נפלאות החיים

עיניה של דניס נפקחו לאט לאט. לעיניה התגלתה תקרה לבנה, מקולפת ולא מוכרת. הכרית עליה הונח ראשה החום הייתה רכה וחמימה, אך לא מוכרת. המגע של הכרית לא היה מוכר. דניס הטתה את ראשה מעט לצד שמאל, של ישב/שכב ג'יימס פוטר, עיניו החומות מוסתרות חלקית מאחורי ספר תכול, וגם מאחורי משקפי קריאה עגולות וקטנות על מסגרת כסופה ודקה. 

"הו, התעוררת." הוא אמר בקול גבוה. "בוקר טוב."

"בוקר." היא עברה לתנוחתו. ראשו היה מונח על שתי כריות גבוהות, שריריו היו חשופים לכל וכל שאר גופו התחבא מתחת לשמיכה לבנה וחלקה.

"בוקר." היא ענתה בפיהוק רחב, והבינה שהיא חייבת לצחצח שיניים. "מה אתה עושה?"

"קורא ספר." הוא ענה בקול שקט. "אשמת הכוכבים."

"מה?" היא חייכה בףה פעור. "זה הרומן הכי עצוב בעולם."

"אבל זה ספר נחמד."

"רק אם יש בו ציטוטים חכמים," היא סוג של הסכימה איתו.

"תני לי להקריא לך, עלמתי." הוא כחכח בגרונו והמשיך. "אני רק רוצה להגיד שיגיע הרגע שכולנו נמות. היה עידן לפני האנושות, ויהיה עידן אחריה. זה יכול להיות מחר, זה יכול להיות מיליון שנה מעכשיו. וכשזה יקרה, לא ישאר אף אחד שיזכור את קליאופטרה, או את מוחמד עלי או את מוצרט... ובטח שלא אותנו. השקיעה אל תהום הנשייה היא בלתי נמנעת. ואם זה מפחיד אותך, אני מציעה שתתעלם מזה. אלוהים יודע שזה מה שכולם עושים."

דניס מחאה כפיים בחיוך. "זה פשוט מבריק." היא פיהקה שוב. "אז, תגיד, יש מצב שאתה מכין לי נס קפה?"

"נס קפה עם שוקו, כמובן."

"וביסקוויטים בטעם ווניל. אל תשכח." היא הזכירה לו. הוא רכן אליה ונישק אותה על פיה קצרות, והלך להכין קפה, שהוא לבוש בבוקסר ענקי בלבד. 

הוא חזר עם שתי כוסו. שוקו+נס קפה בידיו. הוא נשכב לצד דניס וצחק.

"אתה יודע," היא יידעה אותו וצמצמה את עיניה. היא התקרבה אליו. "יש לך זיפים. הבחנתי בזה אתמול."

"באמת?" הוא חייך בהפתעה והניח את ידו על סנטרו ועל חלקי לחיו הדחוקים. "באמת גדלו זיפים. זה נחמד, נשיקות עם זיפים?"

"כן, אבל זה מגרד קצת," היא לגמה מכוס השוקו והניחה אותה על השידה. "חוץ מזה, זה ממש נעים. וחמוד."

"את רומזת שאני חמוד?" הוא שאל בדרמתיות. היא חייכה, רכנה אליו ונשקה לפיו. "אבל אני בטוחה שתמצא מקום בליבך לסלוח לי." הוא העמיק את הנשיקה. היא התנתקה ממנו וישר קמה ממקומה. היא כבר התלבשה בג'ינס כחול וחולצה קצרה וכחולה שהלוותה מג'יימס, שהייתה ענקית עליה.

"אני כזאת טיפשה, אלוהים!"

"היי, מה קרה?" הוא עבר לתנוחת ישיבה, לוגם מהמשקה שלו.

"מרי צ'יין, זה מה שקרה!" צרחה דניס. "אלוהים אדירים! לגמרי שכחתי ממנה!"

"תירגעי, ממתי את מדברת איתה?"

"זה לא קשור, ג'יימס! אתה בוגד בה!" היא טמנה את פניה בידיה ובמהרה הלכה לחדר האמבטיה וסידרה את שערה. "בוגד בה!!"

"היי, גם אני שכחתי ממנה. חוץ מזה, זה לא כאילו ששכבתי איתה או משהו."

"מצחיק, ג'יימס." לאחר שתיקה ארוכה היא יצאה מחדר האמבטיה, שיערה כבר היה מסודר וללא קשרים.

"אני רציני, דניס. לא שכבתי איתה."

"מה? אבל היא הייתה החברה שלך."

"אני יודע. לא שכבתי עם אף אחת בחיי. חוץ מאתמול, כמובן."

"אין מצב שהיית בתול, ג'יימס. כל בנות התיכון שכבו איתך. אפילו אלה מחוג הנזירות. אל תספר לאף אחד."

"היי, קלארק, תסתמי. אני לא זונה ממין זכר! וחוץ מזה, היא הייתה החברה שלי."

"לא, היא עדיין החברה שלך, כבר לא בתול בן 18 ממש מעצבן שצריך להסיע אותי. קדימה, קום מהמיטה, תתלבש ותיכנס למכונית, עצלני."

היא כבר יצאה מהדירה כשהוא צעק "אני לא עצלן!"

הפרק הקודם		הפרק הבא