקו לא חשב שוויל יוכל לעזור לבלום את החצויים מהקבוצה היריבה, הוא גם היה די בטוח שהוא רק יעקב אותו.

פשוט, ויל הוא כזה…
ו, העיניים שלו…
והחיוך הזה…
ו- "ניקו, אתה שומע אותי?" קול לשמאלו קטע את המחשבות שלו וגרם לניקו לזנק.

הוא הסתובב ופגש את עיניו הכחולות של ויל
כחולות כמו שלא ראה בחייו, בצבע אחיד וחלק כמו השמיים.

לעזאזל!
ניקו די קיווה שהיה לו את הכוח למחוק ימים, כי מאתמול הוא התחיל ממש לשנוא את מה שהנוכחות של ויל סולאס עשתה לו.

"אה- אני- כן, כן אני שומע" הוא אמר.

למה נהיה פה חם פתאום?
ניקו הרגיש כאילו השמש עומדת ממש מעליו ומחממת אותו, אבל לא
היא עמדה בדיוק מאחורי ויל
גורמת לשיערו הבלונדיני לנצנץ כאילו המלך מידאס נגע בכל שיערה על ראשו.

הוא קרא פעם שברגע שאתה מכיר בעובדה שיש לך רגשות למישהו הרגשות דואחים, אבל מאז שניקו הבין את זה הרגשות שלו רק הולכים ומתחזקים.

הוא הגיע לשלב שגם כשהוא מנסה להגיד לעצמו שאין לו רגשות לוויל המוח שלו אומר "אה, לא. אתה טועה".

אז יש לו רגשות לוויל סולאס, הוא פשוט עוד לא החליט אם הם חיוביים או שליליים.

"ניקו" ויל הוציא אותו פעם נוספת ממחשבותיו "אם אתה רוצה שלא יקראו לך ילד מוות כדאי שתפסיק להתנהג כמו אחד כזה".

"אני- אה- אנ- כ- כן" ניקו הצליח להגיד לבסוף "אני מניח שאתה צודק. יש עליך נשק בכלל?".

ויל הרים את ידו השמאלית, שבה הוא החזיק פגיון
הוא כנראה קלט את המבט על פניו של ניקו, כי הדבר הבא שאמר היה "ציפית שאשתמש בחץ וקשת, אה?".

"ארמ, כן" ניקו ענה
לא היה אפילו טעם להכחיש.

"טוב, אני… לא מאוד טוב עם חץ וקשת" ויל ענה "כשהייתי צעיר יותר מייקל יו היה עוזר לי הרבה. אני לא עושה את זה יותר".

סטיקס
אוי, סטיקס
סטיקס

סטיקס

סטיקס
למה ניקו לא יכול לחזור בזמן ולא להגיד את זה?
עכשיו הוא ממש רצה את היכולת למחוק ימים, רק כדי להתחיל את היומיים האחרונים מחדש ולא לעשות דברים מטופשים

"אני, אה, מצטער" הוא אמר "אתה, ארמ, בסדר?"

אלים, למה אני אידיוט?

למה
למה
למה
למההההה

"לא, לא! זה בסדר" ויל מיהר להגיד "בכל מקרה, חשבתי לעצמי ש… אולי - רק אולי, אתה לא חייב להסכים! - אתה ת- ניקו, מאחוריך!" ויל קרא.

ניקו הסתובב והניף את החרב שלו בדיוק בזמן כדי להרוג מפלצת שהוא לא הספיק לזהות לפני שהיא התפוררה לאבק.

זה כאילו עכשיו מגיעות כל המפלצות שלא באו אתמול לטרוף אותו כשמת ממבוכה אחרי שהתחיל לחשוב דברים כמו "למה ויל סולאס כל כך נחמד אלי?" או "למה אני מרגיש את התחושה הזו בפנים כאילו פרפרים עם כנפי אש מתעופפים בתוכי?" או אפילו "למה בשם טרטרוס אני מחבב את ויל הרבה יותר ממה שמומלץ??!?!?!?!"

"נייס די אנג'לו" ויל אמר "עכשיו נראה איך אתה מתמודד עם הכלב הענק"

ניקו הסתכל לכיוון שעליו ויל הצביעצביע, רואה כלב גדול בעל שני ראשים.

אורתוס

הוא הניף את החרב, אבל הכלב התחמק והקיף את הבסיס במהירות ישר לכיוונו של ויל.

כשהכלב לא בלם ויל צנח על הקרקע, דבר שכנראה היה המהלך הנכון בהתחשב בעובדה שהכלב עבר מעליו ובלם כמה מטרים מאחורי ניקו.

"מהלך יפה, סולאס" ניקו אמר והסתובב, משסף בכיוונו של אורתוס.

"הסיבוב שלך איום" ציין ויל ועקף את הבסיס בניסיון לפגוע ביצור, מחמיץ במילימטרים ספורים "כנראה יש לך הרבה מזל אם עוד לא נקעת את הקרסול".

ניקו ירד על ברכיו ונשכב על הדשא כדי לנסות ולדקור את בטנו של הכלב
כל מה שקרה הוא שהרבה יותר מדי פרווה נפלה לתוך הפה שלו.

הוא נעמד חזרה על רגליו וניסה לירוק את הפרווה "אז איך אני צריך להסתובב, דוקטור 'אני רופא אבל גם לוחם לא רע ומסתבר שגם רקדן' סולאס?".

"קודם כל, אני לא רקדן" אמר ויל "שנית, אתה צריך להסתובב על העקב, ככה" הוא הדגים, שולח את ידו השמאלית קדימה בדיוק בזמן כדי לפספס את צווארו של הכלב.

ויל הסתובב ורץ ולרגע ניקו חשב שהנה, הוא מצא בו פגם
ויל סולאס לא מושלם אחרי הכל

אבל אז ויל קפץ וטפס בענף אחד העצים, ובזמן שהוא הרים את עצמו והמשיך לטפס הוא קרא אל ניקו "יש לי תוכנית, תדאג לעקב אותו!"

"אתה סתם משקר לעצמך" אמר לניקו המוח שלו "ויל סולאס כן מושלם"

הוא החליט להתעלם מהמוח ולהקשיב לוויל, מנסה להסיח את דעתו של הכלב הגדול.

הניסיון נכשל אחרי פחות מדקה, כשהעלים רשרשו וויל נפל והצליח ברגע האחרון לאחוז בענף ביד אחת כשעל פניו מבט מבועת.

אורתוס כנראה שמע את הצליל, כי הכלב הסתובב וזינק לכיוונו של ויל.

"הי, אל תנסה לרסק את הפנים היפות של השותף שלי!" ניקו קרא לכיוונו של הכלב, וכנראה שזו הייתה הסחת הדעת שאותה ויל היה צריך, כי אורתוס הסתובב לכיוונו של ניקו, וויל ניצל את ההזדמנות ומצא כיוון חדש לטפס ממנו.

"למה שלא תחזור להגיד שלום לאחיך, מה אתה אומר על זה?" שאל ניקו את הכלב ודקר ושיסף בכיוונו עם חרבו השחורה.

למרבה הצער, הכלב המשיך להתחמק.

קול שריקה של משהו החותך את האוויר קטע את הניסיונות של ניקו
הוא הרים את המבט כדי לראות את הפגיון של ויל מתעופף באוויר, ולפני שניקו הספיק לזוז הפגיון נעלם מאחורי אחד מראשיו של הכלב
אורתוס התפורר לאבק לגמרי עד שוויל קפץ מהעץ חזרה אל הקרקע והרים את הפגיון שלו בחזרה.

"אתה מדמם" ניקו ציין "למה אתה מדמם?"
למה הוא מדמם?

"אה, זה שום דבר" ויל אמר ומרח את הדם על חולצת המחנה שלו רק כדי שיתחדש "סתם נשרטתי מאיזה ענף"

"זה לא נראה לי כמו שום דבר" ניקו אמר וטפס את ידו.

הוא דאג, והעובדה שדאג הציקה לו
ממתי אכפת לו כל כך מסולאס?
למה לעזאזל או רצה להמשיך להחזיק את היד של ויל?!

על זרועו של ויל היה חתך ארוך בערך מאיזור פרק כף היד וכמעט עד המרפק "אתה לא אמור להיות הרופא מבינינו? הבן של אפולו?".

"זה שאני הבן של אפולו לא אומר שאני חסין מפגיעות" ויל ענה בגיחוך "חוץ מזה, זה ממש לא משנה"

"אם זה כל כך לא משנה, אז בסדר" ניקו ענה, אבל היה בטוח שאפשר לשמוע בבירור את אי ההסכמה בקולו, ושחרר את ידו של ויל בחוסר רצון שקיווה שהיה הרבה פחות בולט "אז מה היה הדבר שהתחלת להגיד קודם?" הוא שאל אותו.

"או, אה, זה… לא באמת חשוב" ויל מיהר להגיד "סתם איזה רעיון טיפשי שעלה לי, אבל זה מגוחך ו… כן… אתה יכול לשכוח שאי פעם התחלתי את המשפט ההוא" הוא העביר את ידו השמאלית בשערו, משאיר טיפות דם על רקע השיער הבלונדיני

"בעצם, אני חושב שהמשחק נגמר" ויל ציין והצביע על כמה מהחניכים הצעירים יותר בביתן אפולו שהניפו את דגל הקבוצה היריבה בהתרגשות.

"נראה שאתם ניצחתם" ניקו אמר לו

"כן" ויל הסכים "נראה שאנחנו יכולים לנוח על זרי הדפנה"

"ויל סולאס- לא, רגע, יש לך שם מלא?"

"כן, זה ויליאם אנדרו סואלס"

"אז, ויליאם אנדרו סולאס, אתה לא אמרת את זה כרגע!" ניקו קרא

"זה היה איום, אה?"

"לא סתם איום, איום ונורא"

"קח את זה חזרה!" ויל- ויליאם קרא אבל ניקו יכל לשמוע בקולו את הניסיון להחניק צחוק

"לעולם לא, סולאס" הוא ענה "ואני אמצע דרך לנקום בך על משחק המילים האיום"

"אני לא יכול לחכות לגלות מה תהיה הנקמה שלך"

"חכה ותראה, סולאס" ניקו אמר "חכה ותראה"

וכשהוא הסתובב והתחיל לרוץ לשאר הקבוצה, ניקו שמע מאחוריו את ויל אומר עוד שש מילים שגרמו לפנים שלו להתלהט

"גם הפנים שלך יפות, די אנג'לו!"

הפרק הקודם		הפרק הבא