דראקו מאוהב

"רון, אתה נשאר בהוגוורטס החופש?" שאלה הרמיוני. "לא...צ'ארלי חוזר הבייתה, וגם ביל. כולם יהיו שם אז אמא החליטה לחגוג את חג המולד עם כל המשפחה" אמר רון, ופנה להסתכל על הארי. "גם אתה מוזמן. וגם את הרמיוני" הנער אדום-השיער הוסיף. "אמא אמרה לי שגם החברה החדשה של ביל הייתה אמורה לבוא...אבל היו להם בעיות או משהו. אני חושב שהם בטח נפרדו..." אמר רון וחייך לעבר הרמיוני. "אר, יש משהו שאתם רוצים להגיד לי?" אמר הארי והרים גבה. "אממ...כן הארי, האמת שיש. אני ורון..." אמרה הרמיוני, נתקעת. "אני והרמיוני אר...זוג" אמר רון במהירות, מפחד מתגובתו של חברו. הארי גגל את עיניו. "נו, הגיע הזמן. זה היה ברור למדי שזה יקרה. ברכותי" אמר הארי וצחק.

***

בארוחת הצהריים אנבל ודראקו ישבו ביחד. פנסי ישבה עם כמה בנות מהשנה השישית, שניסו לעודד אותה ותפחו על שכמה בעודה מתייפחת, ושולחת מבט מסכן אל עבר דראקו כל כמה דקות.

"היא כל כך עלובה, הכלבה הקטנה הזאת" אמרה אנבל, מנגבת את שפתייה עם מפית. "הו, כל אחת הייתה בוכה ככה אם הייתי מנפנף אותה בצורה כזאת, אן" אמר דראקו, בקולו השחצני. "אני לא. הייתי משתמשת בקללת הקרושיאטוס, אבל לא הייתי בוכה כל כך. להיפטר ממטרד כמוך זו לא סיבה לבכות" אמרה אנבל, ולגמה ממיץ הדלעת שהיה בכוסה. "אז אני מטרד, הא?" אמר דראקו, ומשך את אנבל אליו לנשיקה. לאנבל היה טעם של מתכת ומנטה...ומיץ דלעת. מחשבותיו של הנער הבלונדיני התנתקו מהנשיקה כשהתייפחותיה של פנסי גדלו.

אנבל התנתקה מדראקו. "בוא, אמרתי לך שאני אראה לך איך העגיל הגיע ללשון שלי" היא אמרה, התרוממה והחלה ללכת לכיוון היציאה מהאולם הגדול, ודראקו מיהר ללכת אחריה.

הם עלו על רכבת בתחנה בהוגסמיד, ותוך כמה זמן הגיעו לאיזור מוגלגי.

הפרק הקודם		הפרק הבא