All We Are

אליס ברוקס נכנסה לחדר היחידה שלה. מסתכלת על אנשיה יושבים סביב שולחנותיהם עסוקים בדפים ומסמכים.

החדר היה ענק והשולחנות היו לנגד לוח גיר, צמודים לקירות היו שולחנות משרדיים עבור אנשים ובאמצע החדר שולחן עגול שיוכלו לנהל ישיבות, על כל הקירות היו דבוקים עובדות והנחות, מקומות ותמונות.

אליס קראה "ג'ואי!". ג'ואי סינאטרה, מפקד היחידה. הווה הילאי מוכשר ביותר שאחראי לתפיסתה הראשונית של בלטריקס לסטרינג'. הוא אדם חסון ששריריו בולטים מבעד לבגדיו, פניו בעלות לסת גסה ועיניים שחורות מהלילה, שערו שחור גם כן, אך עורו בהיר וצח.

"כן, מיס ברוקס" הוא אמר בגב זקוף.

"יש חדשות?" היא שאלה.

"צר לי, אך לא" הוא ענה "הבחורה גאון, התיק שלה אשר אתמול הוצאינו ריק פרט לפתק".ג'ואי חיטט בכיסו והוציא פתק לבן שעליו היה רשום באותיות הנחתכו מעיתונים "בהצלחה".

"היא משחקת איתנו" אליס ישר אמרה. "ואני באמת לא אוהבת משחקים".

"מיס ברוקס, היא הרבה דברים פרט לטיפשה. אם את שואלת אותי, היא מנהלת כרגע אורח חיים מוגלגי. ולא נוכל למצואה כך. לא לבד, לא בלעדי הילאים ומגדת עתידות, זה קרב אבוד בצורה הזו... בפרט שנצטרך עזרה מהמשטרה המוגלגית".

"גייס אנשים, אני סומכת עליך" היא אמרה לו. "בדקתם מקומות?"

"הלכנו לאחוזת רידל, פרט לעכברושים, עכבישים והמון לכלוך אין שם כלום" הוא אמר לה.

"זה צפוי מדי!" היא צווחה עליו, קוטעת את כל עובדיה מעיסוקיהם. כל האנשים הרימו את מבטם מסתכלים על הסצנה שמתרחשת מולם. "תחשבו! לאן היא יכולה לברוח! היא לא תעזוב את בריטניה... המקורבים שלה כולם כאן, כל אוכלי המוות כאן! היא תנסה לקום בחזרה! היא יודעת שהיא היורשת!היא-!" אליס נקטעה בדפיקה קלה על משקוף החדר.

בכניסה עמדה לא אחרת מאשר הרמיוני גרינג'ר. "שמעתי צעקות אז באתי" היא העירה מרימה גבה. "צר לי על היעדרותי הארוכה, ככל הנראה היא גרמה להוצאת דברים משליטה".

"מיס גרינג'ר" אליס אמרה בחיוך מזויף.

"מיס ברוקס" הרמיוני חייכה חזרה "אשמח לנהל איתך שיחה קלה" הרמיוני אמרה בקול רך ועדין, לא היה ניתן להאמין שהמכשפה הזו הייתה יכולה להילחם.

"בוודאי, מיס גרינג'ר" אליס אמרה, ידיה קפוצות.

"אך טרם," היא קטעה אותה והרימה את קולה "אשמח אם תחזרו אל ביתכם, המשיכו את ימכם כיום חופשי, עוד הערב תקבלו ינשוף המנחה את תפקידכם למחר. המשך יום נעים" היא ברכה והמתינה ליציאתם.

"באתי לדבר איתך, מיס ברוקס" הרמיוני אמרה כבר לא כל כך בחביבות. "את מבינה את מקימה ועדה במחלקה שלי, שהוצאתיה ילקחו מהמחלקה שלי, ולי אין שמץ של מושג... האם יש לך מה לומר להגנתך?".

"את הזנחת את הנושא של איגל, בכוונתי לתקן זאת" אליס ענתה לא משפילה את ראשה, נהפוך הוא מרימה אותו גבוה ככל האפשר, על מנת להראות אצילית ומכובדת.

"אוה, לא הזנחתי. את מבינה, הסיכוים שאיגל במדינתנו אפסיים, ואני רואה כלכלי, הכסף הזה יוכל להיות מושקע בחינוך שלא יתן למין נוסף של אוכלי מוות לעלות, האוכלי מוות שעכשיו באזקאבן יוכלו לעבור 'התחדשות'- לחזור לתלם.

"הסוף של איגל רידל הינו או מתה או מחוץ למדינה, זה מאבק על כלום. היא לא תעז להקים מחדש את אוכלי המוות, משרד הקסמים חזק משהיה, מר פוטר עושה עבודה נפלאה וודואג היטב לבטחון ואף אומר שלא חשתי בטוחה בחיי כפי שאני חשה עכשיו. אני לא אאפשר להקמת ועידה שכזו, לא עד שתהיה לי הוכחה אחת שאיגל אביגייל רידל בחיים."

"את נוהגת בטיפשות ונאיביות מיס גרינג'ר"  אליס העירה.

"לבזבז אלפי מטבעות זהב כפי שעשית עד עכשיו הם טיפשות, אנחנו יכולים להוביל את העולם הזה למקום טוב יותר. ואם את רוצה להביט ולהניח שאיגל תנסה לעשות מהפכה, אם לא יהיו לה פרטנרים, כיצד תוכל?" הרמיוני שאלה בחיוך דק.

אליס הביטה בה חשה מושפלת בזמן שהרמיוני ענתה לעצמה "היא פשוט לא תוכל.

"בואי מיס ברוקס נקבע שזו הייתה מעידה שלעולם לא תשוב?" הרמיוני הציעה בחיוך נעים שנעלם בעת שאמרה "אחרת, אצטרך לפטר אותך".

הרמיוני הביטה בעיניה החודרות של אליס וחייכה בעדינות "המשך יום נעים אליס " היא אמרה בחביבות ופנתה מחוץ לחדר משאירה את אליס לבדה.

אליס הביטה בחדר  אם הם לא נותנים לי לעשות את זה, אז אני אעשה זאת לבד!. אליס החלה לפנות לשולחנות אוספת את כל המידע שנגלה ביחידה ומכניסה לאחד מהקרטונים שהיו על השולחן. לא הייתה בכוונתה לוותר.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~~ ~ ~ ~ ~ ~

ערב אותו יום, (הארי POV)

התחלתי לסדר את ביתי בזמן שדלאניי ישבה בסלון משחקת בבית הבובות שלה.ממלמלת דברים שיחות ביניהן. פניתי למטבח והתחלתי לסדר גם אותו, הצלחות והקערות מארוחת הערב לכיור, הכיסאות שיחזרו למקומם המתאים. שטיפת הכלים, הכנה של פופוקרן בטעם שוקולד מתפוצץ.

ואז דלאניי באה בריצה אלי קוראת "אבא, קול בדלת !!!".

חייכתי לעברה ופניתי לעבר הניקשות שחזרו על עצמן, בשקט פתחתי את הדלת נחשף למראה היפה ביותר שעייני אי פעם ראו. זאת הייתה איגל לבושה בשמלת קיץ לבנה, על כתפיה סווצ'ר שחור ושערה החום-מתולתל נופל על כתפיה. פניה היו רכונות מעט וחיוך נבוך נראה על פניה.

פתחתי את הדלת עוד יותר ונתתי לה להיכנס. דלאניי שהייתה לצדי קפצה  ומחאה כפיים בהתלהבות "קת'ין! קת'ין!" היא אמרה מחייכת חיוך רחב מתמיד.

איגל נכנסה פנימה וסגרתי אחריה את הדלת. נועל אותה היטב.

איגל פסעה לעבר הסלון, מסתובבת ומביטה מעט בבית. "בית יפה יש לשניכם" איגל אמרה.

"מזכיר מישהי" אמרתי לה, אך היא רק גלגלה עיניים.

דלאניי רצה סביב איגל ואמרה "בואי! תהאי!!!(תראי)".

איגל הלכה בעקבות הקטנה שהראתה לה את בובותיה, היא החזיקה את ידה של איגל והצביעה על הבובות שהיו בבית שלהן "זאת המכשפה הוזלין, זאת האחות המהושעת- אליס, זה הנסיך דילן..." הבטתי מהצד בעוד זה המשיך לכל בובותיה, אך איגל לא הראתה לקטנה את השיעמום שאחרי הבובה החמישית. ההפך היא חייכה לעברה והנהנה בהתלהבות. פסעתי קרוב יותר לעברן לקחתי את הסווצ'ר של כתפיה של איגל, המגע הקל של אצבעותיי גרם לה להעיף מבט לעברי ולתפוס את עיניי בעיניה הכחולות שאחזו דמעות לא ברורות. "סליחה על ההפרעה" אמרתי חרישית.מבטי ניסה לחקור את דמעותיה.

"לא," היא ענתה קולה חלש וחרישי, היא חשה נבוכה וביישנית כמו שמעולם לא נראתה "ההפך, תודה לך".

"תמיד בשבילך" עניתי. איגל הנהנה ומחתה את הדמעות אשר חמקו וחזרה להביט בדלאניי.

"דל" אמרתי לקטנה "למה שלא תסדרי את הבובות והבית ותביאי סרט מחדרך?".

הקטנה הנהנה בהתלהבות ורצה לחדרה להביא סרט. איגל הסיטה את מבטה אליי, עיניה עדיין אוחזות דמעות.הצעתי לה את ידי לקום מהקרקע והיא נעזרה בה קמה על רגליה ונעמדה מולי, עדיין נמוכה ממני ב-2 ס"מ.

לא עזבתי את ידה והחזקתי בה חזק והיא החלה לבכות עוד יותר הדמעות נוזלות על לחייה והיא מלמלה "התגעגעתי אליך". משכתי בידה והפלתי אותה לעברי מחבק אותה, מניח את ראשה על כתפי ואמרתי בלחש "התחלתי לחשוב שאת אולי מתה".

ראשה בחכי בעוד הי אמרה "לא, ברחתי למוגלגים לכמה שנים".

"הנחתי שכך, תמתיני עם זה דל לא צריכה לשמוע" לחשתי לאוזנך, כל שעשית הוא להנהן. "אי, חדלי לבכות" לחשתי לך. "יהיה טוב...".

הנהנת והרמת את ראשך מוחה את הדמעות בעוד ניסיתי לעזור לך גם כן. נשכת את שפתך בעוד דמעות נוספות נפלו. "ששש..." אמרתי בשקט אוחז בפנייך. מרחם עלייך יותר מתמיד, לא יכולתי לדמיין בדידות שכזו למשך זמן כל כך רב.

הפרק הקודם		הפרק הבא