מזרקת המשאלות

פרק שתיים עשרה- הקרב- מתחיל?

לאחר הנשף לוק ואנטרה היו בקשרים מאוד חזקים זה עם זה. ברדת הלילה שכולם ישנו היא ניגשה אל חדר הבנים והראה לו לצאת יחד איתה לאח הגדול. לוק תפס את שרביטו והלך יחד איתה. ואז המחשבה עלתה שוב הפעם בראשו- אבא שלו, ואמא שלו נרצחו על ידי סדריק. יופי- הוא יתום. כשהתיישב יחד איתה היא שלפה את שרביטה והצליפה באוויר אל כיוון האח וכמה כדורי אש נורו משבריטה אל האחו והאש התחילה לבעור. לוק ישב מלפניה של אנטרה הפעם. היא הסתכלה על עיניו החומות כאגוז והוא רק הסתכל עלייה וחשב על סדריק- ועל הנקמה. את סדריק לוק שנא יותר מכול האחים. הוא זה שכול הזמן צחק על לוק כול הזמן. מהיום- הוא הבין, כבר אין לו משפחה. לא אבא, ולא אמא, והאחים שלו שונאים אותו. דמעה זלגה מלחיו. אנטרה שמה לב לכך מיד.

"מה קרה?" היא שאלה במבט מודאג. לוק סיפר לה הכול בלי לחשוב בכלל אחרי השאלה הזו- על המזרקה שניגש אלייה בגן חיות- על המתנה של אבא שלו בגלימת ההיעלמות- על החלום שחלם על סדריק רוצח את אביו ואת אימו ועל מה שחשב הרגע- שאין לו משפחה.

"ומה אתה רוצה לעשות בקשר לכול..לכול זה." שאלה אותו אנטרה במבט מסוקרן.

"נצא אל עולם המוגלגים." אמר לוק פתאום במצב רוח מחודש. "ונביס את סדריק. אבל נזדקק גם לטום." ולוק חייך חיוך ענקי. "ובכך- נוכל לקבור את אמא ואבא שלי- בשקט."

למחרת בבוקר לוק ואנטרה חיפשו בכול מקום אפשרי את טום- אבל הוא לא היה באף-מקום.לבסוף לוק ואנטרה התאכזבו ועזבו את העניין עם טום.

"מוזר שהוא לא נמצא." אמרה אנטרה.

"טוב.." אמר לוק. "כדי תמיד לנקות את הראש שלי ממחשבות אני תמיד קורא ספר של לחשים. בוא נלך אל פרופסור פלוטיק."

"הא הא!" קרא פרופסור פלוטיק באושר. "הנה התלמיד המצטיין שלי!"

לוק הסמיק.

"רוצה אולי את ההמשך של ההמשך של ההמשך של ספר הכשפים למקצוענים- לוק?"

"כן. אשמח לשאול ממך את הספר הזה." אמר לוק בחיוך. פרופסור פלוטיק התקדם אל שולחן הכיתה שבו הוא מלמד והוציא מאחת המגירות ספר סגלגל עם כתב זהב של:

ההמשך של ההמשך של ההמשך

ספר הכשפים למקצוענים

לוק הושיט יד ולקח את הספר מידו של פלוטיק.

"אז..עכשיו כשנתתי לך את הספר, תוכל לתת לי גם טובה קטנה?" שאל פרופסור פלוטיק בחינניות.

"בוודאי." אמר לוק. פרופסור פלוטיק פנה אל אנטרה.

"ומה את עושה כאן תלמידה כושלת?" שאל פרופסור פלוטיק בבוז. אנטרה רתחה מכעס אבל לוק סימן לה לא לכעוס. במקום זאת- לוק ענה לפני שתתחיל כאן מריבה.

"אז..מה הבקשה שלך?" שאל לוק את פרופסור פלוטיק.

פרופסור פלוטיק הוביל אותם בפרוזדור חשוך. לוק השתמש בקסם שיאיר את כול הפרוזדור וראה שהם נמצאים בתוך מנהרה רק מרוצפת באותה סגנון מלמעלה ומטה. תמונות על פני תמונות של שטנים- ערפדים, שדים, רוחות ועוד ועוד ועוד היו על תמונות מקצה ימין ושמאל. לפתע הם סיימו ללכת בפרוזדור וראו אולם ענקי ורחב מרוצף באותו סיגנון השירותים שהיה מקודם- רק שהאולם היה ענקי- אולי בגובה של מאה מטרים- וריק מכול דבר חוץ מעמוד בגובה שלושים מטר מעץ שאליו ניצבה כוס זהב.

"אה..כן." הסמיק פרופסור פלוטיק עד שהפך לעגבנייה אדומה בפניו. "זאת כוס הזהב שלי בסעודות. אני עדיין לא יודע מי שם לי אותה שמה. בכול מקרה- כול המקום מאובטח בקסם אפל מעוד הזמנים של וולדמורט והארי פוטר. וזה די בעייתי להגיע לשמה."

לוק הסתכל מעלה מעלה וראה שבאמצע העמוד טום קשור בשלשלאות קסומות וצורח מכאבים. גם אנטרה הבחינה בזה. היא רצה אל העמוד ומיד יצור שטני מעופף הופיע משום מקום וחטף אותה בצרחות אל העמוד.

לוק רץ אל השטן בשרביט שלוף וצרח:

"לקרוטאניריו!"

הפרק הקודם		הפרק הבא