אדון האופל החדש

בס"ד

לפני שאני מתחיל, יש לי חוב קטן. או יותר נכון, לGini pottr יש חוב! היא העזה לכתוב עליי בפאנפיק שלה! והיא כתבה שאני חולם להיות אדון האופל! אז יש לי חדשות בשבילך, אני כבר עכשיו אדון האופל, ולא רק חולם על זה! ומה שקלרה עשתה זה רק... רק באג במערכת.

אתם יכולים לקרוא את מה שהיא כתבה פה: http://hportal.co.il/index.php?act=fanfiction&showpic=8154&showchap=1 וכמובן שאם תראו עוד מישהו מזכיר אותי באתר המוזר שלכם מחובתכם לספר לי על כך!

קלרה. קלרה. אנחנו דיברנו על קלרה. מה עושים? אני שאלתי אתכם מה לעשות ולא קיבלתי מכם שום תשובה! במקום זה אתם רק כתבתם לי שטויות! Tracy73, את מעזה לזלזל באופל שלי?!?! אני הכי אפל שיש!!! רק שעכשיו אני קצת אבוד פה. מה אני עושה, לכל הרוחות? במקום לכתוב עצות כתבתם לי בג'יבריש! זה עושה לי כאב ראש! אתם לא מבינים כמה קשה זה לסדר מחדש את האותיות בכל אחת מהמילים האלה. imagine it, למה לא ייעצת לי שום דבר? לא אכפת לך מקלרה אהובתך? אתה רוצה להפקיר אותה לחסדי משרד הקסמים?

איפה בייבי פנדה וקאט וולנטיין? הן היו יודעות מה לעשות! אבל הן לא הגיבו לי כבר מלא זמן! עכשיו כל מה שנשאר לי לעשות זה לתת להארי פוטר לורד וולדמורט לפרוץ למשרד הקסמים, כמו שהוא אמר שיעשה. אז כל מה שנשאר לי לעשות זה לחכות לו.

קדימה, הארי פוטר לורד ולדמורט, אתה עוד פה? לך לשם וספר לי מה קרה! בינתיים אני ואדם נשב פה ונחכה.

"מה עושים?" שאל אדם על סף דמעות.

"יש לך רעיון?" שאלתי אותו.

"לא," אמר אדם, "כל הרעיונות הטובים היו של קלרה!"

"מה?!" הזדעזעתי, "איך אתה מעז?!"

"זה נכון," אמר אדם, "היא ארגנה לך את המסיבה, היא הזמינה אותך לדו קרב, היא הראשונה שחשדה באמיליה, היא זאת שהטילה עליך אימפריוס והיא זאת שניצחה את אלו"ס."

"יופי, תודה שאתה מזכיר לי את זה," אמרתי לו בעצבנות. שנינו עדיין ישבנו במשרד של מקגונגל.

"אז מה עושים?" אדם שאל אותי.

"מחכים להארי פוטר לורד ולדמורט, זה אחד מהקוראים של הפאנפיק," הסברתי לאדם, "הוא אמר שהוא ילך למשרד הקסמים לחלץ אותה."

"אה," אמר אדם ובהה באוויר לכמה שניות. ואז הוא התחיל לבכות.

"אוף איתך," רטנתי, "לא באתי הנה לשמרטף עליך. באתי הנה כי... כי..."

"כי קלרה הביאה אותך לפה כשהיא שלטה בך," התייפח אדם, "קלרה!!! תחזרי!!!"

דלת המשרד נפתחה בחבטה. בפתח עמדה פרופסור מקגונגל האיומה.

"יש לכם מושג למה שני מאבטחים של משרד הקסמים לקחו מפה את העלמה בראון?" היא שאלה אותנו. ראיתי שיש לה וריד רוטט בצוואר מרוב שהיא הייתה כועסת ואדומה.

"כן," אמרתי לה, "ג'יימס ניסה להטיל עלינו אימפריוס והפליל את קלרה!"

"אילו שטויות," אמרה מקגונגל, "אתה מעורב בזה! אתם שניכם באים איתי למנהל עכשיו!"

"לא למנהל!!!" צעק אדם באימה.

"בוא, יהיה בסדר," אמרתי לאדם והלכנו בעקבות פרופסור מקגונגל. באמת, אדם לא יודע שהמנהל יעשה בשבילי הכל?

הגענו למשרד המנהל וסיפרתי לו את הגרסה שלי, שבעצם ג'יימס הפליל אותנו בעזרת קסם אפל.

"הנה, תראה, ג'יימס מדבר רק בחרוזים וזו תופעת לוואי ידועה אצל מי שמשתמש הרבה בקסם אפל!" המצאתי.

פליטיק המנהל הנהן בכובד ראש. "אני מאמין לך, בילי, אבל לצערי זה בסמכות משרד הקסמים. צר לי אבל לא אוכל לעזור לך הפעם."

קלרה איננה ואני עצבני, וכשאני עצבני הפרקים יוצאים קצרים ולא איכותיים. מה נעשה?

"אדם, מה עושים?" שאלתי אותו בפעם החמישית באותו יום בחדר המועדון של סלית'רין.

"אפשר לעזור לכם?" שמעתי קול חלוש וביישן שכמעט לא שמעתי.

הסתובבתי לעבר מקור הקול.

"הו, זה סקורפיו מאלפוי!" אמרתי, "מה אתה רוצה?"

"אני רואה שאתם בבעיה, ושהמוח של החבורה שלכם לא נמצא כדי לעזור לכם," אמר סקורפיו.

"על מה אתה מדבר? אני כאן!" אמרתי.

"לא אתה," אמר סקורפיו, "קלרה היא המוח והיא לא פה!"

"זאת בדיוק הבעיה שלנו! היא לא פה! היא במשרד הקסמים!" צעק אדם בתסכול וגילה לסקורפיו את הסוד שלנו.

"משרד הקסמים?" שאל סקורפיו בבלבול.

"כן, הפלילו אותה בקסם אפל," אמרתי בקצרה.

"מה הבעיה? שתיתן להם את השרביט שלה והם יבדקו אותו ויראו שהיא לא הטילה את הקסם האפל!" אמר סקורפוי.

וואלה, הוא גאון.

"אנחנו בבעיה גדולה," אמרתי לאדם בייאוש.

"מה קרה?" שאל סקורפיו שוב. בחיי, הוא כזה נודניק!

"מישהו השתמש בשרביט שלה כדי להטיל קסמים אפלים!" צעקתי.

"מה? מי?" שאל סקורפיו.

"אהה.. אממ..." גמגמתי. ידעתי שאם אשקר ליותר מדי אנשים זה יתגלה בסוף.

"ג'יימס פוטר," אמר אדם. נעצתי בו את המבט הלא חמוד בכלל שלי.

"אה, אז בגלל זה הוא מדבר בחרוזים," אמר סקורפיו. אז מתסבר שמה שהמצאתי אשכרה נכון.

"טוב, אני לא יכול לעזור לכם," אמר סקורפיו, "אבל אני יודע מי כן..."

"בבקשה תני לנו להיכנס! בבקשה! בבקשה!" בכה סקורפיו לגברת אספרגוס, או האישה השמנה כמו שהגריפינדורים הפאשיסטים קוראים לה.

"אין סיסמה, אין כניסה," אמרה האישה בפשטות.

החלטתי שאני צריך לקחת את העניינים לידיים ונעמדתי מולה.

"היי, אליזבת ספריגס," אמרתי לה בחיוך.

היא הביטה בי בעלבון. "שוב אתה? איך קוראים לך? קרמייל?" היא שאלה.

"קרמייקל! קל! מה יש לכולכם היום? למה אתם שוכחים את הק' השנייה?" התלוננתי.

"מה אתה רוצה?" היא שאלה.

"שתכניסי אותנו מיד, אחרת את תצאי מרשימת המעריצים שלי!" אמרתי לה.

"רשימת המה?" היא שאלה. אדושם שבשמיים, היא אפילו לא יודעת שהיא ברשימת המעריצים!

"אין בעיה! את יוצאת משם! אנחנו לא צריכים אותך!" אמרתי והלכתי משם בהפגנתיות. אדם וסקורפיו רצו לעברי.

"האמת שאנחנו כן צריכים אותה," לחש לי סקורפיו באוזן. כלומר, זה היה הרבה נשיפות ורוק וקצת מילים. מה נראה לו שוהא מזהם את האוזן המושלמת שלי?

"אנחנו לא!" פסקתי, הלכתי לי בעצימת עיניים ובצעד בוטח ונתקלתי בילדה ג'ינג'ית אחת.

"איה!" היא אמרה לי, ואחר כך הוסיפה: "זה כואב!"

"תסתכלי לאן שאת הולכת," אמרתי לה, "את לא רואה שהולך פה מישהו בעצימת עיניים?"

"מה אתה רוצה?" היא שאלה, "מי אתה?"

"אני בילי קרמייקל, חתן פרס החיוך המקסים ביותר לשנת 2018 של השבועון 'למכשפה'," עניתי לה.

"אה נכון, אני זוכרת אותך," היא אמרה, "אני רוז וויזלי, זוכת האולימפיאדה לקוסמים ומכשפות מחוננים ומחוננות של תלמידי השנה השנייה מבית גריפינדור."

"אחלה," אמרתי והמשכתי בדרכי.

"רגע, זו היא!" אמר סקורפיו.

"מה היא?" שאלתי אותו.

"אם יש לך בעיה עם משרד הקסמים, רוז וויזלי היא אדם הנכון לפנות אליו," אמר סקורפיו.

"מה? למה דווקא היא?" שאלתי, "היא לא אחת מחמולת הוויזלים?"

"היא לא סתם אחת," אמר סקורפיו, "היא הבת של שרת הקסמים הרמיוני גריינג'ר-וויזלי! אם יש לך בעיה עם משרד הקסמים, היא הכתובת!"

"אחלה," אמרתי לו, "אתה רשאי ללכת. למה עזרת לנו בכלל?"

"אין לי שמץ של מושג," אמר סקורפיו ורץ משם.

הבטתי ברוז וויזלי.

"טוב, גברת בת של," אמרתי לה, "את עכשיו הולכת לעזור לנו להציל את קלרה..."

"או שהארי פוטר לורד וולדמורט יעשה את זה לפניה," הזכיר לי אדם.

"כן, או זה," אמרתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא