בורות הערפדים

" אח!" אמרתי, "מי את?" שאלה אותי ילדה, "לא יודעת מי את?" שאלתי, "אני יוליה..." היא אמרה לי, "לא את לא..." אמרתי לה, "כן, אני כן אני יודעת מי אני, אבל עדיין לא אמרת לי מי את?" היא שאלה, "מה זה מה השעה?" שאלתי, היא הסתכלה בשעון, "בערך, 2 בלילה... אבל מי את?" היא שאלה, "אני תולי..." אמרתי לה, "מה את עושה פה בשתיים בלילה?" היא שאלה, "לא עיניינך.. מה את עושה פה?" שאלתי, "את צודקת זה באמת לא עינייני..." היא אמרה נבהלת, "טוב אז, אני יכולה להמשיך ללכת לאן שאני רוצה או שנמשיך את השיחה חסרת הטעם הזאת עוד?" היא שאלה, "למה לא להמשיך? בעצם לאן את הולכת?" שאלתי, "לא עיניינך! ל..לחבר שלי סבבה?" היא אמרה, הנחתי שהיא לא בטוחה שה-'חבר הזה' שלה לא בטוח החבר שלה, למרות שאם היא באה אליו ב-2 בלילה סימן שאולי כן הוא החבר שלה, "את יודעת לחברה הכי טובה שלי קוראים יוליה..." אמרתי לה, "ולי יש אחות קטנה ולא מזמן נפרדתי מחבר שלי כי חברה אחרת שלי הייתה מאוהבת בו, עכשיו מה את תעשי עם הפרטים שאני נתתי לך על עצמי ומה אני אעשה עם מה שאת נתת לי?" היא אמרה בחוצפה, "לא צריך להיות מגעיל..." אמרתי לה, "סליחה באמת שאני מנסה לפתח שיחה כדי להפיג את המבוכה של להיפגש עם ילדה באמצע הלילה הולכת ברגל ברחוב..." אמרתי לה, "אני מצטערת, אני עצבנית בלילות, טוב... אז, ביי?" היא שאלה, "טוב.. ביי." אמרתי לה, אחרי בערך ארבעה צעדים, שוב נעלמתי, אני נשבעת שלא היה לי מושג איך הגעתי אפילו לשם, אבל עכשיו אני הייתי באגם ביער, "אווץ'!" שוב חטפתי מכה, ראיתי ילדה יוצאת מהיער, "אויש נו, ואת מי?" שאלתי, "אני מיקה... מה, מי את?" היא שאלה, "יוליה, את יודעת אולי מה אני עושה פה?" זה כבר היה המקום השני שהגעתי לשם בלי להתכוון, "לא יודעת..." היא אמרה, "המקום הזה מוכר לי..." אמרתי, "אולי גם את ויולה?" היא שאלה, "ויולה? מה זה? זה יצור? כי אני לא ויולה, גם את לא אנושית?" שאלתי, "מה מה פתאום אני הכי אנו...רגע מה זאת אומרת גם?" היא שאלה, "נעים מאוד, תולי ערפד." אמרתי לה, "ולמה את מספרת לי את זה?" היא שאלה, "כי את אמרת שגם את לא אנושית." אמרתי, "אף פעם לא אמרתי את זה..." היא אמרה, "אם לא היית, קודם כל לא היית שואלת אם אני ויוליולה-" "ויולה." היא תיקנה אותי, "או.קיי, אז ויולה, וגם לא היית נתקעת על העובדה שאמרתי את המילה גם." אמרתי, "סבבה, אני ויולה, את ערפד, מה את עושה פה?" היא שאלה, אני לא יודעת..." אמרתי, "אבל המקום הזה מוכר לי..." אמרתי, "אז כנראה היית פה מתישהו?" היא אמרה, "לא, אני בטוח לא, את אולי יודעת מה הולך פה, אני רק גיליתי שאני ערפד לא מזמן..." אמרתי לה, "גם אני רק גיליתי עכשיו.. לפני 3, 4 ימים... מה השעה?" היא שאלה,  "2 ומשהו בלילה..." אמרתי לה, לפי מה שהילדה האחרת אמרה לי, "אם את מזהה את המקום הזה אולי היית בו בעתיד..." אמרה ילדה שבדיוק יצאה ממערה שהייתה מאחורי מיקה, "מה?" שאלתי והפלא ופלא, שוב נעלמתי, "נו מה קורה?!" צעקתי לשמיים שוב נפלתי, "מה זה המקום המלחיץ הזה?" שאלתי את עצמי, בדיוק נפתח שער ונכנסו דרכו שני ילדים, "מי זאת?" שאלה ילדה, "אני לא יודע..." אמר הילד, "שלום לך." הם אמרו, "מי אתם?" שאלתי, "אני-" לפתע הבן דרך לה על הרגל ולחש לה משהו באוזן, "אנחנו לא מספרים." היא אמרה, "מה אתם?" שאלתי, "ילדים." היא אמרה, "מה את?" שאל הבן, "קודם תגידו לי איפה אני." אמרתי, "בעולם המתים." הוא אמר, "מה? אז אתם כאילו מתים?" הם הסתכלו אחד על השני "כן." "לא." הם אמרו ביחד, היא לא, הבן כן, "טוב אם כך, אתם רוחות, לא ילדים..." אמרתי, "אהה... כן, נכון זה מה שאנחנו, מתנו ועכשיו אנחנו רוחות, מה את?" הוא שאל, "ערפד.." אמרתי, "ער..ער..ער..ערפד?" הילד גימגם, "כן, אבל אני לא אפגע בכם..." אמרתי ניסיתי להישמע כמה שיותר בן אדם טוב, "אהה!!!" צעק הבן תפש בידה של הבת וברח, "אני מצטערת בשמו!" צעקה לי הבת מנסה גם לעצור אותו מלברוח וגם רצה ביחד איתו, "זה בסדר!" צעקתי לה חזרה, שוב נעלמתי, הפעם הופעתי ליד מישהו מוכר, "סדריק..." אמרתי בשקט, "תולי." הוא אמר לי, "איך אתה יודע מי אני?" שאלתי מבוהלת, "תולי, אני יודע, אני זוכר." הוא אמר, "מה זאת אומרת זוכר?" שאלתי "אני יודע, הכל, אני זוכר, את, אני זוכר אותך, אני זוכר את הצלת אותי, אני אהב.. חשבתי.. ש..." הוא אמר, "מה חשבת?" שאלתי "לא משנה עכשיו, אני זוכר כל מה שקרה, אבל הכל קצת מבולבל לי עדיין..." הוא לחש, הוא הסתכל עליי בעיניים גדולות, מאושרות, ו..אני חושבת, שגם- "את מסתכלת עליי כמו שאני מסתכל עלייך נכון? את חושבת כמוני, נכון?" הוא הפריע לי לחשוב, "זה תלוי מה.. מה אתה חושב?" שאלתי, כרגע גם אני לחשתי, הנשימות שלי היו כבדות וקצרות, "אני חושב, ש..שאת, את," הוא לאט התקרב אליי, עוד ועוד, ועוד "אני, נו, מה את חושבת שאני חושב?" הוא שאל, "שאתה גדול ממני בשנתיים..." אמרתי, "וזאת בעיה?" הוא שאל, ממשיך להתקרב, "רק כי אתה גדול ממני בשני ראשים..." אמרתי לו, "אז אני אתכופף." הוא אמר, "כרגע היינו ממש ממש צמודים, "נו... מה הולך?..." אמרתי לו, "מה?" הוא שאל, "אתה לא אמור כרגע להתכופף?" שאלתי אותו, הוא התכופף, השפתיים שלי נגעו בשלו, זה היה כמו חלום... זהו, זה חלום?! "מה אתה עושה פה?" מוקה הגיעה, "מה את עושה פה? זה מסוכן עבורו ואת יודעת!" היא אמרה, "זה בסדר אמא, זאת אומרת, מוקה, אני, אני יודע, אני יודע מה קרה." הוא אמר, "אז תשכח מזה היא אמרה לו, "למה?" הוא שאל, כי אתה סתם תסתכן, תאמין לי, החיים האלה מסוכנים, אני רק רוצה לטובתך!" היא אמרה לו, "אבל," הוא התחיל להגיד ושנינו נעלמנו נחתנו שוב בבקתה, "לאן תולי נעלמה?!" שאל דין, "למאחוריך." אמר יונתן, "ויש איתה אורח." הוא אמר, "מה זה, מה הוא עושה פה?!" שאלה אמה, אני התנפלתי עליה, "הפעם את לא נוגעת בו!" צעקתי, "למה הבאת אותה לפה?" כעסה עליי אמה, "יוליה, תעשי מה שאת עושה." אמרה אמה, אני נעמדתי מול סדריק עם הפנים אליהן "אל תגעו בו! הפעם לא! את רוצה לגעת בו את פוגעת בי!" כעסתי, "זה רק לטובתו, זוזי זה לא יפגע בו!" היא אמרה, "זה כן! אנחנו יכולים להגן עליו, דרך אגב, הוא יישן איתי, לא עם יוליה, עלייך אני כבר לא סומכת." כעסתי עלייה, "מה קרה? את התאהבת בו?" הקניט אותי יונתן, "מה קרה, מקנא?" כעסתי עליו, "אז זה כן?" שאל יונתן, "לא יודעת תגיד לי אתה." אמרתי ושוב התנשקתי עם סדריק, זה אפילו יותר מרגש בפעם השנייה, יונתן הסיט את מבטו, "אתם כאילו זוג עכשיו?" שאלה אמה, "כן, וזה גם טוב לכן, הוא יוכל לספר לנו מה כרגע הולך בעולם בניהאדם, לספר לדין איך להתנהג כמה שיותר כמו מישהו לפחות מעט אנושי... דין, שים את האוזניות." אמרתי סדריק לחש לי באוזן, "מה זה אוזניות?" הוא שאל, "אני אסביר לך אחר כך..." אמרתי לו, "טוב מממ...יוליה, תובילי אותו לשם וכשתגיע, אני אתן לך הוראות דרך האוזניה..." אמרתי, יוליה ודין נעלמו, אז נשארנו רק אני אמה צ'ארלי ויונתן, וכמובן סדריק, עבר זמן, כנראה שהם חיכו לזמן הנכון להגיע או משהו כי יוליה עוד לא חזרה, החלטנו לנוח קצת, כשכולם נרדמו, יונתן פתאום העיר אותי באמצע הלילה, "פססט, פססט" הוא אמר, "מה?" שאלתי, "את מוכנה לבוא רגע?" הוא שאל, "טוב..." אמרתי לו והלכתי איתו, "מה קרה?" שאלתי אותו, "יוליה חזרה כבר?" שאלתי, "עוד לא," הוא אמר, "אבל רציתי להגיד לך שאני מתחרט, את לא צריכה להיות יותר החברה של סדריק, אני מרשה לך להיות החברה שלי." הוא אמר לי, סטרתי לו, "אווץ'..." הוא אמר, "עליך קצת נדלקתי, נשבעת לך, אני לא יודעת למה, סדריק ואני באמת אוהבים אחד את השני." אמרתי לו, "אבל הוא אנושי!" הוא אמר לי, "ממש לא איכפת לי! גם חשבתי שאתה אוהב את יוליה לא?" שאלתי, "כן, אבל היא לא רוצה אותי חזרה אז חשבתי עד שהיא תרצה, אני אוכל.." שוב סטרתי לו, "אתה דפוק! אני לא הולכת להיות הבובה שלך, חוץ מזה, אני אוהבת את סדריק, לא אותך!" אמרתי והלכתי למיטה, בדיוק כשנכנסתי יוליה נכנסה הביתה, "הוא בפנים".

הפרק הקודם