פלאות הקסם היהודי

בס"ד

החלק עם הגוף האנושי של עומר שנמצא בטרנס כזה - זה לא סתם קריפי, זה אמור להזכיר לך משהו. איזו עוד דמות היית במן טראנס קריפי? איזו עוד דמות חזרה שוב ושוב על המילה "לצאת"? ואם הגוף של עומר נמצא במצב הזה אבל התודעה שלו נמצאת ב... במקום המוזר הזה עם השדים, אז מה זה אומר על הדמות השנייה שנמצאת במצב הזה?

קורידון הוא לא שד של צרבת שאנשים יחזירו בטעות, הוא שד של... של מה בכלל? זה לא ששכחת, זה שמעולם לא אמרתי.

קריאה מהנה :) ואל תשכחו להגיב. בכל זאת, זה הפאנפיק של אחראי מערכת הפאנפיקים, קצת כבוד XD

נהר הסמבטיון. עומר חשב ששמע על זה פעם, בשיעור תולדות הקסם שהעבירה שרית גורביץ' או משהו כזה. הוא שמע שאף אחד לא בטוח איפה הסמבטיון – שקרוי על שם השבת – באמת נמצא.

טוב, עכשיו עומר יודע איפה נמצאים עשרת השבטים שהוגלו על ידי סנחריב מלך אשור לפני אלפי שנים.

"נתפלל ביחד?" שאל חיים את האנשים שעמדו סמוך לגדת הנהר, והם הנהנו בנימוס. ובמצעד התפילות המוזרות ביותר שעומר היה בהן, הוא היה ממקם את זו במקום השני, מיד לאחר התפילה המשונה עם השדים. התפילה עם השדים כללה לא מעט אלמנטים גלותיים, כמו שפה זרה, וקריאה בספרים משונים. בכלל המבנה בו התפללו נראה כמו בית תפילה מתקופת ימי הביניים, משהו בין שטעטל אירופאי לבין כניס תימני. אבל התפילה עם עשרת השבטים האבודים הייתה שונה מהותית.

"אממ... חיים," לחש עומר, בעוד חיים חוםר בור באדמה משום מה.

"כן?" שאל חיים.

"אני איבדתי את התפילין שלי," עומר ענה.

"כן, אני רואה שאתה בלי כלום עליך, חוץ מהבגדים שאתה לובש," אמר חיים, "התפילין נשארו באושוויץ, אם כך?"

"לא, הרכוש שלי הגיע לארץ ישראל כשאני נפלתי לים," עומר מלמל.

"הו, אני מבין..." חיים ענה. הוא סיים לחפור בור באדמה והוציא משם שני נרתיקי בד. אחד מהם הוא נתן לעומר.

"קח, אלה התפילין שלך מעכשיו," חיים אמר.

עומר פתח את הנרתיק בחשש. במבט ראשון זה נראה היה כמו תפילין רגילות – רצועות עור שחורות שמחוברות לקוביות עור דחוס שחורות גם הן. אבל כשעומר ניסה להניח את התפילין, הוא נתקל בכמה סיבוכים.

"אה, כן, זה לא מהסוג שאתה מכיר," חיים צחק, "התפילה עם עשרת השבטים, באופן כללי, שונה מהותית מכל תפילה שאתה מכיר."

"גם התפילה עם השדים הייתה כזו," עומר העיר.

"התפילה עם השדים הייתה גלותית, כמו מה שאתה מכיר. אבל התפילה הזו..." חיים נעצר.

התפילה באמת הייתה שונה בתכלית. היא הייתה מאוד מינימליסטית, וכללה בעיקר השמעת קולות גניחה ובכי לעבר מי שנמצא בגדה השנייה של הנהר – חיים בכה לעבר עשרת השבטים, והם בכו לעבר חיים בחזרה. המנגינה בה התנהלה התפילה הייתה שונה גם היא. בעבר, עומר נחשף לסרטים העוסקים בתרבויות קדומות במזרח התיכון, כמו הבבלים והאכדים. המוזיקה שהייתה להם, שכללה בעיקר כלי הקשה עם תהודה גבוהה, וכמה כלי נשיפה בסיסיים כמו שופרות, דמתה מאוד למנגינה בה התנהלה התפילה. עומר חש שהוא נחשף למשהו מאוד קדום ובתולי, שמקרב אותו לעבר. לאותה התקופה לפני כל כך הרבה שנים, בה עם ישראל חי בשלמותו בארצו, ובה ליד החקלאי השכונתי, האופה השכונתי והמורה השכונתי, היה גם קוסם שכונתי. תקופתה של חסידה בת אפריים, שגילתה כיצד ניתן לדלות כוחות קסם ממלך השדים, אשמדאי. תקופה בה הקסם היה מובן מאליו וידוע לכולם. תקופה בה הקסם הגיע מ... מאיפה?

התפילה הסתיימה בפתאומיות. "טוב, עכשיו כדאי שנראה לך איפה תישן," אמרה פרווה.

"איפה... אני אישן?" שאל עומר, "אני הולך לישון כאן?"

"מה ציפית, שתישאר ער כל הזמן שאתה פה?" שאלה פרווה וחייכה בפה מלא שיניים צהובות.

"למה, כמה זמן אני אמור להיות פה?" שאל עומר.

"עד שתגלה איך אתה מתקדם עם המשימה הקטנה שלך," חיים אמר, "להביס את קורידון. אני מניח שבשיל זה תצטרך להגיע אליו, אבל כמו שאמרתי לך לפני התפילה, קורידון נמצא-"

"-מעבר לנהר הסמבטיון, כן," עומר ענה, "אני יכול פשוט להטיל על עצמי לחש הרחפה או הגנה ולחצות את הנהר, לא?"

"ניסית להטיל קסם פה בכלל?" שאל חיים, ועומר שם לב שהפעם האחרונה שהוא הטיל קסם הייתה כשהרג את דון קורי. השימוש המועט בקסמים היה בולט כל כך, שניתן היה לשכוח שעומר הוא קוסם, ושמדובר בפאנפיק על הארי פוטר.

"מה הבעיה?" שאל עומר והצביע עם אצבע השרביט שלו לאנשהו, אלא שלא הייתה עליה טבעת.

"אה, זו הבעיה," עומר ענה לעצמו, "מתי איבדתי את הטבעת?"

"כשלא משתמשים בה כל כך הרבה זמן, קל לאבד אותה," ענה חיים.

"רגע, פרווה! לך יש טבעת!" עומר הבחין, "אולי את תעבירי אותי?"

"אי אפשר להטיל פה קסם," פרווה ענתה, "חיים היה מבקש ממך לנסות אילו הייתה לך טבעת."

"אה," נאנח עומר, "אז איך אני עובר הלאה?"

"זה בדיוק מה שאתה צריך לגלות," חיים ענה.

הרכב הקטן נסע בכביש החוף להרצליה, שם איילת גרה. איילת ישבה מאחורי ההגה, כשהילל ישב לצידה.

"דיברת עם המובילים?" הוא שאל אותה.

"בפעם החמישים, הילל, כן," איילת ענתה בעצבנות קלה, "אנחנו נגיע לפניהם הביתה, אל תדאג."

הילל לא ענה. המוח שלו היה טרוד בהצעה המשונה שהוא ואיילת קיבלו – לעבור למדינה אחרת, שגם היא מדינת ישראל, אלא שכל כולה קוסמים. את ההצעה הם קיבלו משת, עדנה ודודו, כך שהם לא חששו.

"מה שיותר מטריד אותי זה המעבר מישראל המוגלגית לישראל הקסומה," אמרה איילת בזמן שהם עמדו בפקק, "אם הריהוט לא יישבר בדרך. זו חתיכת פרוצדורה לעבור."

"שמעתי שזה כמו רכבת הרים, שהכל מסתובב כזה," הילל אמר ונהיה ירוק תוך כדי.

איילת צחקה. "זה לא יהיה נורא," היא אמרה, "רק חבל לי שניר וליטל לא מסכימים לעבור גם הם."

"כואב לי הלב עליהם, באמת," הילל אמר, "חיליק כבר נפגש איתם מאז?"

"כן, אבל לא משנה מה הוא אמר להם, הם לא מסכימים לסלוח לו," איילת ענתה.

"טוב, זה יעבור להם בסוף," הילל אמר, "למרות שזו תקופה רגישה עכשיו, את יודעת, עוד מעט הם יחגגו שנה לאחינועם וגל."

האווירה ברכב נהייתה לא נינוחה, למרות שהפקק השתחרר והם שבו לנסוע במהירות ולמרות ההתרגשות שהייתה להם לקראת המעבר לישראל הקסומה. הילל ואיילת שקעו כל אחד מהם במה שעברו בתשעת החודשים האחרונים, מאז שחיליק לקח את כל כח הקסם של אשמדאי. איך חטף את התאמים וסגר את עפלים, ואיך כיפר על מעשיו בכך שהקים את ישראל הקסומה. איך הזוגיות של הילל ואיילת החלה לפרוח. איך שת, עדנה ודודו החלו לזרוק פרטים מסקרנים על הפרוייקט שהם עובדים עליו. ואיפה לכל הרוחות עומר נמצא.

איילת הגבירה את עוצמת הרדיו כדי להקהות מעט את המבוכה שבשתיקה. נשמע קולו של קריין המבזק של השעה שלוש בצהריים, שאמר, "הותר לפרסום כי פולין מחזיקה בקטין כנראה ישראלי, שככל הנראה עונה לשם עומר לוי. מממשלת פולין מסרה כי הקטין אינו מוחזק במעצר אלא בבית מחסה, משום שהתקשורת היחידה אותה הוא מבצע היא חזרה על המילה העברית 'לצאת'."

איילת בלמה בפתאומיות.

"ממשרד החוץ הפולני נמסר כי כל ניסיון לדלות פרטים אודות הנער עלו בתוהו, ולאיש אין מושג מיהו ומאין בא. משרד החוץ הישראלי פרסם את תמונתו של הנער, ומבקש מכל מי שיש לו מידע על הנער לפנות למוקד הטלפוני..."

"הילל, קח את הסמארטפון שלי ותגיד לי שזה לא עומר שלנו..." איילת אמרה בקול רועד.

הילל פתח את אפליקציית החדשות בטלפון של שיר ביד רועדת. "זה... זה..." הוא מלמל.

"זה הוא?" היא שאלה.

"כן, כן, כן, כן, כן," הילל ענה בלחץ.

איילת, שבינתיים רכבים החלו לצפור לה בשל עמידתה באמצע כביש החוף, החלה להסתובב ולנסוע בחזרה למקום ממנו באו.

"א-איילת! את נוסעת נגד כיוון התנועה!" הילל צעק.

"ממש לא אכפת לי, תדחה את המובילים למחר, אנחנו נוסעים למשרד שלי בחזרה עכשיו!" היא צעקה בתשובה.

מתברר שהשהייה במסדרון הצדדי – כך עומר החליט לקרוא לעולם בו הוא נמצא – הייתה פחות מפחידה משזכר. קודם כל, הוא בכלל לא היה צריך לאכול או לשתות שם, והשינה הייתה רק דרך להעביר את הזמן. הוא גם התרגל לאווירה המיוחדת ולישויות המיוחדות שהסתובבו שם, כמו שדים, רוחות, אמגושיות, ומי שהפכו להיות חבריו הטובים – ארבעת פרשי האפוקליפסה.

בימים הארוכים ששהה שם, הוא גילה שתפיסת הזמן שם שונה מתפיסת הזמן בעולם ה"רגיל". לפעמים הזמן נע במהירות גדולה יותר, ולפעמים הוא איטי יותר.

עומר גם גילה שהר השדים נמצא בעולם הזה, כמו גם החורשה של חסידה בת אפריים.

ובאחד הימים, עומר הגיע למסקנה שהוא רוצה לפגוש את חסידה בת אפריים.

"חסידה בת אפריים לא יוצאת מהחורשה שלה," ענה חיים כשעומר הביע בפניו את בקשתו.

"אז אין מגיעים לחורשה שלה?" שאל עומר.

"אי אפשר," ענה חיים, "זה מעבר לנהר הסמבטיון."

"מעבר לנה הסמבטיון," עומר חזר אחריו, ואז נפל האסימון. מעבר לנהר הסמבטיון!

"אני יודע מה התשובה! יש! תודה! תודה!" עומר התלהב וחיבק את חיים.

"אתה... מה?" שאל חיים בבלבול.

"אני צריך לשתות את שיקוי האנקה ואז אני אגיע לחורשה של חסידה ואז אני יכול להגיע לאיפה שעשרת השבטים נמצאים ומשם אגיע לקורידון! זהו! תודה תודה תודה!"

חיים הביט בעומר. "שיקוי אנקה? אתה חושב שההשפעה של שיקוי אנקה פה זהה להשפעתו בעולם שלך?"

"אז אני אחזור לעולם שלי ואשתה שם שיקוי אנקה, ככה פשוט!" עומר ענה.

"ואיך תחזור לשם? הדרך היחידה היא הפרגוד, וכבר אמרתי לך ש-"

"אני לא אהיה כמו שהייתי, כן, הבנתי. אני גם ככה לא מי שהייתי עכשיו, אולי אחזור לאני המקורי."

חיים הביט בעומר בבלבול.

"וחוץ מזה, אילון כבר עבר את זה, אז אני אעבור את זה גם," עומר אמר והחל בהליכה לעבר הפרגוד, ליד המדשאה עליה ישנים ארבעת פרשי האפוקליפסה.

"אבל עומר!" קרא חיים לעברו, "איך תרקח שיקוי אנקה?"

"מה הבעיה?" ענה עומר, "חלמון קוקאטריס ואז שיליה של אדן שדה. בטח אפשר להשיג את זה ב..."

עומר נעצר. "איפה אפשר להשיג את זה?" הוא שאל.

חיים התקרב לעומר. הוא נראה קצת מבוהל מהפעולה הפזיזה של עומר.

"אתה לא רוצה שאני אלך, מה?" שאל עומר.

"סמטת דיאגון," הוא ענה לעומר.

"סמטת מה?" עומר שאל.

"דיאגון," חיים ענה, "שאלת איפה אתה יכול להשיג חלמון קוקאטריס ושיליית אדן שדה, והתשובה היא סמטת דיאגון. זה בלונדון. תצטרך להגיע לשם דרך פונדק הקלחת הרותחת, או בעזרת אבקת פלו. יש שם עשרות חנויות עם ציוד לקוסמים, כמו שדרת אשרה בתל אביב. ואם לא תמצא את זה שם, לך לסמטת נוקטורן הסמוכה. שם יש ציוד הקשור יותר לכשפים אפלים."

"שיקוי אנקה זה שיקוי אפל?" שאל עומר.

"תראה, מחלמון קוקאטריס ושיליית אדן שדה אפשר לרקוח גם שיקוי רגש, אז אני חושב שתוכל למצוא את זה גם בסמטת דיאגון," חיים ענה, "אבל סתם שתדע, אם תצטרך. אתה תרקח את השיקוי, אבל מה תעשה אם תבחר במוות? זו הדילמה שניתנת לכל מי ששותה את השיקוי."

עומר חשב על זה. "אבל אני יודע בדיוק לאן אני נכנס, זה ההבדל," עומר ענה, "ואני יודע שיש בי משהו מהשדים. אולי זה ישפיע."

חיים נראה מהורהר. "כן, אולי זה ישפיע..."

עומר התקרב לפרגוד וחיים הלך לצידו. "אתה עוזב ממש עכשיו?" שאל חיים בדרמטיות.

"כן, מה, לא?" שאל עומר.

"היית פה לא מעט זמן, בכל זאת," חיים ענה, "וברגע שתצא מכאן, אם תרצה לחזור..."

"למה שארצה לחזור?" שאל עומר.

חיים נראה פגוע.

"אה, לא! לא הבנת אותי נכון, חיים, סליחה! אני מאוד אוהב את המקום הזה, אבל יש לי משהו לעשות ו-"

"תשמע," קטע אותו חיים, "אנחנו נערוך לך הלילה מסיבת פרידה כאן, ליד הפרגוד, כדי שנוכל ללוות אותך החוצה."

עומר הביט בחיים באור קצת אחר עכשיו. הוא לא האמין שהוא נכנס ללב של חיים, פרווה והשאר.

"אני בטוח שכולם ירצו להיפרד ממך כמו שצריך," חיים המשיך, "ונתגעגע אליך מאוד."

"גם אני אתגעגע אליכם," עומר ענה, "וואו, לא חשבתי על זה ככה."

"תוכל לבוא לפה עם רומי לחופשות אחרי שתציל אותה," חיים אמר בחיוך מריר.

"אה, אני? רומי? מה... מה פתאום?" עומר הסמיק פתאום.

"אתה תציל אותה, ואתה תביס את קורידון," חיים המשיך, "ואם אי פעם תרצה לחזור לבקר, פשוט תבקש. אנחנו נביא אותך הנה."

עומר הביט בפרגוד. "חבל שאי אפשר לבקש לצאת פשוט ככה, בלי לעבור בפרגוד," הוא אמר.

חיים הנהן. "ניפגש כולם כאן הערב," הוא ענה.

היה זה הליך בירוקרטי ארוך, אבל כעבור כמה חודשים, בשיאו של הקיץ הפולני, הילל ואיילת הגיעו לבניין קטן בוורשה.

"שלום," הילל אמר לאישה שישבה מאחורי דלפק בכניסה. הוא דיבר פולנית שוטף, הייתה זו שפת האם שלו אחרי הכל.

"אנחנו הילל ואיילת," הוא המשיך בפולנית.

האישה חייכה, וענתה בפולנית, "באתם לנער, נכון?"

הילל הנהן.

"מה היא אומרת?" שאלה איילת בעברית.

"אני אתרגם לך עוד מעט," הוא ענה לה בעברית.

האישה הקלידה על כמה כפתורים במחשב שלה. "חכו כאן, עוד מעט יקחו אתכם אליו," היא אמרה, "שבו בינתיים בכסאות ההמתנה."

הילל ואיילת התיישבו והילל תרגם לה את השיחה, ולאחר כמה דקות הגיעה אישה אחרת. "הילל? איילת?" היא שאלה, ושניהם הנהנו.

"בואו אחריי," היא אמרה בפולנית. הילל נעמד ותרגם לאיילת, ושניהם הלכו אחריה.

הם הגיעו לחדר שנראה כמו חדר אשפוז בבית חולים, כמו איפה שרומי אושפזה. שם הוא שכב, במבט חלול ובידיים קשורות למיטה.

"עומר," איילת אמרה בקול חלוש. הילל לא אמר דבר, אבל הוא אחז בידה של איילת בכוח.

"הוא מתעצבן כשעושים תנועות פתאומיות, אז..." אמרה האישה שהובילה אותם לשם, אבל הילל ואיילת התקרבו לעומר.

"עומר, איך קורידון עשה לך את זה? איך?..." הילל נאנח. איילת ליטפה את ידו של עומר בעדינות.

"את קולטת שעברו כמעט שנה ושלושה חודשים מאז שראינו אותו בפעם האחרונה?" הילל שאל את איילת, שרק הביטה בהילל בעיניה הלחות.

"לצאת..." עומר מלמל בתשובה, וזה גרם להילל ואיילת להתפרק לגמרי.

"אני..." החלה לומר האחות. היא רצתה לומר שהיא תשאיר אותם לבד עם עומר, אבל הוא היה חייב להישאר תחת השגחה כל הזמן, אז היא פשוט התרחקה מעט.

המסיבה הייתה מהנה ביותר. אוכל כמובן לא היה, אבל המוסיקה הייתה קסומה. שילוב מרגש של מזרח ומערב, תזמורת כליזמר אירופאית מול עוּד ודרבוקה מהמזרח, עם אזכור קטן למוזיקה הבתולית והקדומה שעומר נחשף אליה בתפילות עפ עשרת השבטים.

"אני אפגוש אתכם בצד השני של הסמבטיון," הרגיע עומר את הנוכחים.

"בהצלחה, עומר!" אמר השד עם האף העכברי.

"בהצלחה!" בירכה גורגה.

אחד הג'ינים הנהן לשלום לעבר עומר. כל כך הרבה אנשים התכנסו לכבודו, וזה היה מרגש.

"תתכונן לחוויה פנטסטית," העיר אחד הפרשים וכולם צחקו.

עומר נעמד קרוב לפרגוד. "טוב, ניפגש," הוא אמר ונופף להם לשלום. כולם נופפו לו בחזרה, והוא פסע פנימה.

כינורות צורמניים וחדים, צרחות עצובות וקול לוחש: "אתה חוזר...  הכל פנטסטי. הכל פנטסטי. אל תאבד את זה בפעם השנייה... אנחנו לא ניתן לך... נשמור אותך בכל מחיר... ברוך השב לעולם החיים... הכל פנטסטי. הכל פנטסטי. הכל פנטסטי...". צבעים וצורות שלא נראו לעין אנושית בעבר מילאו את שדה ראייתו. מליון זוגות עיניים בוורוד ובכתום, ומכל אישון יוצאות שיניים נוטפות נוזל ירקרק זוהר. ואנקה רמה נשמעת לצלילי עוגב צורם. מהשיניים יוצאת לשון שממנה יוצא יצור עם גוף אנושי וראש של ארנב. "אני אתה," אומר הארנב, "אני אתה עד שתתעורר. ואתה תזכור הכל. זה ילווה אותך. הכל פנטסטי. הכל פנטסטי." עומר לא חש דבר. הוא רק צפה, שמע וחש וחיכה שהטריפ יסתיים.

הילל ואיילת המשיכו להביט בעומר, לגעת בו, להריח אותו. סערת הרגשות הייתה כה עזה עד שהם לא חשבו מה יעשו איתו עכשיו, כשמצאו אותו. ואז עומר שאל, "הילל? שיר? מה אתם עושים פה?"

"וואה!" נבהלה שיר והילל נפל לאחור. האחות רצה מהחדר בבהלה.

"אתה-- אתה דיברת!" איילת אמרה בבהלה.

"כן, ברור שדיברתי, מה אני עושה פה?" שאל עומר.

"מצאו אותך באושוויץ, השלטונות הפולנים, והביאו אותך לפה," הילל אמר, "ואז אני ושיר באנו, אוי עומר, איך קורידון עשה לך את זה?!"

"קורידון?" עומר שאל, "קורידון לא עשה לי את זה, אני עשיתי את זה. למה?"

"אתה..." איילת חזרה על דבריו, "אבל היית בוורטיגו כמו רומי! אמרת שאתה רוצה לצאת וצעקת והכל, ו-"

"-באמת?" קטע אותה עומר, ואז נפל לו עוד אסימון. "אני יודע איפה רומי נמצאת," הוא אמר בחיוך.

הפרק הקודם		הפרק הבא