ירח מלא

אית'ן התרגש לקראת חזרתה של קייט לבית הספר.
הוא קנה להם 2 מחבטי קווידיץ' חדשים וטובים, היא הבטיחה לו שברגע שתשתחרר תצא להתאמן איתו. הוא אהב את האימונים שלהם יחד.
זה היה זמן משחרר וכייפי יחד איתה.
לפתע הוא נזכר. היום יש ירח מלא...
הוא חיפש את קייט בלהיטות בכל בית הספר, עם שני מחבטי קווידיץ' בתוך אשפת חיצים שנחה על גבו.

-

"בוווווו!"

"אההה"!

קייטי הרגישה את ליבה פועם בחוזקה.

"סיריוס!! אתה לא נורמלי!!!" קייט התחילה לצחוק צחוק פראי, וסיריוס הצטרף לצחוקה.
הם הלכו לחדר המועדון, מחובקים ומדברים שטויות.
השעה הייתה מאוחרת, וחדר המועדון היה ריק מאדם.
העובדה שהלילה הוא ליל ירח מלא נשכחה מליבה של קייט, והיא נרדמה בחדר המועדון, על סיריוס.

-

אית'ן התייאש וחזר לחדר המועדון. קייט לא נראתה בשום מקום בבית הספר, ולמרות שזה בכלל לא מתאים לה הוא ניחש שהיא הלכה לישון.
לפתע הוא שמע לחשושים בהולים.
"ראית אותה? אין לה גבולות. כשג'ייד כאן?"
"אין לה לב? לא מספיק שהיא נישקה אותו?"
"תרחיקו מפה את ג'ייד, זה יגמר רע"
"ג'ייד כבר ישנה ממזמן..."
"מזל!"
"אני חושבת שהגיע לה המרביצן בראש"
"מגיע לה עונש חמור יותר! לבגוד בחברה הכי טובה?"

קייט נראתה שוכבת על חזהו של סיריוס.
אית'ן זרק את המחבט לאש. הוא בעצמו לא הבין מדוע.

-

קייט התעוררה, מטושטשת.
לפתע היא התעשתה.
מה השעה?! חשבה בבהלה.
היא הסתכלה בשעונה.
"עשרה ל-12?!"
היא ניסתה לקום בלי לעשות יותר מדי רעש, בשביל שסיריוס לא יתעורר.
היא רצתה להימנע משאלות מביכות.
לפתע סיריוס מלמל משהו. קייט נאנחה בהקלה כשווידאה שהוא עוד ישן.
היא התחילה לרוץ במהירות לאגם הגדול.
שיט. השיער מתחיל לגדול!
היא רצה בכל כוחה.
במזל, היא הצליחה להגיע לאגם, וקפצה לתוכו כמו שרק היא יודעת לקפוץ.

-

צדף, ועוד צדף.
כולם מסודרים בסדר מופתי שבכלל לא אופייני לקייט, בתוך תיבת עץ קטנה.
אוסף הצדפים של קייט, שמור מכל משמר במעמקי האגם הגדול.
אפילו סאני לא ידעה על קיומו.
קייט חייכה, מתענגת על כל שנייה במעמקי המים, שוחה להנאתה.
מוצאת שלווה בצלילי האגם.
היא רצתה לברוח. לברוח מהר משם.
היא הרגישה שהכל חונק אותה, הכל קצת יותר מדי.
השלווה שבבריחה הייתה נעימה לה.
לפתע ניצוץ קסום משך את עיניה.
צדף, תקוע במעמקי האגם. היא שחתה לשם במהירות.
כשהוציאה אותו נגלה לעיניה צדף יפהיפה. מושלם.
היא הכניסה אותו לתיבת האוצרות שלה, והמשיכה לשחות, שלווה.
שיערה האדום הבוהק כמו שוחה יחד איתה.

לפתע יד חמה נגעה בכתפה.
"מתוקה, בואי נשחה מעלה. יש כמה דברים שעלי לספר לך" חייכה סאני לקייט חיוך חם.
סאני הושיטה את ידה וקייט עלתה יחד איתה, נהנית ממגע המים על פנייה.
הן התיישבו על סלע בצד האגם.
לפתע הופיעו מון, וכל חברותיה בנות הים שקייט מעולם לא דיברה איתן מחשש שהן לא אוהבות אותה. הן חייכו אליה חיוך חם.
"בהצלחה" אמרו במקהלה בקולותיהן הענוגים.
קייט הרגישה מוזר.
סאני סימנה להן ללכת, והן צללו במהירות למעמקי האגם.
סאני לקחה נשימה עמוקה והחלה לדבר.

-

"רמוס, זה אתה! אתה זוכר?
וזה אני, ג'יימס! חבר שלך! קרניים! בבקשה תשב בשקט לרגע"
ג'יימס ניסה להרגיע את רמוס איש הזאב, מפוחד.
הוא אמנם לא יודה בזה כי הוא גריפינדורי גאה, אך קצת קשה לא לפחד כשאדם זאב רוצה לנשוך אותך. במיוחד אם הוא החבר הכי טוב שלך.
פיטר וסיריוס התעכבו, וזה עלה לג'יימס בהרבה מאמצים.
לפתע נכנס הכלב הענק והשחור לחדר והעניק הגנה לחברו. ג'יימס הצליח להשתנות ברוגע בזמן שסיריוס הרגיע את איש זאב התוקפני.
לסיריוס הייתה השפעה מיוחדת עליו.
זה היה מדהים.
בסופו של דבר, אייל, כלב ועכברוש הצליחו להרגיע איש זאב בליל ירח מלא.
ואיש הזאב, ישב ברוגע. כמעט ומצליח לזכור מי הוא.

-

"קייטלין. קייטלין ג'ין דאנקן.
יש לך שם יפה. זה חבל.
את אוהבת את השם שלך?" שאלה סאני, רצינית.
"האמת שלא ממש, סאני... הכל בסדר איתך?
מה קרה?"
קייט נראתה מבולבלת.
"אני זוכרת שמון עשתה איתי את השיחה הזאת..."
"איזה שיחה? סאני... תסבירי לי מה קורה כאן?
למה מון וגייל ולורה ואדריאנה פתאום נחמדות אלי?"
"את בטח יודעת מה יקרה בעוד חודש מהיום." אמרה סאני בשקט.
קייט שתקה.
"את האחרונה שנותרה. הפיסה האחרונה של הפאזל.
את מלודי" חייכה סאני.
"אני קייטלין, לפי מה שידוע לי" התבדחה קייט.
למען האמת, בדיחה לא כל כך מוצלחת... חשבה קייט, מבוישת.
"המלודיה היא מרכז השיר או היצירה: היא הנושא של השיר והכול מתרכז סביבה.
את בטח יודעת טוב ממני מה זה אומר.
ועל כן שמך, מלודי.
מוזיקה באה מהרגש, מהלב. הלב הוא המרכז של הכל ואת מייצגת בדיוק את הערכים האלה.
טוב לב, רגישות, טוהר. כל מה שאת. כל מה שמתרכז סביבך.
ולכן קיבלת את המתנה הזו. מתנה וקללה ביחד.
את הפיסה האחרונה של הפאזל."
קייט נשארה מבולבלת.
"איזה פאזל?"
סאני עצמה את עיניה והושיטה לקייט את שתי ידיה.
קייט היססה לתת לה את ידה.
סאני פתחה את עיניה לרווחה.
"אני מבטיחה לך שרק כך תביני" אמרה ברוגע.
"א...אוקי" אמרה קייט.
היא הושיטה לה את שתי ידיה, ועצמה עיניים.

לפתע הרגישה קייט שהיא נשאבת למערבולת של אור, צלילים וצבע.

היא נבהלה.

לפתע היא הרגישה כאילו היא נזרקת משם.
כאילו התעוררה מחלום, למציאות שהיא הרבה יותר מוזרה מחלום.

והיא הבינה, סוף סוף, על מה סאני מדברת.
רגשות מעורבים הציפו אותה.

השחר החל לעלות, אך לא היה בה כוח לרדת מהסלע שעליו ישבה.
היא נותרה דוממת, שותקת, עליו.
מנסה לעכל את כמות המידע שנפלה עליה באותו הרגע.


-

אוקי, עבדתי קשה ממש!
אני חייבת תגובות, חייבת!
מקווה שאהבתם, כל ביקורת תתקבל בברכה...
כבר עובדת במרץ על הפרק החדש, והוא יעלה בקרוב- מבטיחה.
במהלך השבוע הראשון של חופשת פסח אני לא אהיה כאן- אני עמוסה מעל הראש בטיולים וגם במטלות.
תודה רבה רבה על הפרגון בפרק הקודם, בזכותכם החלטתי להאריך את הפאנפיק והתגובות באמת ריגשו אותי 3>
נשיקות (וגם תגובות) !

הפרק הקודם		הפרק הבא