הנערה עם השיער השחור

פרק 11: רק תזכרי להביט אל העננים

טום נעמד מול בתו. "אתה הולך?" היא שאלה. "אני חייב ללכת קטנטונת" הוא אמר וליטף את שיערה. "אולי אני אבוא איתך?" הציעה איזבלה בתקווה בזמן שיצאו מהמשרד וירדו למטה, אל המסדרון. "את צריכה להישאר פה וללמוד, את תבואי הביתה בחג המולד ובינתיים תשלחי לי מכתבים, בסדר?" הוא אמר וליטף את לחיה. היא הנהנה וחבקה אותו.

הארי הופיע בקצה המסדרון כשטום הגיע ממולו. ידו של הארי התהדקה סביב השרביט בכיס הגלימה. טום הביט בו. חיוך התעקל על פניו כשהביט בהארי. "כלום לא יקרה פה פוטר, לא מול הבת שלי" אמר טום בלחש. "צודק, לא מול החברה שלי" אמר הארי והמשיך לצעוד מחויך לכיוונה של איזבלה. טום נשך את שפתיו והמשיך את דרכו אל מחוץ לטירה.

איזבלה רצה אל זרועותיו הפשוטות של הארי, הדמעות גולשות על לחייה. "ששש... הכל בסדר" ניסה הארי להרגיעה. "זה היה אבא שלי! הוא יודע שיש לי חבר, שהלכתי להוגסמיד!" היא בכתה. "הוא כעס עלייך?" שאל הארי וליטף את ראשה. היא הנידה ראשה בשלילה. "אז אל תבכי" אמר הארי ברוך. "אני רוצה ללכת איתו, אני רוצה לחזור אל אבא שלי" היא יללה בדמעות. "זה רק בגלל שאת בהתחלה, את תתרגלי בסוף" אמר הארי והמשיך לחבקה.

כשנרגעה הארי הוביל אותה אל המדשאות והם התיישבו על הדשא. כוכבים כבר החלו לנצנץ בשמים השחורים. "את מרגישה יותר טוב?" שאל הארי וליטף את שיערה השחור. "אני מתגעגעת לאבא שלי" היא אמרה בעצב. הוא נשק לה ועטף אותה בזרועותיו.

כעבור זמן מה הוא חש שהיא רועדת בין זרועותיו. "קר לך?" הוא שאל בדאגה. "קצת" היא אמרה ברעד. הארי משך אותה לעמידה והם החלו לעשות את דרכם חזרה לטירה. "תנוחי קצת" אמר הארי כשהגיעו אל אולם הכניסה. היא הנהנה, נשקה לו וירדה אל המרתפים, אל חדר המועדון של סליתרין.

איזבלה הוציאה פיסת קלף מתיקה וכתבה:

אבא,

שכחתי לספר לך, אני נבחנת לתפקיד המחפשת בקבוצת הקווידיץ' של סליתרין.

תוכל לקנות לי מטאטא ולשלוח אותו אליי? להוגוורטס?

חוץ מזה הכל בסדר,

אוהבת המון,

איזבלה. 

היא קשרה את המכתב אל רגלה של התנשמת שלה, לב, ועלתה לינשופיה כדי לשלוח אותה החוצה.

ביום המחרת חזרה התנשמת עם פתק קשור לרגלה.

איזי שלי,

אני שמח שמצאת לעצמך תעסוקה מעניינת. כמובן שאקנה לך מטאטא ואשלח אותו אלייך. אני אקנה אותו היום, כדי שיגיע כמה שיותר מוקדם אלייך.

מקווה שתצליחי,

אוהב,

אבא.

המטאטא הגיע ביום חמישי בארוחת הבוקר. שלושה ינשופים נשאו חבילה מוארכת אל שולחן סליתרין. על החבילה הודבק פתק:

לשחקנית הקווידיץ' הקטנה שלי

איזבלה חייכה למראה הפתק והחלה לפתוח את החבילה. "מה זה? נימבוס מינוס מאה או משהו עלוב אחר?" שאל אותה דראקו בלעג. הוא לא שכח שהיא דחתה אותו ולקחה את פוטר במקומו. "לא, זו הגרסה הכי משופרת של אש המחץ, 'אש המחץ הבוער' " ענתה איזבלה בחיוך ונעמדה לוקחת איתה את המטאטא ומשאירה את דראקו בפה פעור.

הארי פגש אותה ביציאה מהאולם. "תתחדשי" אמר הארי בחיוך. "תודה, איזה יש לך?" שאלה איזבלה. "אש המחץ, הגרסה הקודמת, זאת שלפני שלך" אמר הארי בחיוך. "אה, אני מקווה שאני אצליח לעבור את המבחנים לתפקיד המחפשת" אמרה איזבלה. "ברור שתצליחי, השאלה היא, אם תצליחי להפיל אותי מהמטאטא" אמר הארי בחיוך שובב בזמן שהגיעו למדשאות. היא זינקה עליו והשכיבה אותו על הדשא. הוא צחק. "לא יודעת בקשר למטאטא, אבל הצלחתי להפיל אותך מהרגליים" היא אמרה בחיוך ועוררה את צחוקו שוב.

היא נשקה לשפתיו והניחה את ראשה על חזהו. "לחוצה לקראת המבחן שלך?" שאל הארי. "רק קצת" היא אמרה בחיוך. לפתע צלצל הפעמון. "התגוננות מפני כוחות האופל, אני חייבת ללכת" היא נשקה לו ומיהרה חזרה לטירה כשהארי עשה את דרכו לכיוון הבקתה של האגריד לשיעור 'טיפול ביצורי פלא'.

בארוחת הצהרים הארי פגש באיזבלה שהייתה מצוברחת. "מה קרה?" שאל הארי. "היא קבעה לי עונש! כי איחרתי בשתי דקות!" היא אמרה בכעס. "לא נורא, תעשי את זה ואני אפגוש אותך ליד המשרד שלה אחרי זה" אמר הארי. היא הנהנה.

באותו ערב הארי המתין לאיזבלה שתצא ממשרדה של אמברידג'. היא יצאה משם מספר דקות לאחר שהגיע כשהיא אוחזת בידה הימנית בחוזקה והדמעות גולשות על לחייה. "בל? בל! חכי רגע!" קרא הארי בעקבותיה. הוא עצר אותה וסובב אותה אליו. "מה קרה?" שאל הארי. "כלום" היא מלמלה בקול חנוק. הארי משך אליו את ידה הימנית וראה את הכיתוב המדמם. הוא חרק את שיניו. "המפלצת הזאת!" הוא אמר בזעם. "הארי..." היא מלמלה בדמעות. "מצטער, בואי איתי" אמר הארי.

הארי מעולם לא חשב שהוא יעשה את זה אך לא הייתה לו ברירה הוא היחיד שהבין, היחיד שיכול היה לעזור. הם ירדו לכיוון המרתפים היישר אל משרדו של פרופסור סוורוס סנייפ.

הארי דפק על הדלת. "היכנס" נשמע קולו של סנייפ מבפנים. הארי חרק את שיניו ונכנס פנימה. "פוטר?" אמר סנייפ בפליאה. "אני צריך שתעזור לי, לאיזבלה" אמר הארי. "היא תלמידה בבית שלי, למה היא לא פונה אליי בעצמה?" שאל סנייפ והביט באיזבלה שהתחבאה מאחורי הארי. "נחש" אמר הארי. סנייפ הביט בו בגבה מורמת. הארי גלגל את עיניו. "היא מפחדת ממך" אמר הארי. "אה, טוב. מה קרה?" שאל סנייפ. "אמברידג' הענישה אותה על איחור של שתי דקות לשיעור בכתיבת שורות-" סנייפ קטע אותו "בשביל זה אתה בא אליי?" הוא שאל בקוצר רוח. "בדם שלה" המשיך הארי מתעלם מההפרעה. עיניו של סנייפ נפערו. הוא מיהר קדימה מה שגרם לאיזבלה לסגת בבהלה.

"זה בסדר, תראי לו" אמר הארי. איזבלה הושיטה לפנים את ידה הימנית, המדממת. סנייפ נגע בידה בעדינות והיא זינקה שוב. "תיזהר" אמר הארי באיפוק רב. סנייפ נשך את שפתיו כדי לא להגיב. הוא הוציא משחה מאחת המגירות שלו ואחרי שמרח את ידה חבש אותה בעדינות. "זה יעלם עד מחר, אבל יכאב עוד קצת" אמר סנייפ. "תודה" מלמל הארי. איזבלה הודתה גם היא.

"פוטר? אני רוצה לדבר איתך, לבד" אמר סנייפ. הארי בחן את פניו לשנייה והנהן. "תחכי לי לרגע בחוץ?" שאל הארי. היא הנהנה, נשקה על לחיו ויצאה מהמשרד. "מה אתה חושב שאתה עושה פוטר?" שאל סנייפ בלי הקדמות. "מה אתה רוצה עכשיו?" שאל הארי. "אתה יודע הכי טוב מכולם מי היא, אז מה בדיוק אתה עושה?" שאל סנייפ. "זכותי לצאת עם מי שארצה" אמר הארי בעייפות. "זה תרגיל? אתה שוב מנסה להסתבך?" שאל סנייפ. "לא ולא, וגם אם כן, אני לא מוצא איך זה עניינך" אמר הארי. "כולם שומרים על פוטר והוא מרשה לעצמו להסתבך עם הבת של אדון האופל" אמר סנייפ בלעג. הארי שלף את שרביטו "אני יוצא עם איזבלה רידל, עם וולדמורט אני אסתדר בעצמי אחר כך" אמר הארי בזעם ויצא מהמשרד.

"לא עשית שום דבר, נכון?" שאלה איזבלה בחשש כשראתה אותו מכניס את שרביטו חזרה אל הגלימה. "לא, רק כמעט" אמר הארי ונשק לשפתיה. "יופי, עכשיו רק נשאר המבחנים ביום שבת" אמרה איזבלה. "יהיה בסדר, רק תזכרי להביט אל העננים" הוא אמר ולא הוסיף דבר.         

*פרק ארוך יחסית... אני חושבת...

אז לא לשכוח: תגובות!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא