גמד ענק

"אבל אני אומר לך, אנחנו צריכים להמשיך מסורת! בכל זאת, בזכותה אנחנו ניצחנו בקרב!" טום רידל הוא זה שדיבר.

"כן... אבל זאת אפילו לא מסורת!" וולדמורט החזיר כמו ילד קטן.

כל אוכלי המוות התאספו בשתי שקבוצות: הצד של טום רידל, להמשיך את המסורת של הגמד - ענק. והצד של וולדמורט, זה משחק לילדים קטנים וזה לא מזיז לנו.

"אמממ, הלו? משעמםםםםם ליייייייייי, אפשר לעשות משהו?" שאלה בלטריקס מהצד של וולדמורט.

"לכי להרוס לאנשים אחרים את החיים" וולדמורט אמר בשיעמום.

"אז לפחות תוכל לראות את הקעקוע שעשיתי? יש לו לונג בוטום... (למטה ארוך) הי! אני מכירה משפחה בשם לונגבוטום! אולי להם אני אהרוס את החיים!" אמרה בלטריקס הסתלקה מה'זירה'.

"טוב, היא הסתלקה... עכשיו, אני לא רוצה לחזור לעניין הגמד - ענק הזה... מה נעשה עם השבויים? אי אפשר להרוג אותם..." מילמל וולדמורט.

"אני מציע..." טום נעצר ונראה מפוחד עד מוות. "מה? לטומי, התלמיד המצטיין, אין רעיונות? כמה חבל..." אמר וולדמורט.

"טוב... אמרו לנו שאם נהרוג מישהו הפאנפיק יגמר... מה זה פאנפיק?" שאל גרייבק. "זה כמו לכתוב ספר רק על רעיון שסופר אחר המציא" אמר טום באגביות וכולם הסתכלו עליו, "מה?" הוא נראה כועס, "אשמתי שאני יודע דברים כאלה?"

"טוב... אז אם אנחנו בתוך הפאנפיק הזה, בטוח אמור להיות לפרק שלנו כותרת... וואו, זה נשמע ממש מוזר להגיד את זה..." מילמל לוציוס מאלפוי.          ~הערת מחברת: זה גם ממש מוזר לכתוב את זה...~

"למה אנחנו צריכים לדעת את הכותרת?" שאל וולדמורט, "ואיך אנחנו בכלל הגענו לפאנפיק?" שאל טום.

שתיקה...

"אז... בסוף אנחנו נקיים גמד ענק?" שאלה נרקיסה ונהרגה באבדה קדברה.

-----------------------------------------------------------------

סליחה לכל מעריצי נרקיסה מאלפוי! תגובות? תגובות למה צריך להיות בהמשך? רוצים שאני אעשה עוד פאנפיק של גמד ענק סגנון אוכלי מוות?

אם לא הבנתם... הפאנפיק נגמר כי נרקיסה נהרגה... ממשיכה בפאנפיק אחר... עוד מעט אני אפרסם פה איך קוראים לו (אם יאשרו אותו) וכן... זהו...

הפרק הקודם		הפרק הבא