דאליאנה מאלפוי

"אוף, אוף, אוף!!!!!!!!!" קיטרה רוני.
קארין נאנחה וגלגלה את עיניה. "מה כבר הספיק לקרות, רוני?"
עכשיו היה תורה של רוני לגלגל עיניים."זה אוף!!!!!" היא אמרה והחוותה בידה על העוף שהונח מולה. "למה תמיד אני זאת שמול העוף?????"
דיאליה נאנחה והציעה לרוני להחליף איתה מקום.
בזמן שרוני התיישבה לידה, דאליאנה בחשה את העיסה-שהייתה-פעם-קורנפלקס-עם-חלב בשעמום, בלי עניין כלשהו במה שקורה סביבה.
ליתר דיוק, בלי עניין כלשהו בנעשה בשולחן בית סלית'רין.
מבטה נח על ילד עם שיער השחור, שבדיוק צחק ממשהו שילד ג'ינג'י שישב לידו אמר.
וכמובן, לידם רטנה ילדה מתולתלת.
הארי, רון, והרמיוני.
דאליאנה פלטה אנחה. הם נראו כל כך מאושרים. לא, לא מאושרים. זה היה משהו הרבה מעבר לזה.
למרות שהיא ניסתה, היא לא הצליחה למצוא את המילים הנכונות.
'אולי בכל זאת הייתי צריכה ללכת לגריפינדור?' תהתה.
"דאליאנה?" הקול ההססני הקיץ אותה ממחשבותיה. היא הפנתה את מבטה לכיוון הדובר, ונתקלה בעיניו הדואגות של דראקו.
היא מיד חזרה בעצמה. 'ואיך הייתי שורדת בלי דראקו?'
"כן?" היא שאלה.
דראקו היסס."קרה משהו?" הוא שאל לבסוף.
"לא, למה שיקרה משהו?" היא ניסתה לשלוח לעברו חיוך, אבל יצא לה רק חצי חיוך מעוקם.
דראקו פתח את פיו בשביל לומר משהו, אבל חזר בעצמו.
היא המשיכה לבחוש את הדייסה המוזרה בשקט, וקמה כמה שניות לאחר מכן.
דראקו שלח לעברה מבט שואל.
"אני לא רעבה יותר."
הוא הנהן לעבר דאליאנה וזאת עזבה את השולחן.
רק כשהיא יצאה למשדאות היא שמה לב שמישהו עוקב אחריה.
או - ליתר דיוק - מישהי.
"היי, נים." אמרה דאליאנה עם אותו חיוך עקום ונופפה לבת דודתה. נימפלורה מיהרה להשיג אותה והן הלכו ביחד.
"היי, דולי*." אמרה נימפלורה. דאליאנה חייכה.
"אם מישהי פה דומה לבובה, זאת את." זה היה נכון. השיער השחור שלה היה גלי ואחיד בדיוק כמו שיער של בובת חרסינה, ועורה הלבן-על-יתר-מידה בהחלט השווה לה מראה של אחת כזאת.
נימפלורה חייכה. "אם היית מסתכלת לעיתים תדירות יותר במראה, היית רואה איזו יפה את."
דאליאנה הנידה את ראשה בשלילה. "הלוואי שהייתי נראת כמוך."
נימפלורה הנידה בראשה בשלילה."לא, הלוואי שאני הייתי נראת כמוך. יש לך עיניים מהממות ושיער מדהים, ותווי הפנים שלך לא תואמים לאלה של רוצחת פסיכית."
דאליאנה צחקה. אחת התכונות שדאליאנה הכי אוהבת בנימפלורה היה הכישרון שלה להפוך כל דבר -רציני ככל שיהיה- לבדיחה.
דאליאנה נאנחה והתיישבה, ואחריה נימפלורה.
"מה קרה, דאליאנה?" שאלה בדאגה. בת דודתה נאנחה.
"אני לא יודעת מה קורה לי," אמרה בכנות,תולשת את הדשא שמסביבה בהיסח דעת. "אתמול הייתי בטוחה שגריפינדורים הם יצורים מגעילים ומתנשאים, אבל היום...." היא נאנחה שנית.
"... היום את מרגישה שכל העולם שלך התהפך." השלימה נימפלורה, וכל שמץ של חיוך נמחק מפניה.
דאליאנה הרימה את מבטה, והביטה בבת דודתה בעיניים גדולות.
"כן, זה בדיוק מה שאני מרגישה." אמרה לבסוף. "אתמול, כשגידפתי את הגריפינדורים, זה היה נראה לי הדבר הכי נכון בעולם. אבל..."
"... היום זה מרגיש לך לא הוגן, ואפילו מגעיל." קטעה אותה נימפלורה.
דאליאנה עיקמה את אפה. "נים, את מפחידה אותי."
נימפלורה פצחה בצחוק עז. הצחוק היה כל כך מדבק, עד שבמהרה דאליאנה הצטרפה אליה.
כשצלצול החל להתנגן הן עדיין צחקו, אבל לאט לאט התעשתו ועזרו אחת לשניה לקום.
"איזה שיעור יש לנו עכשיו?" שאלה נימפלורה והציצה במערכת השעות של דאליאנה.
"בואי נראה... איזה יום היום, רביעי? טוב..." היא תרה אחר השעתיים הראשונות בעיניה, אבל נימפלורה הקדימה אותה ואיתרה אותן לפניה.
"הינה!" צייצה בהתלהבות,"יש לנו שעתיים של שינוי צורה! אוי לא, זה אם פרופסור מקגונגל! אם אנחנו נאחר, יהיה לנו רושם רע..."
דאליאנה קיפלה את המערכת והכניסה אותה ברישול לתוך הילקוט השחור שלה.
"אז בואי נרוץ! נשארו לנו 5 דקות!"
והן החלו לרוץ לכיוון הטירה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
דאליאנה הביטה בכפתור האפור בסיפוק.
מסביבה תלמידים נוספים הניפו בשרביטיהם.
חלקם היו מרוצים למדי מהתוצאה, כמו דאליאנה, אבל רובם המוחלט ישבו בחוסר אונים והביטו על המחט\ עיוות עקום של מחט.
מצידה הימני של דאליאנה ישבה נימפלורה. היא הייתה אחת מאותם הבודדים שהצליחו במשימתם וישבו כעת בחוסר מעש. ראשה השופע תלתלים נח על ידיה השלובות על השולחן, ומבטה התרוצץ בחוסר מנוח בין התלמידים המיואשים.
דאליאנה נאנחה והניחה גם היא את ראשה על השולחן, בתנוחה זהה לזאת של בת דודתה, וחיכתה.
מאלורי,אשר ישבה בצידה השמאלי של דאליאנה עדיין לא הצליחה להגיע לתוצאה מספקת, עיניה הירוקות - אפרפרות התכווצו בריכוז ועל מרפק ידה הימנית נראו סימנים אדומים. כל גופה היה מרוכז במטרה אחת: להפוך את המחט המקוללת לכפתור.
דאליאנה נאנחה והביטה בשאר תלמידי הכיתה.
את שיעור שינוי הצורה חלקו תלמידי סלית'רין יחד עם תלמידי הפאלפאף, מה שהפך את השיעור לבלתי נסבל לכל סלית'ריני טיפוסי וגרם להם להביט כל כמה שניות על השעון הגדול שהיה תלוי מעל הלוח, בדיוק כפי שדאליאנה עשתה באותו הרגע.
נשארו עוד 5 דקות לשיעור.
כלומר: עוד 5 דקות יש שיעור לחשים. דאליאנה נאנחה שנית, זקפה את ראשה הבלונדיני והתחילה להכניס לתיקה כל מה שלא הזדקקה לו עוד, ולפי הרשרוש ששמעה באוזנה הימנית היא הבינה שגם נימפלורה הגיעה למסקנה דומה.
כשנשמע הצלצול-ואיתו קריאות האנחה והרווחה של התלמידים- פרופסור מקגונגל הכתיבה את שיעורי הבית על הלוח.
דאליאנה-שהכניסה כבר הכל לתיק-הוציאה פיסת קלף קטנה וכתבה את השיעורים על ידי עט הנוצה המושאל של נימפלורה. כשסיימה, החזירה את הנוצה לבת דודתה, סגרה את התיק בחופזה והכניס את פיסת הקלף לכיס גלימתה.
בגלל קצב הכתיבה האיטי של דאליאנה, נשארו היא ונימפלורה האחרונות בכיתה, לכן הן מיהרו לצאת להכיתה ולחפש את חברותיהן.
הן מיהרו כל כך, עד שלא שמו לב לשני הנערים שרצו בכיוונן עד שהיה כבר מאוחר מדי.
עוצמת ההתנגשות הייתה חזקה; כל מה שהנערים החזיקו-ספרים, מחברות, קופסאות בצבעים וגדלים שונים-התפזרו על הרצפה וכיסו אותה בתווך של 4 מטרים. דאליאנה, שהילקוט שלה ספג את רוב עוצמת המכה, קמה והחלה מיד לאסוף את החפצים
תוך מלמולי הצטערות. לעומתה, לנימפלורה היה תיק צד קטן שבו איכסנה את חפציה, ולכן הפגיעה ברצפה הייתה קטלנית בשבילה.
הנער שבו התנגשה קם בבהלה והתחיל לנער אותה ולבדוק לה דופק ( תגובה קיצונית, כמובן, כי לא קרה שום דבר קטלני ומסוכן באמת). נימפלורה רפרפה בעיניה ופקחה אותן לפתע לרווחה,וציוץ של בהלה וזיהוי נמלט מפיה.
דאליאנה שמעה זאת, והסתובבה כדי לבדוק את שלום בת דודתה, אבל נעצרה בפתאומיות ונעצה את עיניה בנערים שבהם התנגשו הבנות.
'אוי לא,' חשבה דאליאנה בבהלה, מבינה לפתע מה פשר תגובתה של נימפלורה.
'מכל האנשים בעולם, מכל התלמידים בהוגוורטס, מכל הזכרים...'
היא פגשה את מבטה של נימפלורה, ששלחה לה הינהון קטן.
ואז דאליאנה קמה, הניחה בידיו של אחד מהנערים את החפצים שהצליחה לאסוף ונמלטה מהמקום ביחד עם נימפלורה, מותירה את האחים וויזלי המופתעים מאחור.

הפרק הקודם		הפרק הבא