אהבת אמת

היייי!!!

אז לפני פרק 12, רציתי להגיד שהפרק הזה הוא הפרק הראשון שאותו ביטאה Meckenzie Foy !

ועוד משהו,

בפרק הקודם שאלתי מה לדעתכם יקרה, ומי יהיה מאחורי הדלת.

אז לא ממש הצלחתם , אבל הייתה תשובה אחת נכונה והיא של מיכל ממן 9 !!

כל הכבוד!

ועכשיו - פרק 12

---------------------------------------------------------------

"רון!" צעקה הרמיוני וקפצה עליו בחיבוק מחמם, "מה... מה אתה עושה כאן?" 
״חג המולד! מותר לי לבקר, את יודעת..." 
"רון, התגעגענו בטירוף!" צעקה בשנית וקפצה עליו בחיבוק נוסף. 
"גם אני התגעגעתי אליך, הרמ'." אמר רון וניתק ממנה בעדינות. השניים החלו ללכת לכיוון המדרגות אל מחוץ לחדר המועדון, יורדים לכיוון הקומה השישית.
״תגידי, הרמ'... את עדיין עם הפוץ הסלית'ריני?" לחש, למרות שלא היה אף אחד באזור.
״בערך... כאילו, די רבנו לפני כמה ימים... אני לא יודעת. אבל אני שמחה שאתה כאן. יש כל כך הרבה לדבר עליהם! איך בבית הספר החדש? ו-" הרמיוני לא הספיקה לסיים את המשפט כשרון נישק אותה ארוכות, כאילו הוציא את כל האהבה שלו אליה ממשך שש השנים האחרונות.
הרמיוני קפאה לרגע במקום, ואז התנתקה ממנו. "רון... אני מצטערת." אמרה ורצה לכיוון המדשאות.
כשהייתה קרובה לאזור שבו הייתה הבקתה של האגריד, מצאה הרמיוני עץ ונשענה עליו. היא בהתה בדשא הלבן, מכוסה השלג, מבטה ריק, והחלה לבכות.
״היי, תראו! זו בת המוגלגים האהובה עלינו!" נשמע קולו של דראקו מאלפוי.
׳יופי, בדיוק מי שהייתי צריכה׳, חשבה הרמיוני מבלי להרים את מבטה.
״שלום לך, גברת גריינג'ר. למה את יושבת פה לבד? אפילו הספרים נטשו אותך?" דראקו אמר לה וצחק, בעוד פנסי ובלייז מצטרפים לצחוקו הרם.
היא הרימה את מבטה, מסתכלת בעיניו האפורות שכעת כבר לא היו משועשעות כל כך, וקמה.
אפילו בלייז הפסיק לצחוק, כשראה שדראקו התקרב אל הרמיוני ונגע בידיה, במבט מתחנן לדעת מה קרה, אבל הרמיוני שיחררה את ידה וברחה משם.
"וואו, מאלפוי, אני חושב שהפעם באמת פגעת בה." אמר בלייז ושם את ידו על כתפו של דראקו.
"כן, הא?" אמר דראקו והתקדם לבדו בחזרה אל הטירה, משאיר את בלייז ופנסי להחליף ביניהם מבטים ולהסתובב לכיוון אחר.

הרמיוני ניגבה את הדמעות שלה ומלמלה, "נצנוצי כוכבים" אל עבר האישה השמנה, ונכנסה במהירות למעונות, סוגרת את הכילות במיטת האפיריון שלה. היא תחבה את פניה בידיה, בוכה בשקט.
דראקו הגיע לאישה השמנה, מנסה כמה סיסמאות, אך לבסוף מוותר. "פוטר! פוטר, בוא הנה ותפתח את הדלת!" צעק. רגע אחר כך שמע קולות של פתיחת דלת, והתמונה נדחפה החוצה.
דראקו נכנס לחדר המועדון האדום, ואז ראה שנמצא שם מישהו שהוא לא בדיוק מחבב – רון וויזלי. "אה. וויזלי."
הרמיוני שמעה מלמעלה את קולות הבנים, ואמרה לבנות בחדר שלה שהיא הולכת להתקלח, אבל היא רק הלכה לשירותים, ממשיכה לבכות.
"מישהו מכם מוכן להגיד לי איפה הרמיוני?" לחש אל הארי ורון, כועס. 
אין תשובה.
"אוקי, אתם מוכנים לפחות להגיד לי למה היא בוכה ככה? זה היית אתה, וויזלי? או אולי אתה, פוטר?" שני החברים הסתכלו אחד על השני בהפתעה ומיד עלו למעונות הבנות, בעוד דראקו מאחוריהם ו-ויקטור מסתכל בתדהמה מהספה שבה הוא ישב, ואחר כך ממשיך לקרוא.
הבנות המופתעות צרחו כשהבנים נכנסו במהירות למעונות הבנות.
"נו באמת, אתן במילא משתוקקות שאני אראה אתכן חצי ערומות." אמר דראקו וקרץ להן. רון והארי נעצו בו את מבטיהם.
"איפה הרמיוני?" שאל הארי.
בתוך השירותים, הרמיוני שמעה את השאלה, ולא רצתה לגרום למהומות בקרב הבנות, אז מיד יצאה מחדר השירותים, לאחר שהפנים שלה היו נקיות מדמעות. היא יצאה החוצה מחדר המועדון, הבנים אחריה.
"את מוכנה להסביר לי מה קורה איתך?" הארי היה הראשון לדבר.
"למה את ככה? למה בכית?" שאל אחריו רון.
"הרמיוני, אנחנו דואגים לך. תספרי לנו." אמר דראקו, אחרון.
שלושת הבנים הסתכלו בדאגה על הרמיוני, כשהיא התפוצצה מבפנים והחלה לבכות שוב, הפעם יותר חזק.
היא התיישבה על הרצפה, אדומה מדמעות, והבנים התיישבו לצידה.
"אני... אני ..." היא לא הצליחה לדבר מרוב דמעות, "אני לא יכולה לדבר על זה." אמרה, בדיוק כשנפתחה דלת חדר המועדון, ויצא משם הבן האדם האחרון שהרמיוני רצתה לראות - ויקטור קרום.

הפרק הקודם