לא כמו אבא

פרק זה מוקדש באהבה לעוד חברה מהממת:$גיני וויזלי$!

היום הנשף! אחרי ארוחת הצהריים לילי נעלמה מאחורי האישה השמנה. השם ישמור!הנשף בתשע!כמה זמן היא צריכה להתארגן.

עפתי לחדר המועדון של סלית'רין בעקבות מבט מהאישה השמנה שלא שמחה לראות שאני עדיין מחכה ליידה.

אחרי הצהרים עדיין לא היה לי רעיון איך אני אמור לבוא לנשף.

 לא היתה לי גלימת טקס אז שוטטתי בטירה בחיפוש אחר רעיונות.נעצרתי באיזה מסדרון שומם כדי להסתכל על תמונה עם איזה משוגע שמנסה ללמד טרולי הרים בלט...התפוצצתי מצחוק אבל אז נזכרתי למה אני בכלל פה.

נשמתי קצת ואז חזרתי למשימה:למצוא דרך שבא אני אוכל ליהיות 'חתיך' בנשף.

הלכתי במסדרון הלוך ושוב וניסתי לחשוב על רעיונות אבל אז ראיתי משהו ליד התמונה,משהו שלא היה שם קודם. זו היתה דלת אדומה וגדולה עם הילה צהובה.

הושטתי את ידי ופתחתי את הדלת.מה שראיתי שם היה נפלא:

עשרות חליפות יפיפיות ומאות גלימות טקס היו בתוך ארון מקושט בזהב, כמה גמדוני בית שהחזיקו מספרים, מברשות ומכשירי פן, וכמובן,מראה.

הסתכלתי בשעוני,השעה היתה שמונה בערב.יש לי שעה להפוך ליפיוף אמיתי!

בהתחלה נכנסתי לאמבט גדול שלא ראיתי שהיה שם קודם, עשרות ברזים היו שם וכל אחד הוציא בועות שונות.(כמו שג'יימס סיפר שיש באמבטיית המדריכים! נזכרתי) אחרי שיצאתי הייתי נקי מכף רגל ועד ראש. התעטפתי במגבת רכה ונעימה שהפכה אותי ליבש תוך שניות. אח"כ בחרתי חליפה לבנה צחורה("היא לעולם לא תתלכלך אדונילי" צייץ גמדון הבית שהחזיק את המברשות) וגלימת טקס שחורה עם כיסים פנימיים.

אחרי שנעלתי נעלים התיישבתי על הכיסא שליד גמדוני הבית והם התחילו לטפל בשערי הסבוך. אח"כ הסתכלתי בשעוני שהראה עשרה לתשע והלכתי למראה.כמעט התעלפתי שראיתי איך אני נראה!

"תודה!" אמרתי לגמדוני הבית בזמן שלקחתי את הפרח מהעציץ שהיה על השולחן.

"דוקי שמוח-שימח את אדונילי!איזה כבוד!" ציץ אחד הגמדונים."כן,כן" המשיכו האחרים. אני יצאתי וסגרתי את הדלת. שהסתובבתי לאחור היא לא הייתה שם."מוזר" אמרתי ורצתי לאולם הגדול.

לילי הייתה שם עם גלימה יפה בצבעים תכלת וורוד."וואו" הושטתי לה את הפרח שלקחתי מהעציץ."תודה."חייכה ופניה עטו צבע ארגמן חזק.

"דודה הרמיוני השאילה לי אותה.כמובן שהיא עשתה לה קצת כישוף כדי שהיא תתאים לי אבל למה אנחנו מדברים רק עלי?"היא שיחקה בצמידים שהיו על מפרק ידה."איך אתה השגת את כל זה?" חייכתי."מכירה את התמונה של האיש המשוגע שמנסה ללמד טרולי הרים לרקוד בלט?" סיפרתי לה את כל הסיפור."חדר הנחיצות"... שמעתי אותה ממלמלת.

שחכתי מחדר הנחיצות כל הנשף. שמחתי לגמרי, בחיי שהלילי הזאת יודעת לרקוד. אח"כ,כשהרגשתי כאב בצלעות מרוב ריקודים, התיישבנו לייד אחד השולחנות כדי לשתות בירצפת. "מאיפה את יודעת על חדר הנחיצות?"

לילי חייכה."אבא שלי גילה  אותו בשנתו החמישית פה בהוגוורטס. אבא שלי הוא אדם נחמד,מחר אתה תכיר אותו אצלי..."

אתם בכלל לא מגיבים אז זה לא שאני מנסה לאיים עליכם או משהו אבל כנראה שנצתרך להתחיל עם הסידור של 7 תגובות והמשך...

אז זה מתחיל עכשיו!

הפרק הקודם		הפרק הבא