עתיד זה סוד

סברינה התעוררה בתחושה קרה, אותה תחשה שחשה ברכבת כשפגשה את הדמות השחורה אותה ברדס רקוב.

הדבר היחיד ששימח אותה הייתה-

המחשבה על איך שהיא התנשקה עם דראקו בפעם הראשונה.

היא לא הצליחה להוציא אותו מהראש,

(והיא גם לא רצתה)

היא הלכה לאולם הגדול עם חיוך, והתישבה ליד ג'יני,

חברתה היחידה!.

-"את נורא חיכנית היום מה קרה?" שאלה אותה ג'יני בערמומיות.

סברינה לא ידעה מה לומר אבל חשבה שלא יקרה כלום אם תספר ש-

"אני התנשקתי בפעם הראשונה!" היא אמרה כימעט בצחוק וצרחות.

ג'יני פתחה פה, ושאלה בהתרגשות-" מי זה היה?!".

סברינה לא ידעה אם לענות או לא.

אבל לבסוף החליטה שכן קצת;

"אני לא יודעת אם כדי לי להגיד, אני יכולה להגיד לך שזה קרה ברכבת..."

אמרה סברינה בחיוך שובב.

ג'יני הסתכלה על סברינה בפרצוף נעלב -מצחיק- והמשיכה לאכול.

דמבלדור קם מכיסאו ופתח בדבריו.

-"תלימידים יקרים!, אני יודע שקשה להתרגל לעובדה שיש סוהרסנים בבית ספרנו אבל אני רוצה להזכיר לכם שתמיד אפשר ליגבור עלהים!"

הוא בחן את כולם ופתח שוב -" כמו כן, היום יתקיים משחק הקויידיץ' הראשון שלנו-

סלית'רין"- נישמעו מחיאות וצרחות מעבר לשולחן הירוק -"נגד גריפנדור"- עכשיו נישמעו שריקות ומחיאות מהשולחן האדום!.

עברו חלפו השעות, והנה סברינה ליד חלונות האבן הגדולים, מביטה בהמון התלמידים,

שהולכים ואו רצים אל עבר מיגרש הקויידיץ' הרטוב.

סברינה המשיכה ליצפות בהם כשלפתע הבחינה בנער העומד באמצע הדרך מתחת לאחד הגגות.

סברינה כימעט ורצה אליו -אל דראקו- היא כ''כ אהבה אותו!.

-"היי נסיכה מה קורה חשבתי שכבר לא תבואי למשחק!" אמר לה דראקו.

"אני רציתי לבוא אבל יכאב לי הלב אם אתה תפסיד לגריפנדור..."

דראקו עיווה קצת את פניו ואמר;" בחיים לא!, אני עומד לנצח!!!" הוא אמר בגאווה.

סברינה חייכה וציחקקה,

דראקו הוריד את הצעיף ירוק כסף שהיה תלוי על צווארו ושם על צווארה של סברינה.

תוך כדי שהוא החזיק את הקצוות של הצעיף משךך בעדינות-

את סברינה אליו ונשק לה נשיקה על השפתים הרכות שלה.

היא נענתה לנשיקה, והחזירה לו נישוק אוהב ומלתף על השפתיים.

דראקו התנתק ממנה הוריד לה את הצעיף שלו, לבש אותו ואמר-

"טוב אני צריך ללכת את באה?."

"לא אני הראה הכל מפה..." אמרה סברינה בחיוך וסומק -נבוכה-.

---------------------------------------

אחרי המשחק.

-"אני לא מאמין!!!, איזה משחק מפגר ארררג!!!!!" צרח דראקו.

הוא בעט באחת האבנים, והיא התגלגלה לאגם.

-"בבקשה דראקו אל תצעק ככה... אתה מפחיד אותי..." אמרה סברינה בקול כימעט חנוק מדמעות.

דראקו הסתובב אליה.

"זה סתם משחק, מי זה ההארי פוטר הזה?, אתה שווה מימנו יותר..."

היא אמרה בהתחנפות אל דראקו שהיה -לפי דעתה- מאד חתיך במדי קויידיץ'.

-"מצטער, זה פשוט מרגיז אותי, אנחנו תמיד מפסידים לגריפנדורים!" אמר דראקו ברוגע.

הוא התיישב ליד סברינה,

והם התחילו להתנשק...

-לפעמים סברינה אהבה לשבת על עדן החלון בלילות שלא הייתה נירדמת

והייתה חושבת לעצמה 'האם הקינאה גוברת על האהבה?'-

----------------------------------------------

דראקו תמיד היה מהסוג הקנאי, סברינה אהבה אותו.

אבל האם הוא אוהב אותה?

אולי אחרי עוד איזה חמש נשיקות מתחת לעץ הזה?...

הוא יתחיל להתעצבן יותר ויותר על הקינאה.

ולא יואהב אותה יותר?!

סברינה הרחיקה את המחשבה היא ידעה שזה בגלל הסוהרסנים,

היא המשיכה להתנשק עם דראקו ברכות ועדינות.

הפרק הקודם		הפרק הבא