לילי וג'יימס שנה שישית

וויתור זכויות וכל זה...
תקופה:הקונדסאים
נקודת מבט:לילי

יום מוזר

ירדתי בריצה במדרגות, סיריוס מאחורי, שמענו עוד צרחה ומשהו מתנפץ.
הגעתי למטה, חסרת נשימה.
הצרחות לא פסקו. זה הגיע מתוך הסלון, רצנו לשם.
שם עמדו שני אנשים,
אדם לבוש שחורים עם מסיכה על פניו,
ואישה נמוכה וקטנה, עם שיער אדום-בוער.
קללות עפו לכל הכיוונים, עמדנו בפתח, חסרי עונים.
סיריוס נעלם והופיע שם כלב גדול ושחור במקומו. הכלב החל לרוץ לשם ולנבוח, האיש הלבוש שחורים הפך למין עשן, ונעלם. זה הדבר הכי מוזר שקרה לי בחיים!
אני עוד בבגד ים. פאדיחות. האישה התמוטטה על הריצפה.
"סיריוס! אני הולכת לקרוא לג'יימס! תטפל בה!" צעקתי בזמן שרצתי למעלה. נכנסתי לחדר של ג'יימס והחלפתי מהר בגדים. יצאתי מהחדר וצעקתי "ג'יימס! בוא מהר!!!" ג'יימס הגיח משום מקום לבוש בג'ינס וחולצה ולבנה. איך הוא לא שם לב לצרחות?!
"יש למטה אישה פצועה! אני אסביר לך אחר כך. בוא כבר!" אמרתי ורצתי למטה.
בסלון סיריוס עמד עם מגבת מטבח ביד מנסה לחסום יציאה של דם מפצע עמוק ברגלה של האישה.
"זוז! אני יודעת מה לעשות!" אמרתי בזמן שלקחתי את המגבת המלאה בדם מידיו של סיריוס. "לכו תביאו לי עוד מגבת, קערה עם מים ומדחום!" ציוותי על שניהם.
תוך שנייה שניהם נעלמו בריצה לכיוון המטבח. המשכתי לנסות לנגב את הדם ולהגיד "די יהיה בסדר, זה רק חתך... הכל יהיה בסדר" אני כבר מתחילה להילחץ עוד יותר.
האישה החלה למלמל ולפרכס "די הכל יהיה בסדר! הדימום כמעט מפסיק!" אמרתי, זה נכון, אני יכלוה כבר לראות את הפצע.
זה חתיכת פצע עמוק! שניים חזרו עם כל הדברים. לקחתי מידיו של ג'יימס את המגבת והקערה.
מסתבר שטוב שעשיתי את זה, כי תוך שתי שניות ג'יימס נפל מתנשף.
"תמדוד לה חום!" הורתי לסיריוס. אין לי זמן לראות מה עם ג'יימס.
"הבאנו את הסלסלה עם המשחות וכל הדברים האלו לכל מקרה..." אמר סיריוס והניח  לידי סלסה גדולה מלאה בתרופות, משחות ומדריכים.

חיפשתי את 'משחת הפלא של דוקטור סק' מצאתי!
זה בקושי עזר! שמעתי שירה מוזרה, תוך שנייה הופיע בחדר דמבלדור ופוקס, עןף החול שלו, למה הוא מביא איתו ציפור שיר?! רגע, עוף חול!!!
פוקס התקדם לעבר האישה והחל בוכה על הפצע שלה. איזה סיטואציה מוזרה.
"יש לה חום 38.9! זה בסדר?!" שאל סיריוס שלא שם לב לפוקס.
הפצע נרפא כלא היה, "הכל יהיה בסדר מולי, הכל יהיה בסדר..." מלמל דמבלדור לאישה. "אתה מכיר אותה?" שאלתי בבלבול.
"כן, גברת אוונס" אמר והוסיף "מה קרה פה?" שאל. "פשוט שמענו צרחה, רצנו מטה וראינו אותה נלחמת עם אדם לבוש שחורים עם מסיכה מוזרה, כשהוא ראה אותנו הוא ברח בכאן, יותר התאדה מכאן..." אמרתי על סף דמעות.
"אני מניח שאני חייב לכם כמה הסברים... הכל יבוא בזמן הנכון..." אמר ושלף 3 קלפים מגולגלים וקשורים בסרט ירוק כאיזמרגד. הוא הושיט לי אחד לסיריוס אחד וגם לג'יימס ויצא לדרכו חיד עם פוקס על כתפו.
האישה התרוממה מעט. "שאחד מכם יעזור לי!" אמרתי וניסיתי לעזור לה להתרומם למצב עמידה.
ג'יימס ואני עזרנו לה להגיעה לספה. "תודה..." מלמלה האישה. "אני מולי..." אמרה בקושי.
"אני לילי אוונס ואלה הם סיריוס בלק וג'יימס פוטר" אמרתי. "אתה הבן של מרינה פוטר?" שאלה האישה ופערה את עינייה.
"כן..." מלמל ג'יימס. "את מכירה את אמא שלי?" שאל  בחוסר הבנה. "אהה, כן." אמרה האישה ונראתה כמישהי שעשתה טעות כשדיברה.
פתחתי את הקלף,

'ליליאן אוונס,
אנא בואי אל רחוב וטצ'פל לבית מספר 16 ביום שלישי, 4.7 בשעה 15:30     
בתודה,
        פרופסור אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור'      
"לכל הרוחות! מה זה?!" שאלתי בבלבול.
"אתם תבינו מה זה. אני לא אוכל לספר לכם בלי הרשות מאלבוס, שם אתם תראו אותי, שוב. תודה על הכל." אמרה וקמה.
היא עדיין צלעה ודיממה ממקומות רבים. "את לא הולכת ככה! תשבי, אני רצינית." אמרתי. "אני לא יכולה להישאר, אני חייבת ללכת. זה דחוף" אמרה ברוגע.
"את לא הולכת ככה! אני אומרת לך, את תקרסי! אולי אני רק ילדה, אבל אני יודעת על הדברים האלו! את לא תאכלי ללכת, אני לא אתן לך." אמרתי וקמתי ממקומי.
"אני יודעת יקירה, תודה על הדאגה, אבל אני צריכה ללכת, יש לי שני ילדים קטנים בבית." אמרה מתחילה להילחץ. "את יודעת שבזמן האחרון יש יותר מדי העלמיות. אם פצעים כאלה את לא תצליחי לברוח. אם את רוצה ללכת בכל זאת, בבקשה."  אמרתי.
"אני יודעת מה קורה לפצעים כאלה אם לא מתפלים בהם נכון! זה יכול להגיע לזיהום." אמרתי, מולי איבדה את כוחותיה. "בסדר. בסדר." אמרה. "אני אטפל בפצעים ואלך." סיכמה. היא באמתת טיפוס אמהי.
אני יודעת שאני לא הכי בסדר, בכל זאת היא אישה מבוגרת, היא יודעת לדאוג לעצמה... אבל אני לא מוכנה להיסתכן בכלום.
יש יותר מדי מקרים שיוצאים ולא חוזרים, יהיה עוד יותר קשה לברוח פצועה... לקחתי ביד אחת את המשחה וביד השנייה כמה תחבושות נקיות. מרחתי על התחבושת מעט מהחשחה והתחלתי לחטא את הפצעים.
היו שם פצעים שנראו ממש לא טוב.
היו חתכים עמוקים יותר יותר וחתכים עמוקים פחות. האישה עדיין הייתה חיוורת, היא איבדה המון דם.
ג'יימס וסיריוס דיברו איתה וניסו להרגיע אותה, אחד הדברים שהם טובים בהם.
גילינו על האישה מאוד מעט פרטים, היא מכשפה טהורת דם, שם משפחתה הוא וויזלי. זהו בערך. היא נראית צעירה מאוד מאוד, אולי 26 או 27.
"גמרתי! זהו!" אמרתי מוטשת. כל זה לוקח המון זמן הכוח, גם קסמים וגם כל מני תכשירים.
האישה קמה על רגליהה ואמרה "תודה רבה לכם, אני מקווה לראות אתכם בהמשך." היא גמרה את דבריה והתעתקה משם.
"זה היום הכי מוזר בעולם. רשמית!!!" אמרתי וישבתי בין שני הבנים. "אמרת שתסבירו לי, מה בדיוק אישה פצועה עושה לי בבית?!" שאל ג'יימס.
"לא שמעת מה אמרתי לדמבלדור?" שאלתי, אין לי כח להסביר שוב... "לא בדיוק..." אמר ג'יימס והתחיל להתגונן בזמן שהרבצתי לו עם כרית, עוד יום טיפוסי.
"אחרי שהרוך כף..." רך כף!!!" תיקן אותי סיריוס העצבני. "מה שתגיד, אחרי שהרך כף ואני דיברנו, שמענו כמה צרחות ומשהו מתנפץ. רצנו למטה, ראינו אותה נלחמת עם איש שכולו היה לבוש בשחור עם מין מסיכה מוזרה, כשנכנסנו לחדר סיריוס די 'התכלב' והפך לכלב שחור ונבח על האיש האיש ברח ואז אתה באת. זהו." אמרתי.
סיריוס נראה עצבני מתמיד. "ואתה" אמרתי והצבעתי על סיריוס "איך בדיוק הפכת לכלב?!" שאלתי והרמתי את הכרית באיום. "זה... כלומר... אנחנו..." מילמלו האידיוטים בזמן שהסמיקו.
"יש כמה אפשריות: 1. אתה אנימג, מה שלא הכי אפשרי אחרי שראיתי את הכישורים שלך בשיקויים... 2. אתה יודע איזה קסם... אתם יודעים שאני לא אגלה כלום..." אמרתי.
סיריוס ישב מקופל על הספה ושיחק עם אצבעותיו על הכרית. נראה שפתאום לג'יימס כל כך אכפת מהאצבעות שלו.
"מה הקטע של שניכם?! כשתחליטו לספר לי, אני למעלה." אמרתי ועליתי לחדר של ג'יימס. סגרתי את הדלת אחריי, הסתכלתי על המדף, עמדו שם מספר ספרים. לקחתי ספר בשם 'מתיחות-כל הטריקים של כל הזמנים'
נראה... משהו... שמתאים לשני האינפנטילים האלו? שניהם נכנסו לחדר, חבל שלא חשבתי על מליון דולר... "את מבטיחה לא לגלות?" אמר סיריוס, בחיים לא ראיתי אותו ככה.
סיריוס עמד ובין רגע הפך לכלב! "הוא אנימג..." הסביר ג'יימס בשקט.
זה מוזר... רגע... סיריוס אף פעם לא עושה דברים לבד! "גם אתה אנימג! נכון?!" שאלתי והרמתי יד מאיימת. הוא התחיל לגמגמם ובסוף נאנח.
"את יודעת שאני לא יכול לשקר לך... כן, בסדר?" אמר ונשבר על הספה. "אתם לא נורמאלים!!! אתם יודעים שיכניסו אתכם לאזקבן?! אתם רוצים כל כך להירקב שם?!" צעקתי על שניהם.
הם סתומים כל כך!!! "יש לנו סיבה טובה! בסדר גברת עצבנות?!" שאג סיריוס חזרה.
לסיכום היום, יש פגישה מוזרה בוויטצ'פל, אישה פצועה-לשעבר הייתה בסלון והחבר שלי אנימג לא רשום!!! רשמית:יום מוזר!

תגיבו!!!!!

יש לי עוד פאנפיק (השקרים הוסודות בדרך להחלמה) אני אשמח אם תקראו ותגיבו!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא