זה פשוט בלתי אפשרי!

"פאק, בלייז, אתה מפלצת!" פלט נוט מבעד לצחוק, "חחח, ענק! נכנס לך משהו לאף! חהחהחה! תחשוב מה היה קורה אם היינו מתחילים לצחוק מולו! הוא היה רוצה אותנו! פרופסור אף-סקסי שלנו!"

"נו, עזבו אתכם... פשוט לא היה לי כוח לסבול את הפרצופים הרציניים שלכם!"

"אה ודראקו, כל הכבוד גם לך!" תיאו המשיך, מנגב דמעות צחוק מעיניו, "עכשיו אפשר להשתמש בתירוץ של ההתקררות גם במקומות אחרים, במיוחד בשיקויים!"

דראקו חייך, מרגיש שכל דאגותיו בנוגע לפוטר אט-אט מתפוגגות. הוא עוד יצטרך להתמודד עם העניין הזה, מאוחר יותר.

מאלפוי לבש את גלימתו ויצא מהחדר. בכל זמן אחר, הוא היה שולח את אחד האחרים להודיע לתלמידי השנה החמישית על האימון, אבל הפעם הוא היה חייב לעשות זאת בעצמו, הוא פשוט לא יכול היה להישאר בחוסר מעש ולשקוע במחשבות. הסלית'רינים הרצויים נמצאו בחדר המועדון. כצפוי, הם לא התנגדו לאימון נוסף, במיוחד לאור המשחק המתקרב נגד רייבנקלו, ופנו במהרה להתארגן.

כשחזר מאלפוי לחדר, קראב וגויל שיחקו בקלפים, תיאו קרא משהו, ובלייז יש לצד השולחן וכתב מכתב.

"למי זה?" התעניין דראקו, מציץ מבעד לכתף של חברו. הוא הספיק להבחין רק בחצי משפט: 'הכל הולך לפי', אך בלייז הסתיר במהרה את הפתק מעיניו.

"סוד." קרץ לו בתגובה זאביני.

"חברה חדשה?"

"בדיוק. אולי... בקרוב איזה גריפינדורית חמודה תמצא את האושר שלה."

"גריפינדורית?! אתה נורמלי?!" קרא דראקו.

"היי! אתה יכול ואני לא?!" מחה בלייז, מקבל מיד מכה ממרפקו של דראקו.

"על מה אתם מדברים?" התערב תיאו, מניח את הספר בצד, "לדראקו יש חברה מגריפינדור?"

"נוט, תחזור לספר שלך!" ענה מאלפוי בקור, "ואל תדחף את האף שלך לעניינים של אחרים!"

"מאלפוי, אתה יותר מידי לחוץ, זה בגלל שמזמן לא עשית סקס," החליט, כמעט גורם לדראקו להחנק.

"לא נורא," ענה בלייז, לפני שדראקו הספיק לעשות זאת, "זה הולך להשתנות בקרוב."

רותח מזעם ומבוכה, דראקו קרא "למה אני מוקף מוקף באנשים מגעילים כל כך?!"

השאלה הרטורית הזו נותרה ללא מענה.

כעבור חצי שעה, הנבחרת הסלית'רינית בנוכחות מלאה הייתה בדרך לאימון. משום מה, לדראקו הייתה תחושת בטן מציקה שלהגיע למגרש ללא הפרעות כלשהן, לא תהייה משימה פשוטה כל כך. כמובן... הוא לא יכול היה לטעות. ביציאה מהטירה הם נתקלו בשלישייה המוזהבת הגריפינדורית.

"מאלפוי," ירק פוטר בזעם.

דראקו, בקושי רב, הביט בעיניו של הגריפינדורי, מרגיש בגל נוסף של בושה מציף אותו. בושה מעורבת בכמות קטנה של ('פאק!!!') כמה תחושות נוספות. 'מה לעשות? מה לעשות? מה אני אמור לעשות?!'. היה צריך לעשות משהו! הוא לא יכול לעשות מעצמו צחוק לפני כל נבחרת סלית'רין! בכל זמן אחר, הוא, בוודאי, לא היה חושש להתחיל במריבה, אבל כעת לפוטר יש קלף מנצח נגדו. למרות, שמצד שני, הוא היה בספק אם פוטר אכן יזכיר מול כולם את העובדה, שדראקו הסתכל עליו מאונן. וגם אם כן, מי יאמין לו?! הוא לא הולך להעלות את הנושא.

"אז, מה קורה, פוטר?" שאל דראקו, מגחך, חוסם את דרכו במכוון. "אין איזה חשק לזיין מישהו?"

עיני האזמרגד הבזיקו בתגובה, בזעם כזה, המשתווה לזה האופייני להם במריבותיהם, אותו זעם שלא הופיע בהם זמן כה רב. מבלי שהייתה לו שליטה בכך, מוחו של דראקו נדד למחשבות על כמה שהמבט הזה שונה מהמבט המחייך שלו, זה שדראקו ראה מבעד לכדור הבדולח.

"אני אזיין אותך, אם לא תזוז לי עכשיו מהדרך!" נהם הילד-שנשאר-בחיים בתגובה, מאדים ממבוכה, או מזעם.

לעזאזל, למה הוא אמר את זה?!

דמיונו הגיב על ההערה הזאת באופן מיידי, בסדרה של תמונות אינטימיות ביותר, הממחישות בבהירות ובפירוט מה יקרה אם איומו של פוטר אכן יתממש, גורם לגופו להגיב, גם כן. דראקו החל להרגיש איך מכנסי הקווידיץ' הצמודים, נהיים צמודים אף יותר.

'רק זה חסר לי!'

שלל קריאות ושריקות נשמעו מהסלית'רינים שמאחוריו.

דראקו אזר את כל כוחותיו הנפשיים, ובצורה חריפה כמה שניתן אמר "וואו, פוטי, אתה יודע בכלל איך עושים את זה?! או שתרגלת את זה עם וויזלי?"

"רכיכה מזדיינת!" קרא רון, מתקדם קדימה במהירות הבזק, כשאגרופיו שלופים, אך פוטר הגיב מהר אך יותר, אוחז בכתפיו.

"לא צריך, רון!"

אולם, רון ממילא איבד עניין כלשהו במאלפוי. הוא קפא כפסל במקומו, מביט באימה לעבר הארי, מחכה למשהו... למילים, למעשים, לכל דבר אפשרי, אשר ניתן היה לצפות מאדם, אשר נמצא תחת השפעה של קסם חזק כל כך. פוטר המשיך לשתוק, לא מבין, ממה נבהל כל כך חברו הג'ינג'י.

כאשר דראקו, בלייז ושאר הסלית'רינים קלטו מה קרה - או, לא קרה, נכון יותר לומר - הם החלו לגחך.

"רואה, וויזלי, אתה כזה דגנרט, שאפילו תחת ההשפעה של הגלולה אף אחד לא רוצה לגעת בך!" פלט דראקו מבעד לצחוק.

"תפסיקו!" התפרצה הרמיוני, מנסה לגרום לחבריה להתרחק, אך נראה היה כי לפוטר היו תוכניות אחרות. כך או אחרת, הוא לא זע ממקומו.

"אתה תשלם על זה, נמייה!" אמר פוטר, "אחר כך!". ככל הנראה, כרגע הוא היה עסוק בלחימה בהשפעות 'אש הדרקון', מפחד לפלוט איזה משהו מיותר - שוב ושוב מצר את מבטו וקופץ את אגרופיו.

"נחייה ונראה!" ענה דראקו, ממשיך, מבלי לתת לפוטר להשחיל מילה, "ויודע מה, אתה מלא בהפתעות, פוטי! מעניין, מה עולם הקוסמים יגיד, כשהם יגלו, שהגריפינדורי האמיץ שלהם אוהב בנים?!" הוא הבין שהוא נסחף, אך לא הצליח לעצור את עצמו, "ולגבי האיומים שלך, צר לי לאכזב אותך - אבל אני לא נמשך אליך!" הוא סיים את דבריו בצורה תיאטרלית, מנופף בידיו, גורם לחבריו הסלית'רינים לצחוק.

'למרות שעומד לי כבר פעם שנייה היום בגללו....' זמזם קול בראשו, אך דראקו התעלם. 'פאק, אבל למה אמרתי את זה?! טוב, העיקר שפוטר לא אמר כלום לגבי ה...'

החיוך שהופיע על פניו של הגריפינדורי, גרם למאלפוי לפקפק במחשבה הזו.

"יודע מה, מאלפוי, אני במצב כזה, שאני פוחד, שהדעה שלך לגבי לא משנה בכלל!" ענה זה, גורם לקהל לשרוק בשנית.

דראקו לא הספיק לענות, כאשר פוטר צעד לפתע קדימה, נעמד בצמוד כמעט אליו, גורם למאלפוי לנוע אחורנית. אישוניו התרחבו, פעם נוספת, הפעם - מכסים כמעט את כל הירוק שבעיניו. "אל תשחק באש, מאלפוי, אתה תקבל כוויה," הוא חייך שוב, הפעם היה זה חיוך מלא תאווה. 'אש הדרקון' העפילה אט-אט על תודעתו של הנער התמים.

דראקו רצה לצעוק משהו בתגובה, להעליב, להשפיל, כל דבר, אך העולם שמסביבו לפתע הצטמצם והכיל כרגע רק את זוג עיני האזמרגד האלה, בעלות האישונים המורחבים, שנמצאו קרוב כל-כך אליו. הדם הלם בעורקיו, חזק יותר ויותר, נשימתו בגדה בו והייתה מקוטעת, ולשונו נדבקה לחיכו. מבטו נדד ללא שיטה לעבר שפתיו הפתוחות מעט של פוטר, אשר ('אלוהים אדירים!') הלכו והתקרבו לשלו... 'לא יכול להיות שהוא, באמת, רוצה...?'

הנוכחים עצרו את נשימתם, ממתינים למשהו פשוט בלתי אפשרי שיתרחש, אך כאשר מאלפוי כבר הרגיש בנשימה החמה על שתפיו, על ידו נשמעה זעקה: "הארי!!!"

נרעד, דראקו פקח את עיניו ('מתי בדיוק הספקתי לעצום אותם, בכלל?!'), בלב כבד רואה איך פוטר חוזר לעצמו ומתרחק ממנו בקפיצה, כמו השטן מהמים הקדושים. הארי הביט בהרמיוני בחרדה, ואז גלגל את עיניו ונחת ללא הכרה על הרצפה. מאלפוי היה היחיד שלא צחק, שוב נסחף בשלל רגשות מעורבים, אשר כללו, בין היתר אכזבה, מבוכה, פאניקה ושנאה עזה כלפי עצמו, כלפי פוטר והכי חשוב - כלפי גריינג'ר שהייתה חייבת להידחף באמצע!!!

"חה, פוטר נדלק עליך, דראקו," גיחך נוט, תופך על שכמו. "כדאי שתזהר!"

ממשיכים לגחך, החלו הסלית'רינים להתקדם לעבר מגרש הקווידיץ', חולפים משני הצדדים על פני וויזלי וגריינג'ר, המנסים להעיר את הגיבור שלהם. בעוד הם הולכים לאורך המסדרון הארוך, דראקו שוב ושוב סובב את ראשו לכיוונם.

בלייז, שהבחין בכך, התכופף לכיוונו ולחש "אל תדאג, הכל יהיה בסדר עם האפרוח שלך."

דראקו החמיר מבט לכיוונו, כרגיל נותן לו מכה בצלעות, אבל אז שם לב שפוטר החל לנוע, כאילו כדי להצדיק את טענתו של זאביני. הוא קם, רועד מעט, מניח את ידו על ראשו. דראקו כמעט ופלט אנחת רווחה, אך הוא הספיק לעצור את עצמו, מקלל כל העולם ואשתו, תוך כדי. 'רק זה היה חסר לי, לדאוג לו! הוא, הרי, כמעט נישק אותי, ואני לא עשיתי כלום כדי לעצור אותו!'

'וגם לא רציתי לעצור...' המשיך להתעקש אותו קול מציק, שמנדנד לו כבר מהבוקר.

'אוקיי, אני משתגע!'

כשהסלית'רינים יצאו מהטירה, נשם דראקו לרווחה, שואף את האוויר סתווי הצח, מרגיש מיד איך השרירים בראשו נרגעים, משתחררים, וחוזרים למצב כמעט-נורמלי, והזקפה הלא-רצויה אט-אט נעלמת.

בסופו של דבר, שום דבר נורא לא התרחש!

"דראקו," קרא בלייז, מכריח אותו להאט מעט את צעדיו, "אולי, בכל זאת, תעשה את זה?"

"על מה אתה מדבר?"

"על פוטר, מן הסתם! פשוט תחשוב על זה! מה יש לך להפסיד?"

"אתה יכול להסביר את עצמך, כמו בן אדם נורמלי?!"

"שכחת מה ההשפעות של 'אש הדרקון'? פוטר לא יזכור כלום!"

"חכה," מאלפוי לבסוף החל להבין לאן חברו חותר, "אתה רוצה, שאני..."

"בדיוק!" ענה בלייז בהתלהבות, עוצר את דראקו ומניח את ידיו על כתפיו. "הוא מוצא חן בעיניך, תפסיק להכחיש! אל תגיד ליי שאתה לא רוצה לנצל את המצב! אתה תוכל לדפוק אותו כמה שאתה רוצה, והכי חשוב - בלי השלכות!"

דראקו העיף את ידיו של בלייז מכתפיו, מסנן בתגובה "זאביני, אני באמת אהרוג אותך בסוף! הוא לא מוצא חן בעיניי! ואני לא מתכוון לגעת בו!" מסתובב בחדות, דראקו החיש את הליכתו, עוקף את הקבוצה כולה.

"אתה, לפחות, מאמין במה שאתה אומר, אידיוט עקשן שכמוך?!" ענה בלייז, ממהר אחריו.

אם דקה מאוחר יותר היו הנערים מסתובבים, הם, בוודאי, היו מבחינים בצל המשונה, שהתנתק מהעץ שתחתיו הם דיברו קודם לכן, ופונה אל עבר הטירה, מבלי להביט לכיוונם, אפילו.

השמיים מעל הוגוורטס השחירו.

הפרק הקודם		הפרק הבא