לילי לונה פוטר

היי!

כמו שהבטחתי אני מעדכנת היום. הבטחה זאת הבטחה. 

שתי שאלות ואז לפרק-

הראשונה, מי בא למפגש? 

תשובה שלי- אני!

השנייה, מה מתוכנן לכם לחופש?

תשובה שלי- רופא שיניים (עקירה של ארבע שיניים, ביום א'), מפגש של הפורטל, רופא שיניים (יום אחרון של החופש, שמים לי קוביות). 

נו... אז, לא תאחלו לי בהצלחה? סתם סתם, לא חייבים.  אלים אדירים! כמה שורות ביזבזתי על סתם פיטפוטים, לפרק.

***

קמתי מוקדם מאוד, בחמש לפנות-בוקר. כניראה בגלל שנרדמתי אתמול מרוב בכי. 

ויתרתי על הניסיונות להרדם והלכתי לאכול. אנ'לא יודעת למה, אבל היה אוכל באולם הגדול. 

ערמתי ערימה ענקית של פנקייקס [פנקייק=יחיד, פנקייקס=רבים.]על הצלחת וטיפטפתי מעל סירופ מייפל. 

נזכרתי בתאריך, יום א' (חופש!) ה-30 בדצמבר, ז'תומרת שמחר היומולדת של הוגו! ז'תומרת שאם הוא לא ישלים איתי נריב ביום הולדתו! ז'תומרת שאני חייבת להשלים איתו! אבל איך...?

עליתי למגורי הבנות, לקחתי נייר קלף וכתבתי דרכים שבהן אשלים איתו. 

א'- להגיד לו שאני מצטערת והכל היה באשמתי. האפשרות נפסלת-גם הוא אשם! אני לא אחייה עם העובדת שהוא חושב שאני; אגואיסטית, כפוית טובה ושוויצרית. ממש לא.

ב'- לדבר אם אנה שתדבר איתו. נפסל!- לא מתכוונת להשתמש בשליח/ה.

ג'- לדבר איתו. להגיד לו שנעלבתי ושאני מצטערת, זה לא היה בכוונה לראות מי החברה שלו או לפגוע בו. נפסל...? בעצם לא. זאת האפשרות הטובה ביותר.

התארגנתי, כי הלכתי לאכול בפיג'מה.  

יצאתי למצוא כיתה ריקה שאפשר להשתמש בה לשיחה.

נכנסתי לכיתת שינוי צורה. "אוי... סליחה פרופסור מקגונגל. לא ידעתי שאת כאן, פשוט, רבתי עם הוגו ואני צריכה לדבר איתו." "בשש בבוקר? הוא לא ישן? מה את עושה ערה בשעה הזאת העלמה פוטר?" "קמתי מוקדם פרופסור. אני רק מנסה למצוא כיתה ריקה ולהשאיר לו פתק שיקום ללכת לכיתה הזאת." אמרתי בחוסר ביטחון והוספתי, "פרופסור." "הבנתי. את יכולה לעזור לי העלמה פוטר?" "כן פרופסור," "את רואה את העלונים האלו?" היא מראה לי עלונים. אני מהנהנת, לא יודעת מה להגיד. "מעולה, העלמה פוטר. תחלקי אותם לכל הגריפינדורים ותתלי בחדר המועדון." "אבל... חדרי הבנים. מה איתם פרופסור?" "אני נותנת לך את רשותי להכנס. תתלי אחד מול כל מיטה." הנהנתי. "גם מול שלך."  היא אמרה כאילו ידעה מה אני רוצה להגיד. הסתכלתי על המודעות. [תדמינו שכאן למטה מודבקת הודעה.]

חגיגות שנת 2018!

תלמידים יקרים, 

ביום ב' בשעה 23:50 הוגוורטס מתחיל את חגיגות השנה החדשה. 

סדר זמנים:

23:50- זמן ההגעה.

00:00- זיקוקים.

00:02-01:00- חגיגות השנה החדשה.

על הוגוורטס יוטל כישוף, יהיו 22 טמפ' ללא שלג או גשם. נא לבוא לבושים בהתאם!

שנה חדשה מעולה,

צוות הוגוורטס. 

נ.ב. לא חובה להגיע!

הבטתי בהודעה. מסיבה? לסילבסטר? שאמא ואבא למדו כאן לא עשו את זה. 

 מילא, לפחות יש לנו מסיבה אז למי אכפת?! 

תליתי את כל המודעות. 

בשעה שתיים בצהריים הוגו נכנס לכיתת לחשים ששם החלטתי לדבר איתו. "מה את רוצה ממני עכשיו לילי לונה?!" הוא אמר בזעם. "כי אם את רוצה להפיץ עלי עוד דברים אני אלך! את סתם דוחפת את האף שלך לכל מקום!" נשארתי רגועה לגמרי. "לדבר איתך." "ועל מה עכשיו?! כן, אנה היא החברה שלי, מרוצה!?!? תעזבי אותי כבר! את כזאת נודניקית!" "בכלל לא התכוונתי לדבר על זה, אתה מתחיל להתעצבן בלי סיבה." אמרתי לו. "דברי!" הוא פקד עלי. "אוקיי, אז שב בשקט כבר. אתה סתם כועס עלי וצועק עלי כל הזמן!" "בסדר, בסדר. אמרו לך פעם שאת מעצבנת?! דברי באלי ללכת מכאן." "אז לך! אני לא אעצור אותך! אני קראתי לך רק כדי לבקש סליחה, אבל אתה מגיב כאילו אני שותפה לרצח!" ממש נעלבתי. "תפסיק כבר!!!" "מה?!" נדהם הוגו. "לבקש סליחה?! חשבתי שאת לא יודעת מה זה!" "אתה יודע מה? אני כבר לא רוצה! רציתי להשלים איתך אבל ממש הוצאת לי ת'חשק! אתה מתנהג מגעיל ומקלל אותי בכל הזדמנות! כניראה תצטרך להסתדר בלעדי! מה ממש מגעיל אותי, אתה יודע?! טעות אחת ואתה מתחיל לקלל אותי ולצרוח עלי בכל הזדמנות! זה ממש דוחה אותי! אני רציתי להשלים איתך לפני יום ההולדת שלך אבל אתה מתנהג בצורה כזאת מגעילה ש-!!!" יצאתי מהכיתה. 

לאחר שעה הגיע ינשוף חום אל המיטה שלי. היה מחובר אליו קלף.

על הכקלף היה כתוב,

ליל,

אני כל כך מצטער. הייתי עסוק בזה שאת יודעת שאנה ואני זוג ושסיפרת לרוזי, שלא התיחסתי בכלל למה שאני עשיתי. 

אני כל כך כל כך כל כך מצטער. 

קיללתי אותך בכל הזדמנות וצעקתי עליך כל שנייה. 

אפעם לא אצליח להגיד לך כמה אני מצטער וכמה טעיתי. 

אם את סולחת לי בואי לחדר המועדון. 

אני מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מצטער,

ידידך (אם את עדיין רוצה שנהיה),

הוגו.

רצתי לחדר המועדון.

"קפצתי על הוגו.

"אני סולחת לך הוגו, אבל אל תעשה את זה שוב לעולם."

"תודה ליל." 

***

אני לא יכולה להבטיח שאמשיך בקרוב, אבל אשתדל.

אהבתם? ממש השקעתי ועשיתי אותו ארוך מהרגיל כפיצוי על הפרק הקודם. 

אני מודיעה בזאת, שמהפרק הבא (או הבא הבא) יש ללילי חבר!

שבת שלום וחופש נעים.

הפרק הקודם		הפרק הבא