דם...

פרק 11: משפחה קטנה

הם נכנסו אל בית החולים. "שלום, אנחנו רוצים לבקר את אדריאנו פורטיני, תוכלי לומר לי באיזה חדר הוא נמצא? " שאל טוני בקול נעים. פקידת הקבלה הביטה בשלושת האנשים היפים ביותר שראתה בחייה. היא חשה מסוחררת מעט.

"אממ... אתם קרובי משפחה שלו? " היא שאלה. "חברים" אמר טוני בפשטות. "אה... כמובן, חדר מאה ותשע, קומה שלישית" היא אמרה עדיין מהופנטת. "תודה רבה לך" אמר טוני והם ניגשו אל המעלית.

כשהדלתות נסגרו פרץ לאונרדו בצחוק חרישי. "מה מצחיק כל כך? " שאלה גבריאלה בבלבול. "לא ראית איך היא נדלקה על אבא? הוא גרם לה לגמגם" אמר לאונרדו והמשיך לצחקק. "תפסיק, זה לא יפה לצחוק עליה כשאתה יודע שזה לא אמיתי, יכולות הפיתוי הטבעיות שלנו גורמות לבלבול של הקורבן" נזף בו טוני. "אבל היא לא קורבן אם לא תהרוג אותה, מותר לך לצאת עם אנושיות אתה יודע" אמר לאונרדו ברצינות הפעם. "אני לא מוכן לסכן אף אחת, לא בשביל אהבה ובטח שלא בשביל צורך מיני" אמר טוני וסגר את הדיון.

"את בסדר? " לחש לאונרדו באוזנה כשהתקרבו אל דלת מספר מאה ותשע. "כן, בואו ניכנס" אמרה גבריאלה. היא דפקה על הדלת ועיניה נפערו למראה המיטה הריקה. "איפה הוא? " היא שאלה בבהלה.

"שם" אמר לפתע טוני והחווה באצבעו אל קורה בולטת בתקרה. גבריאלה ולאונרדו הרימו את מבטם. על הקורה ישב ילד יפהפה בעל תלתלי זהב כשמבט מבולבל בעיניו.

"היי אדריאנו, רוצה לרדת אליי? " שאלה גבריאלה ונעמדה על ארונית הלילה העשויה עץ. "תיזהרי" לחש לאונרדו אך היא התעלמה ממנו. היא ידעה שכבר אחרה את המועד להצילו, אך לפחות תוכל להגן עליו.

הוא בחן אותה בעיניו האדמדמות והושיט אליה את ידיו. היא חייכה אליו ואחזה בו בזרועותיה. הוא פרץ בבכי. "ששש... הכל יהיה בסדר קטנטן, אני מבטיחה" לחשה לו גבריאלה וליטפה בעדינות את תלתליו הזהובים.

"הוא יתום ואם נשאיר אותו כאן הוא יהפוך לחיית מעבדה, הם ירצו להבין את הכוח הפתאומי שיש לו ואת הסיבה לעיניים האדומות" הסביר לאונרדו בלחש. "אז נוציא אותו מכאן, ניקח אותו איתנו" אמרה גבריאלה בהחלטיות. טוני בחן את פניה הנחושות, הביט בלאונרדו ולבסוף באדריאנו הקטן. הוא הנהן חלושות והם ניגשו אל הדלת.

לאחר שווידאו שהמסדרון ריק הם ניגשו אל המעלית וירדו בזריזות היישר אל החניון. גבריאלה התיישבה במקומה מאחור ולאחר שחגרה את אדריאנו לצידה יצא טוני בזריזות אל הכביש.

ברגע שגבריאלה חגרה אותו אל המושב החל אדריאנו לבכות שוב. "ששש... אל תבכה, נוסעים לטיול, הכל בסדר" לחשה לו גבריאלה ונשקה על ראשו. אך זה לא עזר, הוא לא פסק מלבכות. לבסוף גבריאלה שיחררה אותו מהחגורה ואחזה אותו בזרועותיה. היא מחתה את הדמעות מעיניו וחיבקה אותו.

עד שהגיעו אל בית המלון הוא כבר נרדם.

"הוא ישן? " שאל לאונרדו. "כן, איך נכניס אותו? לא ישאלו שאלות במלון? " שאלה גבריאלה. "נלך לכניסה האחורית" אמר טוני. "בסדר, בואו נלך" אמרה גבריאלה.

הם עלו אל חדרם במלון וסגרו את הדלת. אדריאנו התעורר שוב. הוא החל לבכות. "ששש... אל תבכה, הכל בסדר" היא ניסתה להרגיעו. "יש לי רעיון, אני אחזור עוד מעט" אמר טוני ויצא מהחדר.

"אולי תתני לו בקבוק? " הציע לאונרדו. "של דם? " היא שאלה. "כן, אחרי הכל הוא ערפד קטן, הוא בטוח צמא" אמר לאונרדו. "טוב, ננסה" אמרה גבריאלה והוציאה בקבוק מהמקרר.

אדריאנו הפסיק לבכות והביט בה בסקרנות. היא פתחה את הבקבוק וברגע שהגיע ריח הדם אל אפו, משך אדריאנו את הבקבוק אל פיו והחל לשתות במהירות. "לאט, לאט קטנטן" אמרה גבריאלה בקול רך וייצבה עבורו את הבקבוק הגדול מעט. לאונרדו צפה בה, מחייך.

לאחר שסיים לשתות, הוא פרץ בבכי שוב. באותו הרגע טוני חזר. "היי חבר קטן, תראה מה יש לי" אמר טוני בחיוך והושיט לו את כף ידו הפתוחה. בתוך כף ידו של טוני הסתתר מוצץ פלסטיק קטן. אדריאנו הביט בטוני לרגע ומיהר לקחת את המוצץ אל פיו, כמו חשש שייקחו לו אותו. טוני צחק. גבריאלה נשקה לאדריאנו וערסלה אותו בחיקה עד שלבסוף הוא שקע בשינה עמוקה ושלווה. היא השכיבה אותו באמצע המיטה כדי שלא ייפול ממנה ועטפה אותו בשמיכה.

"הוא יפה נכון? " שאלה גבריאלה בהתמוגגות. "מאוד, הוא גם רגוע עכשיו" אמר לאונרדו. "כן, אני מקווה שאצליח לשמור עליו" אמרה גבריאלה. "בטח שכן, הסתכלתי עלייך קודם, את יכולה להיות אמא מושלמת" אמר לאונרדו וחיבק אותה.

גבריאלה נשקה לשפתיו. זרועותיה מונחות על חזהו וזרועותיו מחבקות אותה. "אני אוהב אותך" הוא לחש על אוזנה. "גם אני אוהבת אותך" היא אמרה בעיניים נוגות.

זמן לא רב לאחר מכן אדריאנו התעורר שוב. הוא ישב באמצע המיטה והביט בגבריאלה. "שלום אדריאנו, מה נשמע? " שאלה גבריאלה בחיוך. הוא הושיט אליה את ידיו הקטנות והיא לקחה אותו בזרועותיה.

"יש עוד מיץ אדום? " הוא שאל מבלי להוציא את המוצץ מפיו. "מה קטנטן? תוציא את המוצץ, אני לא מבינה אותך ככה" אמרה גבריאלה וליטפה את שיערו. הוא הוציא את המוצץ ואמר שוב "יש עוד מיץ אדום? ". היא צחקה "כמובן שיש" היא אמרה וניגשה אל המקרר. "מה זה 'כמובן'? " הוא שאל בבלבול. היא צחקה ונתנה לו לשתות.

"איפה הילד השני? " שאל אדריאנו. "לאונרדו הלך לקנות לך בגדים וצעצועים" אמרה גבריאלה. "צעצועים? הוא קונה לי צעצועים? " שאל אדריאנו. "כן, רק בשבילך" אמרה גבריאלה. "איזה כיף! והאיש? איפה האיש שהביא את המוצץ שלי? " שאל אדריאנו. היא ליטפה את תלתליו הזהובים. "טוני ישן בחדר השני" אמרה גבריאלה ונשקה על אפו. אדריאנו הניח את ראשו על כתפה.

לאונרדו חזר זמן מה לאחר מכן כששקיות רבות בידיו. "מה קנית? " שאלה גבריאלה. "חולצות, מכנסיים, גופיות, פיג'מות, מעיל, גרביים, נעליים, בקבוק קטן, כדור, דובי, משחקי קופסא, מסרק ושמפו לילדים. זה מספיק? " הוא שאל בחיוך. היא צחקה. "אתה יכול להיות יופי של אבא מפנק" אמרה גבריאלה בחיוך.

"אני רוצה לראות! " ילל אדריאנו. "בסדר, שד קטן בוא הנה" אמר לאונרדו והושיב אותו על רגליו בזמן שאדריאנו רוקן את כל השקיות. הוא הפך כל שקית ושקית כשהוא בוחן את השלל וגבריאלה צוחקת ומסדרת אחריו הכל בחזרה.

טוני נכנס והביט בהם בחיוך. הם לא שמו לב לכניסתו בהתחלה. "או, היי אבא, למה אתה עומד בפתח? " שאל לאונרדו.

טוני חייך שוב ואמר:

"אני רק מסתכל עליכם, אתם ממש משפחה קטנה".

****************************************************************************************************************************************

היי!

פרק חדש!!!

תהנו... :)         

הפרק הקודם		הפרק הבא