הארי בממלכת השוקולד

"הארי?" היא קראה לו בקול מבוייש.

היה זה אחרי ארוחת הצהריים, כשגלית החליטה סוף- סוף לנסות ולדבר עם הארי פוטר, הבחור שאותו אהבה כבר כל- כך הרבה זמן! הגריפינדורי יצא בדיוק מהאולם הגדול יחד עם חבריו ונראה עסוק בשיחה איתם, כך שלא שמע את הקריאה.

"הארי!" גלית אזרה אומץ ושאלה חזק יותר.

הנער הסתובב, מופתע, מנסה להבין מי קרא לו.

"אני פה," היא נופפה לעברו, מרגישה נבוכה מעט.

"הו, היי," הוא חייך, "רצית משהו?" שאל וסימן לחבריו שהם יכולים ללכת.

"אממ, כן, למען האמת," גלית התקרבה אליו, "רציתי להביא לך משהו."

"אוקי..." הוא נראה מבולבל מעט.

"דרך אגב, קוראים לי גלית."

"נעים מאוד," הוא הושיט את ידו כדי ללחוץ את ידי ('יש לו כף יד חמה כל כך!').

ההפלאפאפית הסמיקה מעט.

"מעולם לא דיברנו, אבל שמעתי את שמך. לפי מה שמספרים, את התלמידה השנייה הכי חכמה בשכבה!"

"הו, תודה," היא הסמיקה עוד יותר, "אני מניחה."

"אני לא צריך להציג את עצמי, נכון?"

"לא. אתה הארי פוטר. אפשר שלא להכיר!"

"כן..." הוא נראה מהורהר משום מה, "ורצית לתת לי משהו, לא?"

"הו, כן!" היא הוציאה את הכרטיס מתא צדדי בתיק שלה.

הארי הביט בה כמה רגעים. "מה?!"

"קח. יש לי עוד אחד."

"את- נותנת- לי- כרטיס- מוזהב-?!" הוא שאל באיטיות, מדגיש כל מילה.

"אממ, כן..."

"ואת בטח רוצה משהו בתמורה?"

"לא, אין צורך."

"אז את נותנת לי אותו פשוט כך?"

"כן." היא ענתה בפשטות, מושכת בכפתיה.

"למה?"

"כי אף אחד מהחברים שלי לא רוצה."

"אז למה דווקא לי?"

"מה זאת החקירה הזאת?!" גלית צחקה, "אני מציעה לך כרטיס מוזהב במתנה. פשוט תגיד תודה וקח! אני בטוחה שמאלפוי כבר מזמן היה חוטף לי אותו מהיד!"

"להזכיר לך שמאלפוי," הארי הדגיש את השם בכעס, "כבר קיבל כרטיס!"

"נכון, פוטר!" נשמע קול מעצבן מאחורי הארי, "אז מה, לא מספיק שהחברים הקודמים שלך היו פגומים, עכשיו אתה מסתובב גם עם בוצדמיות הפלאפאפיות?!"

"דבר ראשון, מאלפוי- סתום, דבר שני- יש לי כרטיס!" הוא לקח את הכרטיס מידיה של גלית והניף אותו מול עיניו של הסלית'ריני, "ודבר שלישי-" הוא הוסיף, "מי נתן לך זכות להתערב לנו בשיחה?!"

"אוי, סליחה. אני מצטער מקרב לב!" הבלונדיני קרא בציניות מוגזמת, "שכחתי שאני צריך לבקש אישור מראש- צלקת וילדה- שאף- אחד- לא- שמע- עליה- מעולם!"

"עוף מפה, נחש!" התערבה גלית בשיחה, צועדת שלושה צעדים לפנים ונעמדת על יד שחור- השיער.

"הו, היא יודעת לדבר! ואני הייתי בטוח, שכל מה שהיא יכולה זה לקרוא ספרים!"

"שמעת מה היא אמרה, עוף!"

"ומה אם לא? ההפלאפאפית תנעץ בי מבט כועס ותתאפק שלא לרוץ לבכות?!"

"מאלפוי- עוף- מפה!!!!!!!!!!!!!!!" שאג הארי בקול שלא ידע שקיים אצלו בכלל.

מאלפוי נרעד, אך ניסה שלא להראות עד כמה נבהל. "אני אלך לי. אני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני מדבר עם מוזרים כמוכם!"

רק אחרי שהבלונדיני הלך, הארי שם לב שכל הנוכחים במסדרון עומדים ונועצים בו מבטים והסמיק מרוב בושה. באותו זמן שגלית חשבה על כמה חמוד הוא נראה עם הסומק בלחייו, וגם על כמה שהיא מאושרת מזה שהארי הגן עליה ממאלפוי. ואז היא הבינה עוד משהו- היא הייתה עדה הרגע לריב של הארי ומאלפוי! היא צפתה באחד הרגעים ההיסטוריים האלה. ולא רק זה- היא הייתה הסיבה לכך!

היום הזה לא יכול להיות טוב יותר!!!

"טוב, אז תודה. אני מניח."

גלית התנתקה מהמחשבות שלה, כשסומק מציף שוב את לחייה, מתאים את עצמו לצבע שהיה גם על לחייו של הגריפינדורי. "תודה לך," היא צחקקה.

"ואל תתייחסי למאלפוי. הוא סתם אידיוט!" הוא נשף בכעס.

"אל תדאג."

"טוב, אז ביי. אני אלך, לפני שחברי יתחילו לדאוג."

"ביי."

כן. היום הזה לא יכול להיות טוב יותר!

הפרק הקודם		הפרק הבא