הסוד של אנה

כפי ששמתם לב עכשיו, שיניתי את שם הפרק הקודם ל"טיסה על מטאטא", יש לכך סיבה מאוד טובה.

אני מעכשיו עושה את כל פרקי המעבר כפרקים שבהם קוראים על המשרד של דמבלדור ובהמשך שיחות של הלורד וולדמורט עם נתיניו.

לכן, קבלו את פרק המעבר האמיתי! למרות שגם לו יש שם והוא : ההחלטה של דמבלדור

במשרדו של דמבלדור המנוחה לא היה רבה, תמונות המנהלים שעל הקירות היו לחוצים ונכנסו אחד לדברי האחר, מנסים להסב אליהם את תשומת ליבו של המנהל הנוכחי והרגוע למראה שדיבר עם הפרופסור סנייפ.
"שקט!" הוא אמר לבסוף "אני מבין את הטענות שלכם אבל אני צריך לשמוע את המידע של סוורוס"
"אבל אלבוס" אמרה מכשפה דקיקה לבושה בשמלה סגולה, היא הייתה בתוך תמונה עם כורסא סגלגלה ועל פניה נחה הבעה לחוצה "אתה יודע שהנערה מסוכנת, למה אתה מרשה לה להסתובב ברחבי הטירה?"
"בגלל שהנערה הזו, מיס נואל, יכולה להיות נכס חשוב מאוד לעתידינו"  ענה לה הפרופסור דמבלדור בשלווה, ממשיך להביט בסוורוס- שעמד בלי לזוז מאז שנכנס פנימה למשרדו של המנהל.
"תמשיך סוורוס" אמר דמבלדור כשראה שהאדם מולו לא אומר דבר.
"העלמה קאלן ממשיכה להיות מטרד" הוא אמר בשקט, עיניו השחורות מראות שנאה קלה "בזמן הקצר שהיא שהתה בחברתנו היא הספיקה להכעיס את הפרופסור אמברידג' בדיבורים על אדון האופל, להשתמש בקסם ללא שרביט כנגדה ולגרום לנער פוטר להיגרר אחריה" פניו התעוותו מעט כשהזכיר את בן אויבו ואהובתו.
"האדון פוטר אחראי על עצמו סוורוס" פרופסור דמבלדור גער בו בעדינות "דווח על שאר המקרים"
"אין עוד" הוא אמר בקול נזוף במקצת. "בשיעורים שלי איתה היא מתנהגת מוזר, היא מתנהגת... שונה מהשאר"
"היא לא מפחדת ממך" אמר דמבלדור וחיוך עלה על פניו "אתה מרגיש מוזר כשאחד מהתלמידים שלך לא פוחד, נכון?"
"ממש לא!" הוא אמר במהירות "זה לא קשור אפילו!"
אלבוס הביט בעיניו בשעשוע ואז הנהן "אם אין עוד משהו אתה יכול ללכת"
"אני אדבר איתך" אמר סוורוס בשקט, הנהן אל שאר המנהלים לשעבר ויצא החוצה, טורק אחריו את הדלת בחזקה.
"מה נעשה אלבוס?" שאל אחד מהמנהלים שהיה מאחוריו "עם העלמה קאלן אני מתכוון"
"אנחנו צריכים לבדוק אם חזרו אליה זיכרונות" הוא ענה בהרהור ונעמד "אני אתן לה שיעורים פרטיים, למרות שאני חושש שיש בינה לבין וולדמורט קשר כמו בין הארי לבינו"
"ומה תעשה בשיעורים?" שאלה מנהלת לשעבר בסקרנות, היא סידרה את משקפיה על אפה והביטה בו יותר טוב.
"אני אנסה להוציא ממנה את מה שהיא מתחילה לזכור" הוא אמר בשקט "ואולי לנסות לעזור לה"
"ומה יקרה אם... הלורד וולדמורט יגלה עליה?" שאל קשיש מקומט, שנראה שברירי מאוד.
"אני מקווה שלא דון" הוא אמר לו ונעמד, הולך בצעדים איטיים לעבר עוף החול פוקס "אחרת נהיה בסכנה גדולה"
"איזה סכנה אלבוס?" שאל דון, עיניו החומות נצצו בדאגה "יותר ממה שיש עכשיו?".
"סכנה הרבה יותר גדולה" ענה לו דמבלדור, מלטף את עוף החול בעדינות "הרבה יותר גדולה מאשר בימים שבהם וולדמורט היה בשיא הכוח שלו"

אגב, מצטערת על הפרקים הקצרים, אני נכנסת לתקופה של מבחני בגרות ולכן אין לי זמן לכתוב פרקים ארוכים.

יש לי גם שאלה חשובה: מה תעדיפו? פרקים ארוכים אבל בהפרשים ארוכים או פרקים קצרים ובהפרשי זמן קצרים?

הפרק הקודם