על העבר ועל מה שלא נגמר

לללללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאא

זה לא פייר!

זה לא פייר!!!!!

כתבתי פרק!

פרק מושלם1

מדהים!

זה היה אתמול...

והוא לא פורסםםםםםםם

אני אנסה לשחזר אותו....

בפרק הבא אתם תגלו אחת ולתמיד מי הנער...

בפרק הבא...

ג'סטין הביט לאחור.

הביט במשך שניות אחדות בזו שבאמת אהב.

הוא הסב את ראשו והחל ללכת.

משאיר אותה עם בעיותיה.

הארי נעצר.

גלימת ההיעלמות כיסתה אותו, את הרמיוני ואת רון.

הרמיוני ורון לא ראו את מה שהוא ראה ולכן לא הבינו למה נעצר.

הם הכריחו אותו להמשיך וללכת לעבר הערבה המפליקה.

המראה שראה הארי ישאר חקוק בזכרונו לנצח נצחים.

עומר ודראקו.

מתנשקים.

עשרים מטר.

זה היה המרחק.

עשרים מטר.

זה היה המרחק למוות.

שני אוכלי המוות התקרבו אליה במהירות, שרביטיהם שלופים.

היא הייתה מתה אילולא ג'סטין הסטער עליהם.

תוך שתי שניות שני אוכלי המוות שותקו והושלכו על הקרקע.

"וואו." היא אמרה והשפילה את פניה הסמוקות.

ג'סטין הציל את חייה.

וואו.

קשה לתאר מה היא הרגישה.

הרגשה מוזרה כזאת בבטן.

כאילו היא נמחצת מבפנים ואז נשרפת ורצון אז לצחוק בקול רם או  לבכות או להיבלע באדמה.

כן, היא לא ידעה מה היא מרגישה.

היא לא ידעה עד שהגיע הזמן לספר.

"את בסדר?" ג'סטין שאל וחייך אליה חיוך קטן.

"כן." היא היא הצליחה להגיד.

"אני שמח שאת בסדר." הוא אמר.

"ולמה זה?" היא שאלה.

"למה מה?"

"למה את שמח שאני בסדר?"

"אמממ, אני..." עכשיו היה תורו של ג'סטין להסמיק.

"אתה מה?" היא שאלה והתקרבה אליו.

"אני, אני. אני או-אוהב אותך." הוא הודה.

"מה?!?! אבל, אתה ועומר?!?"

"זו הכל תרמית אחת גדולה! היא הייתה צריכה עזרה באיזה עיניין ועזרתי לה."

"אז אתה לא אוהב אותה?"

"לא! זאת אומרת, כן. אבל בתור ידידה. לא בתור- זאת אומרת..."

היא צחקה.

"העיניין הוא," ג'סטין הגיע לפואנטה שבדבר " אני אוהבת אותך, חנה.".

חנה אבוט כמעט בכתה כשגילתה מה היה הרגש אותו הרגישה.

מה הייתה התחושה ההיא.

"אני אוהבת אותך גם, ג'סטין."

אוףף, לעזאזל!

למה זה נהייה כל כך קיטשי!

טוב, נו.

אני אוסיף עוד פרק בקרוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא