מבחן באהבה

ממש התאכזבתי שלא היו תגובות בפרק הקודם שהיה די משמעותי בעלילה אני מבינה שאף אחד לא ממש חייב לי שום דבר אבל פלייייייייייייייייייייייייייייייייייייז תגיבו ובכל זאת גם תודה על שמונה רשומים שזה די מרשים מבחינתי אז תודה

פרק עשירי:

"אתה לא נורמלי" היא אמרה והרחיקה אותו ממנה

"אנ..י א..ני אני מצטער זה היה בדחף של הרגע ו." הוא התקשה למצוא את המילה המתאימה.

"פשוט תלך אני צריכה לחשוב רגע לבד" הוא יצא

לורן ישבה על אחד השולחנות וחשבה לעצמה,

אני אוהבת אותו?  ואם כן אז למה עצרתי אותו?

היא היתה מבולבלת נורא והחליטה ללכת לישון, אך כשנכנסה לחדר היו שם חברותיה.

"נו איך היה עם הקרצייה?" שאלה אותה אמה

את בסדר? כי בחיי אם יש מישהו יותר מרגיז מפוטר זה בלק".

היא צנחה על מיטתה ועצמה עיניים כשערה מתפזר על הכר,

חברותיה היו רגילות למצבים שבהם היתה עושה זאת כדי להרגע ולכן שמרו על שקט,

והלכו לישון.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

לורן התעוררה מצמא והביטה בחלון הכל סביבה היה חשוך כשראתה שהשעה היא שתיים לפנות בוקר, החליטה ללכת לקחת מהארון מיץ דלעת.

בזמן  שלגמה מהשתייה הפילה בלי לשים לב נעל נוצצת שהיתה על המדף (של ג'ס)

"ממ.. הכל בסדר" שאלה אותה לילי שקמה מהרעש, "איך היתה החזרה? עוד לא ענית לי" ציינה בקול ישנוני "את יודעת ראיתי את בלק לבד במגרש הקווידיץ' קרה משהו?"

בשלב זה החלה לורן לבכות בכי היסטרי, לילי שנבהלה מיהרה לעברה וחיבקה אותה.

"לילס" היא אמרה בעוד היא מנסה לעצור את דימעותיה "אפשר לספר לך משהו שלא תספרי לאף אחד?" לילי הנהנה בראשה והחוותה לכיון חדר המועדון.

כשסיימה לספר לה הכול לילי היתה מופתעת,

"רגע אז הוא בא לנשק אותך?"

"כן" השיבה

"ומה את עשית"

"דחפתי אותו!"

"ומה אז" היא שאלה ברצינות.

שאלתי את עצמי אם אני אוהבת אותו" השיבה לה

"ואם כן אז למה בעצם דחית אותו?"

זו הייתה שאלה שגם לורן שאלה את עצמה.

"מה אתן עושות כאן בשעה הזאת?" נשמע קול גבוה ועמוק

הן הביטו לכיוון הקול וראו את רמוס.

לילי חייכה אליו בחיוך אוהד ולורן הצטרפה אליה

"אני מתנצל על התקרית האחרונה אתן יודעות די גיליתן עלי משהו מפחיד" אמר

והשיב לחיוכם בחיוך עקום

תגובות...תגובות...פליייייייייז שאני אדע שמישהו אוהב את הפאנפיק

הפרק הקודם		הפרק הבא