כישופי זמן, אהבה וכול מיני שטויות אחרות

פוטר לילי ודניאל120 תודה על התגובה:)

eli_bar-on, אני אשתדל אבל אני לא מבטיחה כלום... המומחיות שלי היא די אנגסט... יהיה מוות של דמויות בהמשך מה שכן, אני מבטיחה שזה לא סיפור טרגדיה (טוב, תלוי איך אתם מגדירים טרגדיה...)

☯snow white♥ חחח, מצטערת. בכול מקרה, אני מבטיחה לכתוב בשבילך מייקאובר (למרות שזה אולי יעקב ביומיים-שלושה את העדכון, כי זה להוסיף פרק באמצע ואז לתקן את מה שהיה לי כבר בעלילה...) ובשבילך, אני מבטיחה לשמור עליו:)

קריאה נעימה! (סליחה על הפרק הקצרצר...)

משם, פרסי הלך אל הביתן שלו. לא כדי לנוח, כמובן, לא היה לו זמן לזה עכשיו, אלא בתקווה למצוא שם את ג'ייסון.

כשהם רק חזרו למחנה, אף אחד לא סמך על ג'ייסון. אחרי שגאיה הובסה על ידי ליאו, הלגיון הרומי בשלהובו של אוקטביאנוס המשיך במתקפה על מחנה החצויים. שבעת החצויים מצאו עצמם במהרה בצדדים שונים של המתרס. ג'ייסון בחר להצטרף לחברתו במחנה החצויים ולא אל האנשים איתם גדל במחנה יופיטר. לא מעט חשבו שהוא מרגל. קלאריס הציעה לקחת אותו כבן ארובה. אנשים אחרים פשוט רצו להרוג אותו. פרסי, אנבת' ופייפר הצליחו לעצור אותם, אבל ג'ייסון עדיין לא רכש את כול האמון שלהם.

אז פרסי הציע שהוא ישן בביתן שלו כדי שהוא יוכל לשים עליו עין וכי הוא גם ככה הרגיש בודד שמה. או לפחות זה מה שהוא אמר לג'ייסון. האמת הייתה שכרגע, יותר מתמיד, הוא היה שמח לביתן פרטי אבל הוא ראה כמה שג'ייסון אוהב את הרעיון. חוץ מזה, מהר מאוד התברר שמאוד נוח להשתמש בביתן כמו ביתן זאוס כמרפאה והאדס יודע שהיו להם הרבה פצועים. הרבה יותר מדי פצועים.

"ג'ייסון?" שאל פרסי ונכנס באיטיות. הוא לא שמע כלום. "ג'ייסון?" הוא שאל שוב. הוא כבר חשב שהביתן ריק כשהוא זיהה את ראשו הבלונדיני של ג'ייסון נח על הכרית באחת המיטות הצדדיות, זאת בה בדרך כלל ישן. כנראה שהוא היה ממש עייף אם הוא לא התעורר מהקריאות של פרסי. בדרך כלל, ג'ייסון התעורר מכול רעש קטן. לפרסי לא היה לב להעיר אותו.

במקום זה, הוא לקח את השריון שלו, שנח ליד המיטה והתחיל לקשור את הרצועות בקפדנות. הוא לא התכוון ללכת קודם אבל אחרי שהוא ראה את המצב במחנה... הוא נעדר ליום אחד, יום אחד בו לרגע הוא הרגיש שהמצב לו נואש, אבל עכשיו הוא חזר וייאוש זרם בעורקיו כמו רעל. המצב לא התדרדר הרבה, לא יותר מהר משהתדרדר בחודשים הקודמים של הלחימה, אבל ההפוגה הקצרה כאילו לקחה את עמידותו של פרסי למצה הנואש.

הוא יצא מהביתן בלי לשלוח בג'ייסון מבט שני. היה מכאיב לראות כמה שליו החצוי נראה בשנתו. הוא לא התחמש בעוד משהו אבל כן עבר דרך הביתן של הקטה, לראות מה קורה עם האמצעיים הקסומים שלהם. מתברר שלא הרבה, לפי שונה, אחת החניכות הצעירות במחנה, בת שמונה, אולי תשע. פרסי אמר לה "כול הכבוד" ריק מתוכן והלך לכיוון שדה הקרב.

אנבת' הייתה הורגת אותו אם היא הייתה יודעת שהוא הלך להלחם בלילה, אחרי יומיים בלי שינה, בלי תגבורת ובלי תוכנית. לפרסי לא היה איכפת. הוא היה נואש. האנשים האלו תקפו את הבית שלו ובבית שלו היו ילדים קטנים. הוא לא עמד לתת להם להרוג אותם.

פשוט לא.

הפרק הקודם		הפרק הבא