הנה עוד דבר חריג

 טוב לא הייתי כאן הרבה.. סליחה שזה קצר..

"הנה הם! תפסתי אותם! הם כאן!" לוציוס מאלפוי דחף את דלתות העץ הכבדות והשליך את פרד וג'ורג' וויזלי פנימה. "זה טוב." אמרה נרקיסה מאלפוי בקרירות. "אבל בוגדי דם לא מספיקים. יש לך משהו יותר טוב?"
"הרבה יותר טוב." אדון מאלפוי גיחך והעיף את ג'יני, רון, הרמיוני והארי קדימה. "תפסת את כולם בכוחות עצמך?" שאלה לפתע בלקטריס לסטריינג', שהופיעה מאחורי אחת הדלתות. "כן," ענה מאלפוי בכעס. "את מפקפקת בי, בלקטריס?"
היא פלטה צווחה, אך אחותה נרקיסה השתיקה אותה. "שקט, בלקטריס- את אורחת כאן!" כעסה. היא הקיפה את שולחן העץ המצוחצח למשעי כדי להביט בג'יני וברון. "גם הם וויזלים." אמרה. "למה הפרדת אותם מהשניים האלה?" היא עברה להסתכל על פרד ועל ג'ורג' המתנשפים, בניסיון להיחלץ מאחיזתו האיתנה של אדון מאלפוי. "הם .. עשו לי קצת בעיות." אפילו במצב כל כך נואש, הארי לא הצליח שלא לגחך מעט כשנזכר בתוקפנות של התאומים. "הנה הבוצדמית..." המשיכה נרקיסה, ועברה להביט בהרמיוני החיוורת, שעדיין לא התאוששה ממה שקרה קודם. "ופוטר... כמה נוח. לזמן את אדון האופל?" "ממש לא!" פסק מר מאלפוי נחרצות. "אני חושב שנשמור אותו לעצמנו. לא בטוח לזמן את אדון האופל בינתיים... אולי בעוד שבוע, אני חושב. " "אבל זה המון זמן!" צעקה בלקטריס בכעס. "טוב,אם זה מה שאתה חושב,לוציוס..." אמרה נרקיסה, מתעלמת מההערה של אחותה. "שמישהו יכלא אותם." פיטר פטיגרו הגיח בציוץ חרדה ותפס בתאומים וויזלי, גורר אותם למטה. "את שלושת אלה- תכניסו לקומה מעל." הורה מר מאלפוי והצביע על הארי,רון והרמיוני. "ומה עם בוגדת הדם?" בלקטריס חשפה שיניים. "מה את אומרת, וויזלית?" שאל מר מאלפוי ורכן להביט בג'יני המבוהלת. "תכניסו אותה איתם. נמאס לי!" מר מאלפוי הלך משם בצעד יהיר. הארי יכול היה לשמוע את פרד וג'ורג' צועקים משהו לא ברור מלמטה, במרתף, לפני שדחפו אותו , את ג'יני, רון והרמיוני לתא נעול בעליית הגג. "איך משתחררים מכאן?" הפרה ג'יני את הדממה בקול רועד.  

*****

"לא!- אתם לא יכולים!" "תעזבו –אותנו-ועכשיו!" דלת הסורגים נטרקה מול התאומים לבית וויזלי. "יודעים מה?" אמר זנב תולע, מעקם את פרצופו. "אם אשחרר את אחד מכם, זה יהיה בסדר, נכון?" פרד וג'ורג' השתתקו בבת אחת. "בכל מקרה תבואו אחד לעזרתו של השני...כמה נוגע ללב... אז,שלום..." הוא נעל את התא והלך. "אידיוט אחד!" שאג פרד והיכה בדלת התא הנעולה בזעם. "שילך מכאן! אנחנו לא צריכים אותו כדי להשתח-!" ג'ורג' קפא באמצע צעקה.  "פרד..." פתח ג'ורג'. "מה?" פרד הסתובב. שני התאומים חייכו חיוכים זהים ורחבים.

הפרק הקודם		הפרק הבא