בעיני האיזמרגד

שלום לכולם העלתי את הפרק שוב את כול הפרק מבוטא כי השני לא היה מבוטא מצטערת פשוט ממש רציתי להעלות את הפרק והעלתי אותו לא מוכן אז עכשיו פיצוי:)

לסיום ג'יימס הצליח לנחות בדיוק בנקודה שבה המריאו מלכתחילה. בקלות ובמיומנות הוא קפץ מהמטאטא והושיט את ידו על-מנת לעזור ללילי לרדת ממנו. היא מעדה מעט, אבל הוא טפס אותה. היא נשענה עליו כשכפות ידיה על חזהו, וג'יימס מרתק קלות את זרועתיה בכדי לייצב אותה.
"סחרחורת" היא הסבירה והסתכלה מעט מעלה אל פניו כשחיוך המום על פניה.
"מהסוג הטוב?" הוא שאל.
"הכי טוב" ענתה לילי, והבזיקה לו חיוך כובש. ג'יימס שיחרר אותה, באי-רצון. לילי חשה את האדרנלין זורם דרך עורקיה, שערה היה סחוף מהרוחות ולחייה היו ורודות וקפואות מקור. אבל היא לא הרגישה את זה, היא הייתה זוהרת באופן חיובי כל-כך, ומעולם לא הייתה משולהבת כל-כך בחייה.
"אני לא חושבת שנהניתי כל-כך אי-פעם, אפשר לעשות עוד סיבוב?" היא שאלה ובעיניה היה ניצוץ מלא אנרגיה והתלהבות.
"סליחה הנה באים הרייבנקלואים, אנחנו צריכים ללכת," אמר. לילי גנחה אך הלכה אחריו. הוא הניח את המטאטא על כתפיו וחטף את תיקו במהירות. כשפנה לכיוון הטירה לילי תפסה בידו.
ג'יימס הרים את גבותיו "אנחנו לא חייבים?"
"ממש לא, מעולם לא הרגשתי ערה יותר, חיה יותר, נו בחייך," היא אמרה גוררת אותו בשתי ידיו. "בוא נעשה משהו כיפי, אני קצת מזמזמת, נכון? אוווווו אני יודעת, בוא נלך לשחות!" אמרה.
"לילי זה יהיה קפוא!" קרא ג'יימס והביט בה בתדהמה.
"בוא, נתחרה לשם, ג'יימס" קראה, והצביעה לכיוון האגם. "אלא אם אתה פחדן?" היא צעקה מעבר לכתפה.
ג'יימס הביט אחריה עד שפנתה בפינה אל היער האסור ונעלמה מן העין. הוא הביט על בית-הספר פעם אחת מהירה לפני שהתחיל לרדוף אחריה. הוא הגיע לשפת החוף בדיוק בזמן כדי לראות את לילי, בראש שורה ארוכה של בגדים זרוקים, מורידה את הקפוצ'ון שלה ונשארת בגופייה ותחתונים בלבד.היא שלחה אליו חיוך שטני ומרושע אחד שנייה לפני שצללה עמוק והוציאה את ראשה מן המים זמן קצר לאחר-מכן, מנופפת בשער המשי האדמוני שלה לכל הכיוונים.
"בוא ג'יימס, המים מצוינים!" היא צעקה, צוחקת מהבעת פניו של ג'יימס ולאחר מכן מעיפה את עצמה לאחור וצפה, בועטת ברגליה ובידיה מעט.
"את צוחקת נכון?" שאל ג'יימס.
לילי התהפכה למצב שחיה רגילה ושחתה אל ג'יימס, לקצה האגם.
"אנחנו לא מפחדים להצטנן קצת, נכון ג'יימס?" שאלה לילי, זוקפת את גבותיה תוך כדי. "אל תגרום לי לצאת מהמים ולהכניס אותך יחד איתי." היא איימה.
"הא?" שאל ג'יימס מסוקרן. "אני חושב שבכל זאת תצטרכי לצאת," אמר ג'יימס ולא הספיק להגיד עוד דבר כי לילי זינקה מתוך המים מושכת אותו פנימה חזרה בלבוש מלא. הוא יצא מהמים מופתע, יורק, מקלל, מנגב את עיניו ומוריד את משקפיו לאדמה.
"אלוהים אדירים, לילי!" אומר לה ורואה אותה מחזיקה את מותנה מכאב מרוב שצחקה כל-כך הרבה.
מתנשמת, היא הצליחה לדבר מבעד לדמעות הצחוק שלה: "הפנים.... האלו... היו... שווים את זה. תעשה את שוב!" אמרה. ג'יימס בינתיים הוריד את הגרביים והנעליים שלו והשליך אותם אל הקרקע.
"לילי.... למה את קצת..." אך לא סיים. לילי צווחה בזמן שג'יימס הסתער עליה. מתיזה עליו מים ועוברת לרדודים, מצחקקת ומוחה כשהוא רודף אחריה. כשהשיג אותה, תפס במותניה וגרר אותה למים העמוקים יותר. צועקת את שמו, ניסתה לילי לחמוק מאחיזתו.
"הו... לא את לא!" הוא הידק את אחיזתו בעדינות סביב מותניה הדקות והצנומות.
"ג'יימס!" היא צעקה, מתנשמת בכבדות מן ההיסטריה ובאותו הזמן בועטת את רגליה מחוץ למים, איך שהחזיק אותה.
"זמן הנקמה" אמר וזרק אותה עמוק כל-כך עד ששקעה לחלוטין.
"אתה כל-כך מת" היא אמרה לו כשעלתה. הפעם היה תורו של ג'יימס לברוח, ולבוש מלא לא עזרו מאוד בריצה במים. הבגדים שלו האטו אותו, ולילי תפסה אותו כמעט מיד, קופצת על גבו ומטביעה אותו במים. 
הם השתובבו, מתיזים מים קדימה ואחורה עד שג'יימס קרא: "אוקיי, אוקיי, אני מוותר, ניצחת, ניצחת!"
"וו-הו" קראה לילי וג'יימס עלה אל החוף ולילי צפה לה.
"בכנות לילי, מה נכנס בך?"
מה באמת נכנס בי?
"בכנות?"שאלה לילי. ג'יימס הנהן והוריד את חולצתו בכדי לייבש אותה. "אני חושבת שזה אתה." ענתה לו. ג'יימס הרים את מבטו ממה שעשה באותו הרגע.
"ניראה שאתה סוף-סוף מתחיל להדביק אותי." לילי גיחכה כשג'יימס בהה בה. היא הייתה במים מן הכתפיים ומטה."הטיסה הייתה כל-כך מרגשת, אתה מכיר אותי כשהאדרנלין נכנס בי. אני קצת חסרת חשיבה אז." היא חייכה אליו, הוא אהב כשהיא יורדת על עצמה אבל באותו הזמן ידע שהיא שונאת שאנשים צוחקים עליה.
"העלמה אוונס? אימפולסיבית? מי היה מאמין?" הוא החזיר לה חיוך.
הוא שם את חולצתו בחזרה. "בואי ניכנס, אני קופא!"
"אוקיי רק... אתה מוכן להסתובב?" ג'יימס הסתובב, אך לא לפני שתפס את המבט על פניה.
את יודעת שזה מגוחך?
כן.
את חשופה לפניו ומטה?
כן.
את נאבקת בו.
כן.
טיפסת על הגב שלו.
כן, אני יודעת.
וחולצה שלך די שקופה עכשיו.
כן, אני... רגע "מה?" צעקה לילי בקול רם. ג'יימס היה חייב לשים לב!
"לילי מה קר..."
"אל תסתובב!" היא צעקה בזמן שרכסה את הג'ינס והקפוצ'ון שלה בזמן שיא.
רואה, זה מה שקורה כשלא חושבים.
אוי שתקי כבר!
"אוקיי." זה כל מה שאמרה ונשמע. אבל בראש היא עדיין קללה את עצמה ואת קולה המטופש. ג'יימס הסתובב וראה את לילי בלבוש מלא עם פרצוף אדום שיתאים לסוודר הארגמן שלה.
"כדאי שנחזור פנימה ונתייבש." לילי הנהנה והם צעדו לטירה זה לצד זו.
אולם הכניסה היה שומם כאשר הם הגיעו לדלתות אבל רעש חזק הגיע מן האולם הגדול, איפה שארוחת הבוקר כבר הייתה בשיאה. ג'יימס ולילי הביטו אחד בשניה, "לא רעיון טוב מאוד להגיע לארוחת הבוקר רטובים." לילי הנהנה. "חדר מועדון?" לילי הנהנה שוב, אבל בדיוק כשהם פנו לכיוון המדרגות נשמעה צווחה אדירה.
"הרגע ניקיתי את הרצפה!!!" צווח פילץ'. הוא עקב אחריהם אחרי חבטות של צעדים כבדים בעקבות שביל המים החלקלק שלהם. פילץ' רדף אחריהם בכל רחבי הטירה, אך בדיוק לפני שנתפסו, ג'יימס משך את לילי לתוך גומחה.
ידיו היו צמודות לזרועותיה וכפות ידיה היו לחוצות לחזה שלו, היא צחקקה כשהוציאו את ראשיהם החוצה כדי לראות אם פילץ' עדיין עוקב אחריהם. הם ראו אותו בהמשך המסדרון ומשכו את ראשיהם בחזרה פנימה במהירות. הוא הסתכל למטה וראה את שביל המים שהם השאירו אחריהם על רצפת האבן שלמזלם פילץ' לא ראה.
ג'יימס רכן אל עבר לילי ולחש לה "שששש... או שאת תגרמי לנו להיתפס!" אבל ככל שלילי ניסתה להפסיק לצחוק, כך גבר צחוקה יותר. היא קברה את פניה בחולצתו הספוגה של ג'יימס בכדי לעמעם את הצחוק, דמעות של שמחה זולגות על לחייה בזמן שפילץ' הכריז: "אני יודע איפה אתם, אתם לא תתחמקו מזה." ובדיוק עבר את מחבואם.
לילי הסתכלה מעלה אל פניו, מיד משתתקת, עיניה נעולות על ג'יימס. היא באמת הרגישה שליבו החסיר פעימה, היא הרגישה את זה בכף ידה. אך זה לא מסתדר כי הוא עדיין נושם. ללילי היו פרפרים בבטן, הוא רכן אליה עוד מעט. בטן שובבה! לא מוותרים עדיין!
לילי תפסה את ידו של ג'יימס וגררה אותו מחוץ לגומחה, חולפים על פני פילץ' בקלות מכיוון שהסתכל על דיוקן עם אישה והרבה ילדים כשכל ילד והאישה מצביעים לכיוונים שונים, האישה קרצה ללילי. לילי וג'יימס רצו יד ביד למגדל גריפינדור, מצחקקים ומחליקים מהחיפזון. הם עצרו ליד הגברת השמנה, סמוקים, ובמצב רוח מרומם, מחזיקים בצדדיהם חזק מאוד, בדיוק כמו שהחזיקו זה את זה כדי לא ליפול בהיסטריה.
"סיסמא?"
"ברוק... ברוק..."ניסה ג'יימס.
ברוק...חה חה ח... ב.. ברוקולל...." היה ניסיונה של לילי.
"מכנסיי ברוקולי!" אמר ג'יימס שהצליח סוף כל סוף. מי ממציא את הסיסמאות האלה בכלל?
"אכן" אמרה הגברת השמנה בשביעות רצון, שניהם נכנסו לחדר המועדון, הם הסתכלו אחד על השני ונתקפו שוב בהתקף צחוק.
"איך אתה תמיד מצליח להכניס אותי לצרות ג'יימס?"
"אני?!? זו הייתה אשמתך! את זאת שרצתה ללכת לשחות!"
"אהההה... אבל אם לא היית לוקח אותי לטוס לא הייתי לוקחת אותך לשחות!"
"היי, אל תגידי שלא נהנית מזה!"
"כן.. אתה צודק, באמת נהניתי," אמרה בתבוסה עושה את דרכה למעונותיה.
"את תמיד מצליחה להפתיע אותי, לא?" לילי קרצה לו והוא נד בראשו לשלילה. וזה עובד בכל פעם, חשב ג'יימס.
-----------------------------
לילי הגיע לחדר המועדון כעשרים דקות מאוחר יותר ומצאה את ג'יימס הנקי והיבש יושב מול האח מוקף בשאר הקונדסאים. לילי צנחה על הספה ליד ג'יימס והמשיכה לייבש את שערה האדמוני ממגבת שהביאה מן המועונות שלה.
" בוקר טוב בנים," היא אמרה לשלושת הבנים האחרים בעליזות, הם שלחו מבטים סקרנים לעבר ג'יימס.
"אז... בדיוק שאלנו את ג'יימס איך היה הדייט שלכם" אמר סיריוס בתקווה לגרום ללילי להסמיק, או אפילו לתת לעצמה מכה בראש. שניהם יהיו מאוד משעשעים, אבל כל מה שקיבל היה מכה בזרוע מג'יימס.
"רך-כף אמרתי לך זה לא היה דייט!"
"היה ממש כיף, לא ג'יימס?" היא אמרה מפסיקה לשפשף את שערה בכדי לשלוח לו חיוך.
"כן, באמת היה כיף," אמר שולח אליה חיוך בחזרה והיא חזרה לייבש את שערה.
"אררררררררג, אני שונאת את השיער שלי!" אמרה לילי מתוסכלת כשהיא זורקת את המגבת. המגבת נחתה בדיוק על ראשו של פיטר כי ישב על הרצפה מולם, "אופס, מצטערת פיט," היא צחקקה קצת בזמן שפיטר הוריד את המגבת מראשו בגיחוך.
"למה את שונאת אותו? יש לך שיער ממש יפה." אמר ג'יימס, ממשש שערה שישבה על לחיה.
"תודה, זה פשוט כל-כך עבה ולוקח הרבה זמן לייבש את זה," אמרה מושכת קווצת שיער ומסתכלת עליה בתיעוב.
"את לא יכולה להשתמש פשוט בקסם ייבוש?" שאל רמוס.
אני כן משתמשת, לפעמים, אבל זה ממש הורס את השיער ובנוסף הוא מנפח אותו כמעט פי 5! ותאמין לי, זה לא יושב עליי טוב."
"זה מעניין כמו השיחה הזאת..." אמר סיריוס. הוא השאיר את המשפט באוויר, ואז כולם התחילו לצחוק. "אני רוצה לשמוע מה היה לשניכם בדייט שלכם."
"זה לא היה דייט, רך-כף."
זה כל-כך היה דייט! לי אתה בקושי נותן לעלות על הנימבוס 360 שלך, וגם אם אתה כן נותן לי אתה צריך להיות במצב-רוח ממש טוב, או שלילי הייתה צריכה להסתכל עלייך מלמטה או משהו כזה." ג'יימס ניראה מושפל והסמיק לאדום בהיר. הוא הסתכל על לילי שצחקה בשוק ובפה פעור.
"אני לא מאמין שהרגע אמרת את זה!" סיריוס רק משך בכתפיו בחיוך שוב עם עיניים שנצצו ברשעות, הוא שפשף את ידיו ופנה אל לילי.
"אז, תני לנו את כל הפרטים העסיסיים, ליליקינס!"
"קודם כל... לעולם אל תקרא לי ככה שוב. שנית, אני מצטערת לאכזב אותך בלק אבל אין פרטים מזוועים. לכן, אלא אם כן אתה רוצה שאמציא סיפור הזוי ומשוגע שבו אני וג'יימס עשינו אהבה מטורפת על גב המטאטא שלו..."
"בבקשה... המציאי נא." קטע אותה סיריוס. ג'יימס, רמוס ופיטר פשוט בהו ושאלו את עצמם ברגע זה 'האם משפט זה יצא כרגע מפיה של הגברת המכובדת לילי אוונס?' ג'יימס גמע כמעט בקול רם.
"טוב, מהנה כמה שזה יהיה," אמרה וקמה על רגליה. "אני גוועת, וניראה שפספסנו את ארוחת הבוקר. לכן, אני אלך בראש מורקן אל המטבחים." אמרה לילי לכיוון החור, אך לפני שיצאה פנתה לאחור.
"אתה בא, ג'יימס?"

הפרק הקודם		הפרק הבא