על ספת הפסיכולוג

הפרק הבא הוא לרגל 500 הצפיות בפאפניק. חבר'ה, זה בהחלט הישג מכובד. ג'יי קיי רולינג הייתה מתה ל500 צפיות בספר שלה כשהיא הייתה בפרק 12! חחחח! אף אחד לא הכיר בכלל את הספר שלה! היו לה בקושי 12 צפיות כשהיא הייתה בפרק 500! סתם, סתם צחקתי, היו מלא צפיות להארי פוטר ולכן עד היום אנחנו משועבדים אליה וחייבים לכתוב בראש כל פרק שכל הזכויות שמורות לה... 

 הארי ורון חזרו מהביקור אצל האגריד ושוחחו אחד עם השני. חצי מהוגוורטס עקבה אחריהם, כמובן, כי כשהארי ורון מדברים הם כנראה מתכננים את האסטרטגיה המושלמת שתכריע את וולדמורט, סאורון, פרעה וחמאס אחת ולתמיד.

"אני אומר לך, זה שמקגונגל היא רק אנימאגוס של חתול לא אומר שהיא לא משירה כדורי פרווה מגיעילים כמו כל חתול ממוצע." טען רון
"די כבר, רון. אין לי כוח לשטויות שלך. אתה תנקה את את כל השיערות שסקבארס משיר בלי תירוצים, מובן?" נאנח הארי "ובכלל, מקגונגל לא יכולה להיכנס למגורי הבנים, אז כנראה שזה לא היא שליכלכה את המיטה שלי."
"סקאברס שלי... כולם שונאים אותך..." ליטף רון פרוות עכברו ברכות ושאל את הארי בכעס "מתי תפסיקו להתייחס אליו כאילו הוא זה שכלא את סיריוס באזקבאן ויקים את וולדמורט לתחיה? הוא בסך הכול שרץ קטן ולא מזיק ושום דבר לא יגרום לי להאמין שהוא זה שמשיר את כדורי הפרווה המתוקים האלו!"
הארי נעצר לפתע "רון! אנחנו מאחרים לשקויים!"
"עכשיו שיעור שיקויים?" העווה רון את פניו "אוי, נזכרתי. אני לא יכול לבוא, אני חייב לנקות את המיטה שלך מכל השערות האלה של סקאברס, להתראות!" הוא קרא ונמלט מהר לחדרו.
הארי נאנח בחיוך ערמומי, ונכנס ברוגע לשיעור גילוי-עתידות.
סיביל טרלוני כבר עמדה בגבה אל הלוח ורטנה לעבר הארי "הו הארי, איזו הפתעה נעימה, לא חשבתי שתטרח להיכנס לשיעור בכלל." היא נשפה "כלומר...כלומר... בטח שחזיתי וידעתי מראש שתיכנס לשיעור אבל כדור הבדולח שלי רמז לי שאולי תתעכב או תמות."
הארי חייך לעצמו וקרץ לשיימוס.
"ובכן, הארי. שב בבקשה. היום נלמד משהו מגוחך בטיפשותו שרק יוכיח שאני באמת באמת לא מבינה שום דבר, אפילו טיפונת, בגילוי עתידות או באילתור נבואות שישמעו אמינות."
"לא חשבתי אחרת. אבל אני משחק את עצמי כאילו אני מאמין לך כל פעם מחדש." אמר הארי
"טוב, בכל מקרה. עדיין לא הספקתי לבדוק לכם את המבחנים כי בכל השבוע האחרון ניסיתי לשכנע את דמבלדור שידעתי מראש על זה שחדר הסודות יפתח."
"מה? באמת המורה?" פערה פדמה פאטיל, המעריצה מספר אחת של טרלוני "באמת הצלחת לנבא שחדר הסודות יפתח שוב? הו את כל כך חכמה!"
"מובן שלא הצלחתי. אני נראת לך כמו קנאטור שמן שחוזה בכוכבים?" ענתה טרלוני ברוגז
"האמת שיש דמיון לא קטן" צחק לעצמו נוויל ושאל "לא הבנתי, המורה. הרי לפני רגע אמרת שידעת שהחדר יפתח שוב?"
 "אתה שוב פעם לא מקשיב לי נוויל. אמרתי שניסיתי לשכנע את דמבלדור שידעתי. זה דבר שונה לגמרי"
הארי נאנח ופנה אל הספל שמולו. בספל היו כמה עלי נענע בצורות שונות שהיו אמורים לרמוז דברים נסתרים על עתידו.
"הארי, הואל בטובך לקרוא את עתידו של מר שיימוס על פי עלי הנענע שלו ועל פי המקרא שבעמוד 51 בספר 'קריאת עתידות בעזרת עלים או מה לעשות אם שכחת להכין שיעור ואת לא רוצה שיפטרו אותך' "
הארי הסתכל במקרא ובעלי הנענע הירוקים. כל דמיון בין התמונה למציאות היה מקרי בהחלט.
"נו, הארי... אמץ את עיני הנפש שלך!" קראה טרלוני "מה המיטב שאתה יכול להפיק מן העלים האלה?"
הארי גילגל את עיניו "תה נענע ירוק? משחת שיניים בטעם נענע? סמים?"
"יוו, איך ידעתי שתגיד את הבדיחה הזאת." נאנחה סיביל "נסה להתרכז בבקשה, הארי, אחרת אטיל עליך ריתוק ביום שלישי עוד שבוע ולא מעניין אותי שבדיוק אז תכאב לך הבטן מפנקייק מייפל מקולקל שתאכל."
הארי קילל את עצמו בפעם המאה על זה שבחר בגילוי עתידות, הסתכל בעלים והתחיל לגבב שטויות "אוקי, שיימוס, אני רואה שהשבוע תחווה אכזבה עמוקה וממנה תגלה את אורך הפנימי. וגם שתחטוף מרביצן בראש ותיכשל במבחן בלחשים!"
פרופסור טרלוני עצרה אותו "איך אתה מעז לנבא לו דברים נוראים כל כך!" היא זעמה "מר-פינגען, הבט בבקשה בכוסו של הארי. מה אתה מנבא לו?"
שיימוס חשב קמעה "מוות על ידי היפוגריף עצבני."
"מעולה!" חייכה טרלוני "למרות שאני דווקא ראיתי כאן מוות על ידי קללה תועה, אבל גם התשובה שלך מתקבלת. מר נוויל, מה אתה חוזה לנו בעליו של דראקו מאלפוי?"
"אה... אה... אני רואה..." לפתע הוא אזר אומץ "מאלפוי הוא בהחלט טיפוס אלים...עלים."
"לונגבטום. זה הדבר הכי מטומטם שעשית מאז ההורדת ידיים עם הערבה המפליקה..." סינן דראקו ואמר לטרלוני "המורה, אני חוזה בכוסו של מר-נוויל שבהפסקה הבאה הוא יהיה במרפאה להרבה מאד זמן ולשיעור הבא הוא יבוא עם פנס בעין."
"כן? ככה?" התפרץ נוויל "אז אני מנבא שאבא של דראקו יהיה בכלא כי אישה בשם אוגוסטה לונגבטום תלשין עליו לשר הקסמים על זה שהבן שלו מאיים על הנכד שלה!"
"ואני ראיתי בכדור הבדולח שהאוגוסטה הזאת תהפוך לפולחץ על הכובע שלה, בסדר? ושאם הנכד שלה יגיד עוד מילה אחת אז אני לא יודע מה אני עושה לו, אוקי?"
"וואו, תלמידים. איזה יופי" רוותה טרלוני נחת "אני כל כך שמחה שאתם מתנבאים לכם בקלות כזו. זה ממש מרגש אותי."
"אני גם חוזה שאני חייב לומר לאבא שלי שיעיף אותך על נימבוס מכאן."
השיעור נגמר איכשהו, הארי לא האמין שזה יקרה. הוא בחיים לא יכנס עוד לגילוי-עתידות.
ואז הגיעה הרמיוני.
"היי הארי, ראית את המחולל זמן שקיבלתי? מה שאומר שאני יכולה להחזיר את כל השעה האחרונה שוב-פעם!" היא חייכה והחלה להפוך את שעון-הזמן שבידה.
"הרמיוני, אני אהרוג אותך!" זעק הארי "אל תעשי את זה או שחבל לך על הזמן! סטגדיש!"  
אבל זה כבר היה מאוחר מדי. כלומר, מוקדם מדי.

"אני אומר לך, זה שמקגונגל היא רק אנימאגוס של חתול לא אומר שהיא לא משירה כדורי פרווה מגיעילים כמו כל חתול ממוצע." טען רון

הפרק הקודם		הפרק הבא