נשיקה צרפתית

"נו? אתה מתרגש? אתה סוף סוף יודע איך קוראים לו!"

"כאילו שזה מעניין אותי איך קוראים לו!"

"אתה מת שהוא יחבב אותך אפילו קצת. תפסיק כבר להכחיש את זה"

"ומה זה היה צריך להיות שם?! בצד של מי אתה?!"

"אתה מחליף נושא, ואני בצד של עצמי"

"לא! אתה צריך להיות בצד שלי!"

"קראב וגויל בצד שלך!"

"יכולת לפחות להתעלם ממנו!"

"לפחות עכשיו תוכל להתקרב אליו בקלות"

"אבל אני לא רוצה להתקרב אליו!"

"כן, כן... "

הבנים היו בדרך שיעור 'טיפול בחיות פלא' עם גריפינדור, מה שלא העלה לדראקו את מצב הרוח. בלייז ניסה להסיט את מבטו מהשלישיה פוטר, גריינג'ר ווויזלי בכדי למנוע ריב נוסף אבל לשווא.

"אז מה פוטר? כל כך נואש לתשומת לב? לא מתאים לחנון כמוך לרמות את גביע האש" לגלג דראקו בחיוך.

"תעיף את הפרצוף המכוער שלך מהעיניים שלי"

"מכל העלבונות בעולם, בחרת דווקא  בזה שהכי מתאים לך"

"מה אני אגיד לך מאלפוי, חוש ההומור שלך פשוט מעל ומעבר"

זאביני פחד שכל העסק יתגלגל למקומות לא נעימים אז החליט להתערב. "זה מספיק להיום! סתמו את הפה, השיעור מתחיל"

"אמרת לי לסתום?" פנה דראקו לבלייז, מופתע מתגובתו.

"אמרתי לכם לסתום. כבר כואב לי הראש מהריבים הדביליים שלכם. הוא שונא אותך, אתה שונא אותו - הבנו.

"אם לא שמת לב, מאלפוי הוא זה שמתחיל לריב ולא הארי" התערבה גריינג'ר.

"אתה בלייז?" שאל וויזלי לפתע.

"אממ... כן, למה?"

"האחים שלי דיברו עליך, למה דיברתם? מה אתם מתכננים?!"

"תירגע ג'ינג'י! אף אחד לא מתכנן שום דבר. וחוץ מזה, מה זה עיניינך עם מי אני מדבר?"

"כשאתה מדבר עם האחים שלי זה הופך לעינייני!"

"בלייז גיחך בלגלוג, תפס במרפקו של דראקו וגרר אותו משם, "הספיק לי".

"ולי לא" דראקו ניער מעליו את בלייז וחזר לפוטר. "אז איך עשית את זה? אבל הפעם התעלית על עצמך, פוטר. אף פעם לא חשבתי שאידיוט כמוך יצליח לרמות את מעגל הגיל של דמבלדור"

"אם אתה באמת רוצה לדעת, מאלפוי, לא עשיתי את זה. אם מישהו אשם בזה זה בטח אחד המשרתים של וולדמורט. אבא'לה למשל?"

למות שזאביני היה עם פניו לגבו של דראקו, הוא ידע שהמבט המלגלג שלו השתנה לרציני הרבה יותר. איזכורים של אביו מפי פוטר לא תורמים לאוירה, בלשון המעטה. "דראקו, עזוב את זה, השיעור מתחיל". אבל זה לא ממש התייחס לדבריו של בלייז, הוא התקרב לפוטר עד שהמרחק בין האפים שלהם היה סנטימטר אחד בלבד: "אני אמרתי לך את זה בעבר ואני אגיד לך רק עוד פעם אחת! אל- תדבר-  על אבא שלי!"

"אל תדאג, דראקול'ה" עכשיו היה תורו של פוטר ללגלג, "אני לא אדבר יותר על אבא שלך. הוא לא ראוי להיות נושא לשיחה".

"הארי די!" צעקה גריינג'ר מאחורי גבו של הארי.

"הוא יחזור ויהרוג אותך אלא אם אני אעשה את זה לפניו חתיכת כלב!"

שניהם שלפו שרביטים במהירות, "קרושיו!"

"אקספליארמוס!"

שרביטו של דראקו הוטח על הקרקע, ולמרבה המזל הקללה לא פגעה באף אחד.

פוטר והסובבים היו המומים ואף אחד לא העז להוציא הגה. בלייז הביט בדראקו וראה כיצד הוא לוקח את שרביטו ועוזב את המקום כשעיניו בוערות מכעס והלך אחריו.

הם ישבו על הדשא תחת עץ במדשאות, הם לא ראו את מהלך השיעור אך שיערו שהוא כבר התחיל.

"אתה לא נורמאלי" אמר בלייז.

"מי אתה שתקבע מה נורמאלי ומה לא נורמאלי?! חתיכת מתרומם!"

"תגיד לי, אתה שומע את עצמך?! אתה קולט בכלל מה עשית?! אם זה היה פוגע בו היו שולחים אותך לאזקבאן!"
דראקו לא השיב אלא רק בהה בעשב בכעס.

"תקשיב, אני מבין שפוטר מעצבן ואני לא יודע מה עובר עלייך בזמן האחרון אבל שום דבר לא מצדיק את זה שהשתמשת בקרושיאטוס!"

"לא בלייז! אתה לא מבין! אתה רחוק מלהבין! אז תסתום את הפה שלך ועוף לי מהעיניים!"

"אז אולי תסביר לי כדי שאני אבין!"

"ואולי לא מתחשק לי להסביר לך!"

בלייז קם והתיישב מול דראקו, "אם לא תגיד לי מה זה, אתה לא יכול לצפות ממני להבין נכון?"

"אני לא יכול ואני גם לא רוצה! עכשיו תעזוב אותי ולך לחובבי הבוצדמים שאתה כל כך אוהב!"

"אתה מדבר ברצינות?! כל זה בגלל התאומים?!"

"לא בלייז! זה לא הפאקינג תאומים האלה! לא הכל קשור אליך!"

"אז בגלל מה זה?! תגיד לי כבר!"

"עוף מפה כבר!"

"תשכח מזה, אני לא הולך מפה עד שאתה מספר לי מה קרה"

דראקו התרומם מעט וחבט את אגרופו בפניו של זאביני שהוטח על הקרקע. הוא קם באיטיות שעה שדראקו מתנשף ומתנשם מההלם שקיבל מעצמו וידו של בלייז מונחת על פיו. בלייז הביט בכף ידו  ודראקו ראה כי גרם נזק רב לשפתו המדממת של חברו.

בלייז הסתכל על דראקו. "אני אסלח לך כי זה רגע של התפרצות עצבים. אבל אתה צריך להתחיל ללמוד לשלוט בעצמך"

"תעזוב אותי לבד"

"לא רוצה"

"למה אתה צריך להיות כזה עקשן ומעצבן?!"

"כזה אני וכדי שתתחיל להתרגל לזה אחרי כל כך הרבה שנים של היכרות"

"אני שונא את הפוטר הזה! למה הוא לא מת כבר?!"

"יש גבול לכמה שאתה יכול לשנוא מישהו! קרושיאטוס?! על מה חשבת לעצמך?!"

"תפסיק כבר לדבר על דברים שאתה לא מבין בהם בחופשיות כזאת!"

"אני מבין טוב מאוד! אתה פשוט אידיוט שלא יכול לשלוט על עצמו!"

דראקו קם על רגליו במהירות והביט בבלייז בכעס, "תוציא לך מהמוח את הרעיון שאתה מבין משהו! כי אתה לא מבין כלום! כלום! אם אבא שלך היה בסכנת חיים כל יום בגלל העבודה המזדיינת שלו היית מבין אבל עד עכשיו המצב לא כזה, נכון?! אז פשוט תסתום את הפה!"

בלייז הביט בו בפה פעור מעט וזה התנשם ועצר עצמו מלבכות.

בלייז קם על רגליו גם הוא, הביט בדראקו במבט מצטער וחיבק אותו בחזקה.

"אבא שלך הוא אוכל המוות הכי נאמן של אתה-יודע-מי אחרי סנייפ, אמרת לי את זה בעצמך. והוא גומל לאוכלי מוות נאמנים, הוא לא יפגע באבא שלך, אין שום סיבה שהוא יעשה את זה"

דראקו רק שתק ונשימותיו האטו על כתפו של בלייז."יהיה בסדר"

למחרת בבוקר, דראקו הרגיש טוב ורגוע יותר לגבי אבא שלו. בעצם, אם בלייז לא היה שולח לו לחש דיגדוג לאוזן במשך ארוחת הבוקר הוא היה מאושר.

"אתה מוכן להפסיק?"

"לא"

"בבקשה?"

"לא"

"בלייז!"

"לא!"

"נו!"

"לא"

"בלייז, אני נשבע שאם לא תפסיק עכשיו, אני לא אשלוט במעשים שלי"

ממ... לא"

"בלייז!"

"מה?"

"תפסיק כבר!"

"לא"

"תראה! הנה אהבת חייך צועדת כאן!"

"מצחיק מאוד"

"באמת! הנה היא!

זאביני הרים את ראשו וחיפש אותה מתוך סקרנות והופתע לגלות שהיא אכן מתקדמת לעברם.

"דראקו! היא באה לכאן! היא מסתכלת עלי! היא באה לכאן!" קרא בלייז בהתרגשות צפצפנית. עיניו זרחו מאושר והוא חשש שהעובדה הזו עלולה להלחיץ אותה אבל הוא לא יכל להפסיק, 'הנה היא! היא מסתכלת עלי! היא רוצה לדבר איתי! מרלין! היא רוצה לדבר איתי! היא כבר ממש כאן! היא!... היא!..."

"היי פאנסי" אמרה הבחורה האדמונית בחביבות.

בעוד שדראקו מגחך על אכזבתו של זאביני, זה ממשיך לבהות בה.

"היי קרולין" ענתה פאנסי במרירות.

"תגידי, אמא שלך שלחה לך מכתב היום? אי אמרה שתכתוב לי ואוד לא קיבלתי את אמיכתב, אז חשבתי שאולי זה אצלך"

"לא... היא בדרך כלל שולחת כל רבע סמסטר. עוד מעט"

"אווו, תודה שאמרת לי. טוב, נתראה פאנסי" היא נופפה לשלום בלבביות וחזרה לשולחן של רייבנקלו אל חבריה הבובאטונים.

זאביני המשיך לבהות בה עד שהתיישבה ועבר לתחקר את פאנסי, "מאיפה את מכירה אותה?!"

"מה אתה מתרגש? היא הבת של חברה של אמא שלי, אז עכשיו היא מתחנפת אליי... היא רוצה שאני אחבב אותה כדי שאמא שלי לא תגיד עלייה שום דבר רע לאמא שלה..."

"אמרתי לך שכל הבובאטונים מלקקי תחת", העיר דראקו, "אאוץ', בלייז!"

"יש לה מבטא אנגלי כל כך טוב! נכון שהיא מדהימה?! אז פאנסי, קרולין נכון? זה בערך השם הכי יפה ששמעתי במשך כל החיים שלי" הוא הביט באויר בחולמניות בעוד שפאנסי מעוותת את פנייה וממשיכה לאכול.

"את יודעת... העובדה שאת שונאת אותה, מוכיחה את העובדה שהיא נפש טהורה ומדהימה! אני חושב שאני מתאהב בה מחדש!"

"אתה לא אמור להיות מאוהב בדראקו או משהו כזה?"

"חשבתי שאת זאת שמאוהבת בדראקו"

פאנסי השתעלה קלות, "אני לא מאוהבת בדראקו, חתיכת אידיוט"

"כן פאנסי, זה היה מאוד אמין"

"בלייז, תסתום את הפה" השתיק דראקו את חברו, "הנה החברים החדשים שלך יושבים שם ליד שאר הבוצדמים, לך לדבר איתם במקום לדבר שטויות"

"רעיון טוב"

"מה זאת אומרת חברים בוצדמים?" התעניינה פאנסי.

"מה, לא ידעת? בלייז שלנו עבר לצד הגריפינדורי. הוא ליבראלי עכשיו"

"נכון, וכדי שתתחיל לאמץ את זה. למה לשנוא כשאפשר לאהוב?" הוא אמר ברחפנות.

"טוב בלייז"

"אתה צודק, אני באמת אבקר אותם. רוצה לבוא איתי?"

דראקו גיחך, "לא תודה. אני עדיין גזען שתומך באדון האופל"

"איך שתרצה"

בלייז קם, חייך לשלום והתקדם אל השולחן של הגריפינדורים והתיישב לצד התאומים.

וכעת, כמה נפלא, דראקו יושב לצד פאנסי לאחר שבלייז טען ברוב חכמתו שהיא מאוהבת בו. זו הייתה שתיקה מביכה עד כדי כך שדראקו כבר העדיף לשבת לצד הגריפינדורים ולפטפט מאשר לשבת לצידה.

הוא החליט שמוטב שיקום וילך לחדר המועדון וכך עשה. בדרך בלייז הצטרך אליו בריצה.

"היי מותק", הוא הפתיע את דראקו מאחור.

"היי," הוא החל לומר בחיוך, " אידיוט"

"למה המרירות?"

"למה?! למה היית צריך להגיד את זה לפאנסי?"

"את מה שהיא כבר יודעת?"

"אבל לידי?! עכשיו היא תחשוב שאני יודע ותנסה לעשות צעד! והכל בגללך חתיכת ממזר אנוכי ומטומטם!"

"אתה תהיה בסדר. אני לעומתך, במצב רוח מעולה ונחש למה"

"למה?"

"פרד וג'ורג' הסכימו לבוא לבקר בחדר המועדון הלילה!"

"מה?!"

"מה ששמעת, אני חושב שהם קיבלו את זה בצורה קצת מינית אבל גם אם כן זה לא מפריע לי"

"אוקי. אחד, אתה לא אמור להיות מאוהב באיזו בחורה צרפתייה? ושתיים, איך לעזאזל הם הסכימו להכנס לחדר מלא סלית'רינים ששונאים אותם עד עימקי נשמתם?!"

"טוב, בקשר לקרולין, אנחנו עדיין לא ביחד וברגע שנהיה ביחד אני אפסיק את כל הסטוצים שלי ואשמור לה אמונים אבל בנתיים זה לא רשמי אז אין בעיה ובקשר לדבר השני, הם אמרו שאם יקרה משהו הם יבואו חמושים בנשקים הסודיים שלהם. הם לא הסכימו לגלות לי מה זה אבל אתה ראית את כל ההמצאות האלה שלהם עם הממתקים, אי אפשר לומר שהם לא גאונים בתחום הזה"

"טוב, אבל אל תאשים אותי אם אני לא אצליח לרסן את קראב וגויל"

"לא תצליח או לא תנסה?"

"מממ..."

"ואתה מעיז לקרוא לי ממזר אנוכי ומטומטם?"

"כן"

"מותק"

"אידיוט"

"חומד"

"עכשיו גם חומד?!"

"כן, האמת שזה ממש מוצא חן בעיני. גם בעיניך, חומד?"

"אוח!"

הפרק הקודם		הפרק הבא