הקונדסאים

זו לא הייתה אנדריאה!!
הילדה שצרחה בגועל הייתה... לילי.

ג'יימס היה בהלם. הוא יצא ממחבואו והביט בה, בעיניים עצובות.

היא הסתכלה עליו במבט שמשאיר כוויות. לרגע התחלפה הבעה למין עווית מוזרה, והיא... פרצה בצחוק!!!

ג'יימס לא האמין למראה עיניו. הוא צחק גם הוא. לילי התקרבה אליו, ובעטה בו.

הוא הפסיק לצחוק, עיניו צרבו. היא שלפה כמה תולעים מגלימתה והשליכה אותן עליו.

היא סחטה את החומר המוזר הזה משיערה ושפכה אותו לתוך גלימתו. היא נעצה בו מבט והלכה.

זה כאב.

לא המכה, אלה שלילי עצמה בעטה בו.

הוא המשיך לבהות באוויר מולו.

"יש לי רעיון בשבילך." אמר סיריוס. "קודם-לך להתקלח." אמר רמוס והביט בתולעים שהזדחלו על ג'יימס. "כן, תודה רמוס." גיחך סיריוס.

ג'יימס התקלח והתלבש בבגדיו היפים ביותר.

הוא התחיל לעלות למגורי הבנות, אך המדרגות הפכו למגלשה והוא החליק מטה.

הוא לא וויתר. הוא טיפס במעלה המגלשה החלקלקה, רגליו נשרטו. הוא עלה למגורי הבנות ודפק בדלת חדרן של בנות השנה הראשונה. "לילי!" הוא צעק. "לך מפה!" צעקו לעברו הבנות. הוא פתח את הדלת. "לך מכאן." אמרה אנדריאה במבט מתריס. "לא רוצה." ענה לה ג'יימס באותה נימה עניינית. הוא דחף אותה ונכנס. לילי שכבה במיטתה, הכילות האדומות והמאובקות הסתירו אותה מפניו. "לך מפה." היא אמרה בשקט. הוא הסיט את הכילות והביט בשיערה האדום הבוער, שהיה נקי שוב לאחר שהתקלחה. "לך מפה." היא חזרה והסתובבה אליו. הוא התיישב לידה. "סליחה, לילי. בבקשה." הוא אמר והביט בעיניה במבט עצוב. "לא!" היא אמרה בכעס והפנתה את גבה אליו.

הוא הניח את ידו על כתפה.

"אל תיגע בי." היא אמרה בטון יבש.

הוא הרחיק את ידו. "סליחה. לילי, בבקשה!" הוא אמר בתחינה.

"לא!" היא קראה.

לך מכאן!" היא צעקה עליו.

הוא ירד אל הרצפה והתיישב ליד רגליה. "אני לא אלך עד שתסלחי לי." הוא אמר. "טוב, להביא לך כרית? כנראה שזה ייקח הרבה זמן." היא אמרה והביטה במראה.

"את לא צריכה להביט במראה. את ניראית טוב." פלט ג'יימס בטעות. "סליחה?" היא אמרה והסתובבה אליו בהבעה משועשעת קלות. הוא הסמיק והשלים עם המצב. "את נראית טוב גם ככה." הוא חזר בקול רם.

"טוב, הפעם זכית שאני אסלח לך." היא חייכה והתקרבה אליו. הוא חייך והניח יד על כתפה. "בינינו, הקורבן המיועד היתה אנדריאה."הוא לחש באוזנה ויצא מהחדר.

הפרק הקודם		הפרק הבא