לוחמי האגדה

עוד מלחמה מתישה.

הפעם בלי נבחר גאיה, אבל עדיין מלחמה קשה. הבעיה היא לא המספר. הם רבים אבל לא קשה לנצח בכל קרב.

הבעיה היא גם לא הלוחמים עצמם. אי אפשר לנצח אותם בקרב פשוט של פנים-מול-פנים, אבל קל להערים עליהם.

הבעיה היא כמות הקרבות. כל 6 שעות, 4 פעמים ביממה, יש קרב. ואפילו שכל קרב בנפרד הוא קל, התדירות הזו תהרוג אותנו במוקדם או במאוחר. ככל שיותר זמן עובר, אני יותר משוכנעת שבמוקדם.

סוף סוף התנצלתי. זה לקח הרבה יותר זמן ממה שזה היה צריך לקחת, אבל זה קרה. לא יכלתי יותר לעכב את זה, מהרבה מאד סיבות, אבל השתיים העיקריות הן (1) אין לי כוח לבזבז (2) לא כדאי לעייף את האסטרטג הראשי שלהם. כן, האסטרטג הראשי. אמנם כולם היו אינטיליגנטים בעותה מידה, אבל לעומר הייתה העורמה, זאת שתמיד השתמש בה כדי לעצבן אותי להנאתו. אבל עכשיו זה נגמר, כי לא היה כוח לבזבז עם הקרבות הללו.

כל הבית שוקשק ברעידת אדמה חזקה יותר מהמקסימום של הסקאלה האנושית.

''נבחר גאיה חזר!'' יובל צעקה.

''אני מרגישה קסם הגנה חזק!'' צעקתי בניסיון נואש להתגבר על הרעש.

''תצאו מפה!!!'' ציווה עומר, וצייתנו.

זה היה הצבא הגדול ביותר שאי פעם ראיתי. בערך מיליארד מפלצות עמדו על סף דלתם. קסם ההגנה שהיא הרגישה היה רק על נבחר גאיה, שעמד בראש חייליו. הייתי לחוצה עד מוות, ושניהם נראו לחוצים בדיוק כמוה. אבל לאט לאט חיוך התפשט על פניו של עומר. הוא איסף אותנו, והסביר את התוכנית הכי טובה והכי גרועה שסיון אי פעם שמעה. גם על פניהן עכשיו התפשט חיוך. זה המצב הכי חסר תקווה שאי פעם הייתי בו, חשבתי. ועדיין, חיוך היה נסוך על פני.

צייתתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא