הכל לגמרי נהדר?

נשארנו מחובקים כך מספר דקות. במשך כל הזמן הזה, התחבטתי עם עצמי האם לספר לג'יימס על המכתב.
מצד אחד, אם אספר לו הוא יוכל לעזור לי להבין מה זה אומר. אבל מצד שני, מה אם למכתב הזה אין משמעות, ואני מבזבזת את הזמן שלי על כלום?
"על מה את חושבת?" ג'יימס שבר את השתיקה.  
"אתה באמת רוצה לדעת?" שאלתי, מהוססת.
"כן." הוא הביט בעיניי, ולאחר מכן קיווץ את גבותיו בחשד. "מה, זה רציני?"
"הלוואי שידעתי." מלמלתי.
"מה זאת אומרת הלוואי שידעתי?" הוא התבלבל.
"אוי, שחכתי ספר השיקויים שלי למטה כשרצתי לפה מקודם." נעמדתי.
"מה הקשר ספר שיקויים?" הוא אמר, ונעמד גם הוא.
"טוב, חכה כאן, אני כבר חוזרת." אמרתי ורצתי במורד המדרגות. חדר המועדון היה ריק, כנראה שכולם כבר ירדו לארוחת הערב.
חטפתי במהירות את ספר השיקויים שלי, שנח בדיוק במקום שבו השארתי אותו, ועליתי לחדר.
פתחתי את דלת החדר, ג'יימס מיד הבחין בי ונעמד.
"זה קצת מוזר, אני אומרת מראש." הזהרתי. התיישבנו על מיטתי. פתחתי את הספר בעמוד בו שמתי את המכתב. הוצאתי את המכתב, ונתתי לג'יימס לקרוא.
הוא קרא את הפתק, לאחר מכן את פיסת הנייר שהייתה מצורפת אל הפתק.
"מה זה?" הוא שאל.
"אני לא יודעת." נאנחתי בתסכול.
"מי נתן לך את זה?" הוא אמר, ובחן שוב את המכתב.
סיפרתי לו על הערב שבו למדתי במגדל האסטרונומיה, ולפתע הינשוף הזה הופיע.
"ומה זאת אומרת 'לכפר על העבר'?" ג'יימס שאל. "עשית משהו בעבר שאת צריכה לכפר עליו?"
"לא יודעת." הרהרתי. "מן הסתם, כמו כל אחד."
"טוב, זה הוא מנסה לרמוז לך משהו." ג'יימס קבע כשקרא בפעם השנייה את פיסת הנייר.
"מה אפשר לעשות?" שאלתי.
"אני אומר שנלך לספרייה, ונבדוק אם יש שם את הספר הזה שממנו לקוח הדף." הוא אמר.
"ואיך נמצא את הספר הזה בדיוק? לא כתוב על הדף את השם של הספר." אמרתי.
"נסתדר כבר." ג'יימס אמר, והוסיף שכדאי שנמהר להגיע לפני השעה שמונה, כי בשמונה הספרייה נסגרת.
"מה השעה?" שאלתי כשיצאנו מחדר המועדון וצעדנו במהירות לאורך המסדרון.
"עשרה לשמונה בערך." ג'יימס אמר.
"טוב, נספיק להגיע אם נמהר." אמרתי, והגברנו את קצב ההליכה.

כשהגענו לספרייה, היא הייתה ריקה לגמרי.
החלנו לשוטט בין מדפי הספרים, בתקווה למצוא ספר שאנחנו אפילו לא יודעים את שמו, או איך הוא נראה.
"הספרייה נסגרת עוד דקה, אתם יודעים." גברת פינץ אמרה, כשהסתכלה עלינו מגששים במדפי הספרים.
"ג'יימס, אולי זה נמצא במדף של האות א', כי קוראים לו ארת'ור?" מרוב שהייתי להוטה, אפילו לא שמתי לב שגברת פינץ פנתה אלינו.
"אנחנו יודעים, גברת פינץ- אנחנו פשוט חייבים למצוא משהו." ג'יימס ענה לה. "ואשלי, יותר הגיוני שזה יהיה באות ב', לא? כי השם משפחה שלו מתחיל ב- ב'."
"אתם צריכים עזרה?" גברת פינץ שאלה.
"כן, כן." ג'יימס אמר ומיהר להוציא מכיסו את פיסת הנייר מהמכתב. הוא הראה לה את שמו של הכשף, ושאל אותה אם יש לה מושג באיזה ספר אפשר למצוא מידע עליו.
"ארת'ור גורדון ברקהארט?" היא הרהרה. לאחר מספר רגעים הנהנה בראשה, וסמנה לנו לבוא.
הלכנו אחריה לאורך מדפי הספרים העמוסים. כשהגענו למדף הכמעט אחרון, היא טיפסה על דרגש קטן מעץ שעמד בקרבת מקום, ושלפה ספר עבה בצבע חרדל עם כתוביות שחורות מן המדף.
"כשפים מכל הזמנים." היא קראה את כריכת הספר. "חפשו בתוכן העניינים, אני חושבת שיש פרק שלם עליו.
"תודה!" קראתי, וחטפתי את הספר מידה, ונוכחתי לדעת עד כמה הוא כבד.
"אני אחזיק." ג'יימס אמר ולקח ממני את הספר המאובק.
"על לא דבר." גברת פינץ חייכה. "כעת לכו, השעה כבר שמונה ורבע, המקום היה צריך להיות סגור."

עלינו לחדר המועדון כדי שאוכל להניח את הספר בחדרי, וקבענו שמחר בצהריים נחפש בו מידע על ארת'ור גורדון ברקהארט.
"חכה רגע." אמרתי כשהגענו למסדרון המוביל אל הדלת של האישה השמנה.
"מה?" הוא שאל.
"תיכנס אתה קודם, אני אכנס אחרייך." אמרתי.
"למה?" ג'יימס הביט בי. "את לא רוצה שידעו שחזרנו?"
"עדיף שזה יקרה אחרי הנשף..." אמרתי. "אני לא רוצה שג'סטין יתנפל עלייך."
"שטויות." ג'יימס אמר. "כל עוד אנחנו ביחד, לא אכפת לי מהאידיוט הזה."
"לי אכפת. בכל זאת, אני לא רוצה שיהיו סכסוכים. גם לא נעים לי ממנו, להבריז לו ככה יום לפני הנשף." אמרתי.
"למה אכפת לך ממנו?" ג'יימס שאל ונשען על קיר האבן הקריר.
"אני יודעת שהוא סתם מנצל אותי כדי לצאת איתי לנשף. וגם הבנתי שהוא לא אוהב אותי בכלל."
"נו, אז למה?"
"הוא היה שם בשבילי כשהייתי לבד. אחרי הכול, הוא די נחמד ומתחשב. פשוט יש לו יותר מידי בטחון עצמי, והוא יכול להיות די חרא לפעמים. בכל מקרה, התחברנו ולא נעים לי ממנו." אמרתי.
"אז את סוג של בוגדת בו, לא?" ג'יימס אמר בזהירות.
"לא בדיוק. אני וג'סטין לא ביחד, אז זה לא שאני חברה שלו ומתנשקת איתך מאחורי הגב שלו."
"להגיד שאתם לא ביחד זו התחמקות, אשלי. את כן הולכת איתו לנשף ואתם כן קרובים. יש בינכם משהו, ואם את איתי בזמן שאת נותנת לו תחושה שמשהו יקרה בינכם, זה לא כל כך בסדר." ג'יימס אמר.
"נכון. אם הייתי יודעת שזה יפגע בו, שיום אחרי הנשף אני איכשהו אגיד לו שאני ואתה חזרנו, אז גם לא בטוח שהיינו חוזרים, ג'יימס. אבל אני יודעת שהוא ממש לא הולך להיפגע, כי זה לא אכפת לו. הוא לא באמת מתכוון להיות איתי, הוא בסך הכול רוצה אותי לנשף. וזהו. לא יותר מזה." הסברתי.
"לא הבנתי, אז מה זה משנה להגיד לו כבר עכשיו?" ג'יימס פרע את שערותיו.
"כי לא נעים לי להבריז לו יום לפני הנשף, וכמו שאמרתי קודם- אני לא רוצה שסתם תסתכסכו עכשיו." אמרתי.
"אנחנו גם ככה לא מתים אחד על השני." ג'יימס סינן.
"אני יודעת..."
"אז זה אומר שעד אחרי הנשף אסור שאף אחד ידע שאנחנו ביחד?" הוא שאל.
"כן." אמרתי.
"לא יודע אם אני אצליח לעמוד בזה." הוא אחז בעורפי בשתי כפות ידיו, קירב את פניי אל פניו והדביק לי נשיקה על שפתיי.
"לא כאן!" התנתקתי ממנו במהירות. "אתה רוצה שג'סטין יעבור כאן ויראה אותנו?!"
"למה שג'סטין יעבור כאן?" הוא צחק. "מה יש לו לחפש ליד חדר המועדון של גריפינדור?"
הבטתי בו.
"אה." הוא פלט.
"טוב, בכל מקרה, תכנס אתה קודם." האצתי בו.
"טוב, ביי." הוא הדביק לי על שפתיי נשיקה נוספת, ארוכה יותר.
"ג'יימס!" הדפתי אותו והבטתי לצדדים, לבדוק שאף אחד לא ראה אותנו.
"אין פה אף אחד, פחדנית." הוא צחק והתקדם לעבר פתח המועדון.

חיכיתי עשר דקות מאז שג'יימס נכנס, ורק אז נכנסתי לחדר המועדון.
כשנכנסתי, מצאתי את ג'יימס יושב על על הספה עם טום, אמבר וג'ייד.
"אז ג'יימס, איך קבוצת הקווידיץ' החדשה?" ג'ייד שאלה, והביטה בי. "שמעתי שהיא הרבה יותר טובה מהקודמת."
"נחמדה." ג'יימס ייבש אותה.
"כן, אבל בכל זאת ניצחתם את הפלפאף לפני שבוע." היא אמרה, וליטפה את ידו בשעה שהתקדמתי לכיוון המדרגות שמובילות למעונות, וניסיתי שלא להסתכל לכיוונם.
"אני חייב לשירותים." הוא התנער ממנה ומיהר לעלות למעונות הבנים.
עליתי למעונות הבנות ונכנסתי לחדר השינה.
"הוא כזה מושלם!" רוז צייצה מבעד לדלת. עצרתי כדי להקשיב לשיחתן.
"הוא נשמע כזה." אמה אמרה.
"כן, והיום כשישבנו ליד האגם הוא אמר לי שהוא כבר מחכה למחר, כי נהיה כל הערב ביחד." רוז אמרה. "בקיצור, הוא מושלם."
"בטח שהוא מושלם, זה ברנדון מרקס." קלואי אמרה.
ברנדון מרקס? רוז יוצאת עם ברנדון מרקס? ממתי? אני לא מאמינה, היא כבר שנה רוצה אותו.
כשנכנסתי לחדר הבנות השתתקו. הנחתי את הספר בתוך המגירה של השידה ליד מיטתי.
יצאתי מהחדר וירדתי לחדר המועדון. בדיוק כשירדתי, ראיתי שגם ג'יימס ירד. הוא סימן לי לצאת החוצה.
"ג'יימס!" ג'ייד קראה. היא הלכה לעברו. טום ואמבר החליפו מבטים.
"אני בדיוק בדרך ל-"
"תקשיב, זה סיפור ענק." היא חייכה, וסלסלה קבוצת שערות באצבעותיה.
התקדמתי לכיוון דלת המועדון.
"היי אשלי." אמבר חייכה לעברי. דיברתי איתה ועם טום כמה רגעים, ויצאתי החוצה.
"סוף סוף." הוא פלט כשיצא מחדר המועדון לאחר מספר דקות. "היא משוגעת."
"מי, ג'ייד?" צחקתי. הוא הנהן.
"פשוט לא נורמלית." הוא פרע את שערותיו.
"טוב, למה רצית שאני אצא?" שאלתי.
"סתם, חשבתי שאת רעבה כי לא היינו בארוחת הערב היום." הוא אמר.
"כן, קצת." אמרתי.
"מעולה, גם אני רעב." הוא אמר.
"אבל הארוחה נגמרה, אתה יודע." אמרתי. הוא צחק את צחוקו המתגלגל, אחז בידי ומשך אותי אחריו.

"מי חשב על הדבר הזה?" צחקתי לאחר שג'יימס דגדג את האגס בתמונת הפירות הגדולה, מה שגרם לאגס להפוך לידית שג'יימס משך, וכך נכנסו למטבחים.   
החדר היה בעל תקרה גבוהה למדי, חמישה שולחנות עמדו במרכז החדר הגדול, והוא היה ריק מאדם.
"הם כנראה סיימו פה. מעולה." ג'יימס לחש.
"מי?" לא הבנתי.
"גמדוני הבית." הוא אמר, אחז בידי והחל לצעוד לאורך המטבח.
"אנודילי צריך עזרה?" גמדונית בית בעלת קול צייצני רצה לכיווננו.
"היי טינקי." ג'יימס חייך. "רק רצינו-"
"רעבים בשעת לילה מאוחרת, הא?" היא צחקקה. לאחר מכן נקשה באצבעה ושני כריכים מלאים בגבינה וירקות הופיעו. היא נתנה לנו אותם, וסילקה אותנו משם בזריזות.

"כריס תמיד מתלונן שזה לא הוגן שאנחנו צריכים לחצות את הטירה כדי להגיע למטבחים, בזמן שההפלפאפים לא צריכים ללכת אפילו דקה מחדר המועדון שלהם אל המטבחים." ג'יימס אמר כשהתיישבנו על ספסל ליד גרם המדרגות המוביל למרתפי הפלפאף. המקום היה חשוך ושקט.
"אבל זה בגלל שהמטבחים נמצאים במרתפים, אתה יודע." אמרתי בפה מלא.
ישבנו שם ואכלנו את הכריכים שטינקי נתנה לנו, ואחרי שסיימנו אותם המשכנו לשבת שם ולדבר.
לפתע שמענו צעדים המתקרבים לעברנו מהכיוון של מרתפי הפלפאף.
"אני לא מאמין!" שמעתי מישהו אומר. קולות הצעדים נשמעו קרובים יותר ויותר.
"תאמין, צ'אד." שמעתי את צחוקו של ג'סטין.
ג'סטין.
"בוא." לחשתי ומשכתי את ג'יימס אחרי.
"לאן-"
פתחתי דלת של ארון מטאטאים שעמד ממול הספסל שעליו ישבנו. נכנסנו במהירות לארון וסגרנו את הדלת שלו אחרינו.
"מה את עושה?" הוא לחש.
"ששש." השתקתי אותו.
"טוב, בוא נשב כאן." שמעתי את קולו של ג'סטין אומר, הם כנראה התיישבו על הספסל שעליו אני וג'יימס ישבנו דקה קודם.
"עזוב אותו, הוא היה מת להיות הקפטן של הקבוצה." צ'אד אמר.
"כן..." ג'סטין גיחך.
"טוב, אז מה עם הגריפינדורית שלך? האקסית של פוטר." צ'אד אמר.
"אשלי." ג'סטין אמר. "הכול הולך כמו שצריך."
"הצלחת לנשק אותה כבר?" צ'אד שאל.
"מה פתאום, זאתי לא נותנת מהר כל כך. צריך לתת לה את הזמן, אחרת הכל יתפקשש."
"נכון." צ'אד הסכים. ג'יימס ואני החלפנו מבטים.
"לכן אמרתי שהכול הולך כמו שצריך." ג'סטין אמר. "פוטר מקנא, יש לי בחורה שווה לנשף, ואם אתה שואל אותי- עד סוף הנשף היא זאת שתנשק אותי, ואני לא אצטרך לעשות אפילו צעד קטן."
"אני יוצא לפרק אותו." ג'יימס סינן לעברי בלחישה. 
"ג'יימס, לא." החזקתי אותו. "אתה נשאר פה."
"את רצינית? שמעת מה הוא אמר שם?" ג'יימס לחש בלהט.
"הוא לא שווה את זה." אמרתי, והרגשתי איך הדמעות חונקות את גרוני, אך התאמצתי שלא לתת להן לצאת.
"ומה יהיה אחרי זה?" צ'אד שאל. "כלומר, אחרי הנשף."
"אה... אחרי הנשף? חשבתי על ג'יין אנדרסון." ג'סטין אמר.
"האקסית של ברנדון מרקס? מרייבנקלו?"
"כן, הבלונדה. שווה דווקא, לא? מה אתה אומר?"
"כן, שווה. אבל לא כדאי שתמשוך עוד טיפה את כל הקטע עם אשלי? כאילו, גם אחרי הנשף." צ'אד אמר.
"לא יודע." ג'סטין אמר.
"אני אומר לך, תמשוך את זה עוד קצת. לך תדע, אולי אפילו תגיעו מעבר לסתם נשיקה." צ'אד אמר ושניהם צחקו.
"אוקיי, עד כאן." ג'יימס אמר.
"ג'יימס, די!" לא נתתי לו לצאת. "אתה לא יכול פשוט להתפרץ עליו מתוך ארון!"
ג'יימס שתק.
"יודע מה? אם תהיה נשיקה בנשף, אני אשאר איתה. אם לא, אני פשוט אפסיק לדבר איתה." ג'סטין גיחך.
"ואז תתחיל עם ג'יין?" צ'אד אמר.
"כן. וגם לא תהיה לי שום בעיה עם ברנדון, כי הוא יוצא עם הוויזלית עכשיו." 
"עם רוז וויזלי?" שמעתי את התדהמה בקולו של צ'אד. "ברנדון מרקס עם רוז וויזלי?"
"אל תזלזל, היא כן שווה." ג'סטין אמר. "היו עוד ששאלו אותה אם היא רוצה לבוא איתם לנשף חוץ מברנדון."
"מי למשל?" 
"מאלפוי." ג'סטין צחק. "אבל זה כבר היה מאוחר מידי בשבילו." 
סקרופיו הציע לרוז לבוא איתו לנשף?! 
"איך אתה יודע את כל זה?" צ'אד שאל. 
"האמת שאת זה לא הייתי אמור לדעת... שמעתי אותם במקרה." 
"מתי?"
"כשהלכתי לחדר המועדון של גריפינדור בשביל אשלי, בדיוק לפני שפניתי למסדרון שמוביל אל התמונה של האישה השמנה, שמעתי את מאלפוי מדבר עם וויזלי. הוא שאל אותה, והיא אמרה שמישהו כבר הזמין אותה."
"הקשבת לשיחה שלהם?" צ'אד צחק. 
"זה היה בדיוק חמש דקות, לא יותר מידי. וגם חיכיתי שהם ילכו משם, כי שהם לא ידעו ששמעתי אותם, אבל-"
"מר רמפלינג, מר רייט! מה אתם עושים פה בשעה כזאת?" שמענו את קולו של הפרופסור טרי.
"פרופסור טרי, היינו בדיוק בדרך ל-"
"זה ממש לא מעניין אותי. עופו למעונות." הפרופסור הטיח בהם, ושמענו את צעדיהם מתרחקים ויורדים במדרגות לכיוון מרתפי הפלפאף. חיכינו מספר דקות עד שהיינו בטוחים שפרופסור טרי התרחק, ורק אז יצאנו מארון המטאטאים.
ג'יימס הביט בעיניי הנוצצות מדמעות. הוא חיבק אותי חיבוק חם, והרגשתי את נשימותיו האיטיות על עורפי.
"ידעתי." מלמלתי, ודמעה נשרה מעיניי ונחתה על הרצפה הקרירה. השפלתי מבט. "זה היה ברור."
"זה לא אשמתך שהוא חתיכת חרא. הייתי צריך לצאת אליו." ג'יימס אמר.
"ממש לא." אמרתי בשקט. "שום דבר טוב לא היה יוצא מזה."
"יום יבוא ואני אמלוק אותו." ג'יימס אמר וקפץ אגרופים. "הוא כל כך הולך להצטער על זה."
שתקתי.
"היי." ג'יימס הביט בעיניי ומחה את דמעותיי באצבעו. הוא חייך אליי חיוך קטן. "אל תבכי."
"אני לא יודעת מה לעשות." טמנתי את פניי בכפות ידיי.
"בנוגע למה?" ג'יימס שאל, והניח את ידו על כתפי.
"לנשף. אם אני אצא איתו לנשף, אני אהיה הבן אדם הכי פתטי בהוגוורטס."
"לא, אשלי. הוא יהיה הבן אדם הכי פתטי בהוגוורטס. הוא כבר הבן אדם הכי פתטי בהוגוורטס." ג'יימס אמר, והוריד את כפות ידיי מפניי.
"מה אני יעשה מחר? אני ממש לא יכולה לבוא איתו לנשף." אמרתי.
שתיקה.
"או שכן." אמרתי.
"מה זאת אומרת או שכן?" ג'יימס הרים את גבותיו. 
"האמת... יש לי רעיון די טוב." אמרתי בערמומיות. 
"מה?" הוא שאל.
"יש לך גלימת נשף?" שאלתי. 
"אה... כן, ההורים שלחו לי ליתר ביטחון. אבל אין לי דייט או משהו, את יודעת..."
"תגיד לג'ייד שאתה הולך איתה." אמרתי.
"מה זה?!-"
"פשוט תגיד לה שאתה מוכן לבוא איתה." צחקתי.
"אני לא מתכוון לבוא איתה לנשף, אשלי. ממש לא." ג'יימס הטיח לעברי.
"תגיד לה שתהיה בשעה שמונה במסדרון שמוביל לאמבטיית המדריכים ומשם תצאו."
"למה שהיא תבוא לשם?"
"כי אתה תגיד לה. אם תגיד לה היא תעשה את זה, תאמין לי." צחקקתי.
"אוקיי, ומה עם ג'סטין?" הוא שאל.
"אני אגיד לו את אותו הדבר. הם כבר ייפגשו שם." אמרתי.
"אוקיי, ולמה שאלת אותי אם יש לי גלימת נשף?" הוא שאל.
"אני לא מתכוונת לבוא איתך לנשף כשאתה לבוש בפיג'מה, ג'יימס."
הוא חייך חיוך רחב."את מזמינה אותי לנשף?"  
 דחפתי אותו.
"אוקיי, אוקיי, בסדר, אני מסכים לבוא איתך לנשף." הוא הרים ידיים לאות כניעה.  
"אני ממש לא הזמנתי אותך! אתה זה שרמז." מחיתי.
"מה רמזתי בדיוק?"
"אבל אין לי דייט או משהו, את יודעת..." חיקיתי אותו. 
"זה החיקוי הכי גורע שראיתי בחיים שלי!" הוא צחק.
"זה הרבה יותר טוב מכל חיקוי שאתה ביצעת אי פעם בחיים שלך, פוטר."
"היית מתה." הוא הרצין. הבטתי בו. 
"היי- מה אתם עושים פה בשעה כזאת?! למיטות מיד!" שמענו את הפרופסור טרי מסלק כמה ילדים מהמסדרון.
לאחר מכן שמענו את צעדיו מתקרבים לכיווננו.
"כדאי שנחזור למעונות." לחשתי לו, ומיהרנו להסתלק משם.  

הפרק הקודם		הפרק הבא