בית הספר למפלצות ספרים

הי! הבלוג הזה מיועד לפלאשבאק של המיונים.

פלאשבאק - המיון לבתים במפלצונים

התלמידים עמדו בקבוצה קטנה מול נחש סיני ארוךךךךךךךךךךךך.

"לולה אניונג" הקריאו את השם שלי, נכנסתי אל תוך הפה של הנחש והוא נסגר מאחוריי, משאיר אותי בחשיכה, מסכנים הילדים שמפחדים המחושך ונאלצים להכנס לכאן, חשבתי והתחלתי לנוע קדימה, למרות שהרגליים שלי לא זזו, הייתי על מתקן כלשהו.

"שלום, לולה" דיבר קול נשי מעליי, "אני היא נחש המיון ו-"

"אה, אז את בעצם גרסה גרועה יותר של מצנפת המיון?" אני יודעת, בגיל ההוא הייתי ממש חוצפנית.

היא התעלמה ממני, "אני כאן כדי למיין אותך, אני אסתכל אל תוך עברך ואחליט לאיזה בתים תמויני"

עברו כמה דקות, "המממ, את קוראת המון ספרים" היא אמרה בטון לא מעליב, וזה העליב אותי עוד יותר, אבל שתקתי.

עברו עוד כמה דקות, "אני רואה... את תתאימי בדיוק לשם"

השתעלתי, "אם אשר לשאול, לאיפה אני אתאים בדיוק?" שאלתי ונזרקתי החוצה מהנחשית המפחידה. אתם לא רוצים לדעת מאיפה...

הנחשית דיברה "לולה אניונג מתאימה לבתים הבאים: המל"ן, סירנה, קרברוס ואריון!"

סיום הפלאשבאק

הנחשית הזאלת עשתה לי סיוטים בלילה...

אבל מתישהו אמרו לנו להתחבר איתה ואז ראיתי שהיא די נחמדה, קוראים לה נחשית המיון אבל השם האמיתי שלה הוא קיסי (#אוהבת-אותכן-קיס-אוף-לייף, המבין יבין)

אבל אזזזזזז... היה לה ולי ולחברות שלי ריב ענקי, כמובן שהחברות שלי היו בצד שלי... התווכחנו על השאלה הגדולה, האם מגיע לקיסי להיות חופשיה ולטייל בין בני אדם רגילים? היא אמרה שכן, אנחנו אמרו שסוף העולם יגיע, אולי הגזמנו קצת...

פלאשבאק - המיון בסוף השנה האחרונה, להיות גיבורה\סופרת\מפלצת

לא נעים... אחרי שנים שבהם אני וקיסי לא דיברנו הגורל מפגיש אותנו שוב, או במקרה שלנו, המורים מפגישים אותנו שוב.

השיחה התנהלה בערך ככה:

אני: הי

קיסי: הי

אני: את אמורה למיין אותי או...

קיסי: כן, בואי נגמור עם זה כבר

אני: ...

קיסי: ...

אני: אמממ, רוציתי להגיד לך שאני מצטערת

קיסי מביטה אליי באהבה

קיסי: אוי חמודה...

המבט שלה מתקשח

קיסי: את צריכה להבין שאין דבר כזה סליחה

אני מתאבנת

קיסי ממשיכה: וגם אם היה, לא הייתי סולחת

אני מביטה אלייה בזעם

אני: בואי נגמור עם זה כבר

קיסי מחייכת: תודה רבה

כןןןןןןןן, לא בדיוק שיחת החלומות שלי...

אז שוב פעם, קיסי בלעה אותי, התחלתי לנוע והיא דיברה.

"המממ, אני די שונאת אותך, אבל אני צריכה לעשות את התפקיד שלי, קחי את זה כהפסקת אש של רבע שעה ואחרי זה נחזור לשנוא אחת את השניה ולא נתראה יותר לעולם" היא אומרת בקול רגוע.

"תודה רבה" אני רוטנת.

"אם באמת הייתי שונאת אותך הייתי הופכת אותך למפלצת על המקום אז תגידי תודה" היא אומרת, שוב בקול הרגוע שלה.

"תודה רבה" אני ממהרת לומר.

ואת השאר נמשיך בפרק הבא (זה פשוט פרק מאוד מאוד ארוך...)

הפרק הקודם		הפרק הבא