קסם

הלכתי לישון אחרי ערימות שיעורי בית שעשיתי ביחד עם טוהר ולילי תוך כדי שיחה עם אשור, שעזר לנו,

ומצאתי את עצמי נופלת ללא שליטה לתוך ים סוער באמצע הלילה, ושמעתי קול מצמרר שאמר לי:" אני אמצא 

אותך, ואז את תחריבי את העולם בשבילי *צחוק מרושע*"

התעוררתי בבהלה שטופת זיעה. הסתכלתי על השעון. 01:00 לפנות בוקר.

ניסיתי להירדם באותו לילה, אבל לא הצלחתי.

***

אחרי שלושה ימים שהחלומות לא עזבו אותי, התחלתי לקום כל לילה ב01:00 לפנות בוקר. 

הפסקתי לפעמים להקשיב בשיעורים, ולילי העירה לי כמה פעמים. איבדתי את כל שמחת החיים שלי,

ונכנסתי לדיכאון, והתחלתי להתכנס אל עצמי. אשור שאל אותי כבר כמה פעמים עם אני בסדר, במבט דואג (ואוהב), 

לילי וטוהר הסתכלו עליי כמה פעמים במבטים חושדים, ורמוס אמר לי שאני נראית יותר חיוורת ממנו. עניתי להם שאני

בסדר בכל פעם ששאלו אותי אם אני בסדר. ככה עניתי גם לכל שאר החברים שלי (ולמורים שלי). כבר התחיל להימאס 

לי מזה. ניסיתי גם כל הזמן פשוט לשכוח מהחלום, אבל אחרי שבוע וחצי נוסף היה ברור שאני לא אשכח. רוב הלילות

דייוויד התאמן איתי, אבל התחיל להיעלם לי כל מיני פעמים. בלילות שהוא התאמן איתי, הוא היה מאוד לא מרוכז. הוא

גם התאמן איתי פחות זמן ממה שהיה מתאמן בדרך כלל. בשאר הלילות, ובזמן שהוא לא התאמן איתי, החלומות חזרו אליי.

לא ידעתי מה לעשות, או למי לפנות. לא רציתי להפיל את הצרות שלי על החברים שלי, ולא ידעתי איך המורים יקבלו את זה 

ואיך הם יגיבו, כאילו, מה הם כבר יוכלו לעשות? כבר חשבתי ללכת לדמבלדור, אבל הזמן היחיד שראיתי אותו היה בזמן הארוחות, 

ולא רציתי להדאיג את החברים שלי, או לגרום לחשד שלהם. 

אז כדי להסיח את דעתי מהחלומות עשיתי שיעורי בית בהפסקות (מה שאני לא עושה הרבה), וגררתי את הקונדסאים (פוטר, בלק, רמוס ופטיגרו)

כדי לתכנן נקמה למאלפוי ולשון שהם לא ישכחו לנצח. אז התוכנית הולכת ככה: שלב א': אנחנו משחדים תלמיד שנה שלישית (או ומעלה) לקנות לנו 3 קילו

נצנצים ציבעוניים ופצצות סירחון בחנות של זונקו ביציאה הבאה להוגסמיד בעוד יומיים. שלב ב': אנחנו מכניסים את הנצנצים לתוך הפצצות סירחון ומטילים לחש קיבעון 

(אני יודעת איך לעשות את זה, אבל היות שאני תלמידת שנה ראשונה, הלחש בטח לא יחזיק הרבה). שלב ג': אנחנו מתגנבים לחדר המועדון של סלית'רין עם 

גלימת ההעילמות של פוטר (מגניבב) ומפציצים את כל החדרים של סלית'רין בפצצות ואז חוזרים לחדר המועדון של גריפינדור ומפציצים גם את שון.

שלב ד': הולכים לשטוף ידיים כדי לנקות ראיות, והולכים לישון. שלב ה': בבוקר מצלמים את שון ואת מאלפוי בארוחת בוקר בלי שהם ישימו לב,

ומפתחים את התמונות ותולים אותן ברחבי הוגוורטס (גם עם לחש קיבעון). 

***

כל השלבים בוצעו כמו שצריך, בכלל לא היינו צריכים לשחד מישהו בסוף: אשור קנה לנו, אבל לא גיליתי לו למה אני רוצה את הדברים. 

התגנבנו בלילה מתחת לגלימת ההעילמות בלילה ועשינו כל מה שתיכננו. בבוקר הסלית'רינים ושון נכנסו כשהם מצופים בנצנצים ומסריחים למרחקים.

כל האולם עהסתכל עליהם בהלם ובגועל, ואז התפוצץ מצחוק. צילמנו אותם והלכנו לפתח בקסם באחת ההפסקות. ובאמצע שיעור היסטוריית הקסם הלכנו בהפרש 

של 10 דקות זה מזה לשירותים, ותלינו את כל התמונות שהסתרתי מתחת לסוודר. התמונות נשארו במשך שבועיים לפני שהצליחו להוריד אותן מהקירות. 

זה הצליח להעלות לי חיוך לפעמים.

נקודת מבט: לילי

כבר כמה ימים סוזן נראית ממש רע. היא הולכת ונהיית חיוורת יותר ויותר, ויש לה שקיות מתחת לעיניים, והיא נראית כאילו היא בקושי ישנה.

שאלתי אותה כמה פעמים עם היא בסדר. היא ענתה לי שהיא בסדר. אבל אני יודעת שהיא לא. אתמול בלילה לא הלכתי לישון, אלא חיכיתי שהיא

תבוא לחדר שלנו כדי שאני אוכל לעשות לה חקירה צולבת, אבל היא לא באה. ירדתי למטה, וראיתי שהיא מדברת עם פוטר, בלק, רמוס ופטיגרו. 

הפוטר החזיק ביד שלו משהו שניראה טיפה כמו שמיכה או גלימה דיי גדולה. הם חמישתם התכסו בה ונעלמו. התנשפתי בהפתעה. הייתה להם גלימת היעלמות.

ראיתי את התמונה של האישה השמנה נפתחת והתחלתי ללכת בעקבותיהם כדי לשאול אותם מה הם עושים. אבל בחצי הדרך התחרטתי והלכתי לישון אחרי שנזכרתי 

שאני עייפה, ושלא כדאי שאתפס, כי לי, שלא כמוהם, אין גלימת היעלמות. הלכתי לישון. בבוקר התבררה הסיבה שהם יצאו. כל הסלית'רינים והנער שקילל את אשור 

בערב הראשון הגיעו לאולם כשהם מסריחים למרחקים ומצופים נצנצים צבעוניים. כל האולם היה בהלם (אפילו המורים), ואז כולם התפוצצו מצחוק. אפילו המורים גיחכו טיפה.

אני לא יודעת מה קורה לסוזן, אבל אני אגלה מה זה. 

 אוקיי, אין טעם שאני אכתוב בבקשה ת"ב כי אפ'חד לא כותב לי בכל מקרה (אהמאהמ רמז דק!)

הפרק הקודם		הפרק הבא