חוסר ביטחון,אהבה וסודות.

היי!
שמתי לב שכולם התאכזבו ששמעו שזה יהיה הפרק האחרון,
אבל מזמן כבר שקלתי לעשות פיק המשך..זה היה אמור להיות הפתעה,
אבל לא משנה:)
עוד משהו שחכתי לציין בפרק הקודם, ובכלל בפיק: הארי היה מנהל הוגורטס, והמסדר.[עוף החול]
כמו שהבטחתי את הפרק הזה אני מקדישה למישהי מיוחדת מאוד : ליאל גונן
את הבטאית הכי טובה שיכולתי לבקש, הפיק הזה כאן בזכותך,
תודה רבה רבה!
 
*-*
 
***
[הארי]
מעניין.
זה עשוי להצליח אבל-
אני מפחד.
להטיל אימפריוס?
אחרי הכל זו קללה אסורה,למרות שזה יחשב מצב חירום. לא?
אבל היה משהו בעיניים שלה. היא כל כך ביקשה שנסכים, היא לא רוצה את העול הזה על הכתפיים שלה. אחרי הכל,זה קשה.

אני מכיר את ההרגשה הזאת.
"אני חושב שזה בסדר." אמרתי.
מבטה העצוב של הלנה, הפך למבט שמח.
חייכתי.
"אבל צריך למצוא מקום טוב לעשות את זה, מחוץ לקותלי הוגוורטס. בעוד חודש תחול חופשת חג המולד, בינתיים יהיה לך זמן להתאושש, לחיות את החיים... את יודעת."
"כן." היא שמחה. "תודה הארי!"
כולם בבית ספר הזה קראו לי 'אדוני', חוץ ממנה.
***
[הלנה]
שכבתי בעצלתיים על מיטת האפיריון, ועילעלתי במגזין אופנה.
בעיקרון, הויילון של המיטה היה אמור להיות אדום וזהב, הצבעים של גרינפירדור, אבל ביקשתי רשות לעצב את זה כרצוני. לילך וטורקיז.
טורקיז בהיר כזה.
לולי נכנסה לחדר.
"מה מייק רצה?" היא שאלה, כאילו זה מובן מאליו. "הוא הזמין אותך לצאת?"
"לאן יש לנו לצאת, לאולם הגדול?"
"הי, הלו?" אמרה, ופרשה את ידייה באוויר, "מחר! יציאה להוגסמיד!"
"באמת?" אמרתי. אני בעננים.
"אני אלך לשאול אותו!"
"הלנה, אל תלכי, הוא צריך לשאול אותך, ככה זה." אמרה.
"לוליפופ," השבתי, ואמרתי את 'שמה' המלא. "אצלי ואצל מייק זה לא ככה," הסברתי לה כמו אל פעוט עקשן שטוען ששתיים ועוד שתיים זה שלוש, ואני צריכה להסביר לו שזה ארבע. "אנחנו זורמים אחד עם השני זה לא משנה לנו, אנחנו בסבבה." אמרתי, מתפעלת מכמות הסלנג.
"מה שתגידי." מלמלה, וחטפה את המגזין שהשארתי על המיטה.
***
וואו. היה כל כך כיף אתמול, בהוגסמיד.
אני נהנית מהחודש הזה.
***
{ה13 לינואר-חופשת חג המולד}
 
מייק בא לאסוף איתי בדיוק בשבע מהבית של אבא. הוא היה כל כך רציני ואדיש שלא האמנתי שזה מייק שאני מכירה.
נסענו-אני, אבא, מייק, הארי ולולי- לפארק ציבורי בלונדון.
ליד דרך פירווט 4. מקום נורמאלי לחלוטין.
הארי סיפר שהוא היה בורח לפה הרבה בילדות, מבית דודיו, ושהמקום הזה שומם בלילות.
פרסתי מחצלת על הדשא וישבנו ארבעתנו עליה -אני במרכז וכולם סביבי, מרוכזים.
פתחתי את פי. עכשיו, כשהבנתי את גודל הרגע, כל כך התרגשתי שהתחלתי לרעוד.
"אני הלנה, בתו של אוליבר ווד, ילדת הנבואה, מכריזה בזו על החלטתי- גבירת האופל החדשה."
חיכינו בשקט. לפי דברי הנבואה אמור לקרות משהו גדול.
נשמע רחש בשיחים.
היינו בטוחים שמישהו יבוא. אולי אוכל מוות.
כולם נדרכו והוציאו שרביטים. חוץ ממני. נשארתי מרוכזת.
אבל זה היה רק ארנב.
חיכנו שתיים - שלוש דקות, ואחרי שלא קרה כלום קראתי: "אה! רואים? אמרתי לכם שזה שטות!"
כולם חייכו בהקלה והארי אמר:" קדימה,נלך לחגוג!"
התחננתי מהארי שיקח אותנו למסעדה האהובה עלי, שלא הייתי שם מזה שנה,
וכולנו אכלנו בסוף אגרולים ונודלס.
שוב,הייתי מאושרת.
 
***
חוזרים לבית ספר! אוף!
רואים? אפילו קוסמים שונאים ללמוד.
אבל אחרי הכל הסוף טוב.
נו, בערך 'בית ספר'.
זה קללה בפני עצמה, צריך להכריז עליה כקללה אסורה.
מייק קרא את מחשבותי בעזרת המכשיר שקנה בחנות של ג'ורג וויזלי.

"הסוף לא טוב, לדעתך?!?" הוא שאל כלא מאמין.
"דיי, תפסיק!" קראתי.
"אבל זה כיף," הוא חייך.
הוא תפס אותי בזרועותי ונישק אותי נשיקה ארוכה ומלאת ריגוש.
"זה עושה לך סוף טוב?" שאל שמצחינו דבוקים אחד לשני.
"זה מספק אותי."
***
 

הפרק הקודם