שובו_של_אוכל_המוות

פיטר יושב על המדשאות אל מול האגם הגדול ומנסה להשלים את שיעורי הבית. להיות תלמיד שנה שלישית בבית הספר הוגוורטס היא משימה קשה בפני עצמה. שלא לדבר על להיות תלמיד בסלית'רין, שם אתה חייב לדעת איך לשרוד וגם איך לשמור על הגב שלך. וכאילו כל זה לא הספיק, פיטר היה מעורב עד מעל לראש בפעילות סודית של חבורת הנאמנים ל בוס. מיהו אותו הבוס? את התשובה לשאלה הזאת ידעו רק מעטים מאוד מנאמניו, אבל זה לא מנע מהשאר לשמור לאדונם את נאמנותם. אם מתוך פחד, ואם מתוך הכרה בכך שלא משנה מיהו אותו הבוס המסתורי, הוא קוסם אפל רב עוצמה ומנאמניו הישנים של וולדמורט. לא משנה איך לעזאזל הוא חי שנים רבות כל כך בלי להיתפס, או חי שנים רבות כל כך בכלל.

אבל לפיטר הייתה שאלה אחרת, שאלה שטרדה את מנוחתו בשבוע שעבר מאז גייס את תומס ויליאמס לשורות הארגון, שאלה שהתשובה אליה נמצאה קרוב ובמקום בפיטר קיווה שיוכל לחלץ אותה משם. מרקו.
פיטר סוגר את ספר הלימוד והולך לכיוון בית הספר. הוא חולף במסדרונות, מתעלם מהילדים הגדולים ממנו ההולכים במסדרן בחזה נפוח כמו שהוא מתעלם מהילדים הקטנים ממנו, הנמלטים או המייבבים בפחד בצידי המסדרון.
לעזאזל, חייבת להיות לשאלה הזאת תשובה הגיונית. לא ייתכן שאני עושה מאמץ עילאי, מפר לפחות חצי מכללי הבטיחות וחושף את עצמי לסכנת גילוי מוחשית בשביל מה? בשביל לגייס ילד שכבר שבוע לא קיבל אפילו משימה פשוטה? לא, יש בתומס משהו מעבר לכך. ואני משוכנע שמרקו יודע בדיוק מהו! הרהר לעצמו פיטר ופנה במסדרון לכיוון המרתפים ומועדון בית סלית'רין.

דבר נוסף הדליק את הנורות האדומות בראשו של פיטר. ודבר זה היה קשור להנחיות המוזרות שקיבל. לפני כשלושה שבועות, כשחזר מרקו מאחת מפגישות המועצה העליונה עייף ומותש, הוא פקד על פיטר להכין רשימה של כל חצויי הדם הזכרים בהוגוורטס. וזה רק נהיה מזר יותר ויותר. הוא ביקש מפיטר שידרג אותם על פי רמת משכל אבל עד מהרה הוא התייאש. היה קשה מדי לדרג אנשים שהוא לא מכיר. פיטר הצליח לבסוף להוריד גם את מרקו מהעניין אלא שהוא עדיין ביקש מפיטר לפתוח עין למקרה שיצוץ לו איזה גאון ברדאר. ואז נפל לפיטר האסימון- תומס. מרקו התלהב, ביקש מהאדון וגייס את תומס. וכעת שבוע חלף, ותומס לא נראה באופק המשימות. הוא אפילו לא קיבל את המטבע דרכו יוכל לתקשר עם מפקדיו. משהו הריח לפיטר מסריח בכל הסיפור הזה.
הוא פורץ אל חדר המועדון בסערה ורץ אל החדר, הוא פותח את הדלת בתנועה חדה ונועל אותה אחריו.
מרקו מזדקף במקומו ונותן בפיטר מבט שואל. הנה זה בא
"מה אתה רוצה?" שואל מרקו. פיטר מהסס, מפחד מתגובת מפקדו. אבל אין לו ברירה. הוא חייב לדעת את האמת.
"תומס ויליאמס. זה מה שאני רוצה לדעת." השאלה מכה את מרקו בהלם והוא נעלם דום, חצי משותק. הרי לא יתכן שהאדון סיפר לפיטר משהו לגבי הנבואה אך הסתיר זאת ממרקו. הוא כמעט ונכשל, אך מהר מאוד מתעשת ומעמיד פני תמים.
"מה? תסביר את עצמך."
מה יש להסביר? נמאס לי להישאר ככה, בלי שמץ של מושג על מה באמת קורה במועצה. אני רוצה שתגיד לי, מה באמת חשוב בתומס ויליאמס הזה ולמה לעזאזל סיכנו את עצמינו כדי לגייס אותו?" מרקו נאנח ומעסה את רקתו. מה הוא מסתיר ממני? מה כולם יודעים ואני לא?
"מה חשוב בו? הרי אתה בעצמך הצעת לגייס אותו!" מתגונן מרקו.
"והסיבה היחידה שעשיתי את זה היא הפקודה שלך. אז אני שואל שוב, מה כל כך מיוחד בתומס?! " מתעצבן פיטר. הכעס הסקרנות ותחושת הבגידה מתערבים בתוכו בסלט של רגשות.
"רק רגע. אז בעצם מה שאתה רוצה לדעת זה למה נתתי לך את הפקודה. לא מה מיוחד בתומס." מתחכם מרקו. פיטר בועט באחד הכיסאות בחמת זעם ועיניו נמלאות דמעות עקב הכאב העז שברגלו. לעזאזל, אני חושב ששברתי את הזרת…..... הוא מתמרמר
"אל תתחמק מרקו. מה חשוב בתומס ולמה פקדת עלי למצוא חצויי דם ולסווג אותם לפי רמת משכל זו אותה השאלה בדיוק."
"לא זו לא"
"זו בהחלט כן"
"אם אני אמרתי שזה לא אז זה לא!" מרים עליו מרקו את הקול. מה שהוא לא מסתיר, זה חייב להיות משהו חשוב.
"או-קיי. אם אתה רוצה, אני אשחק איתך את המשחק הזה. בסוף אני אנצח. אז אני אשאל את השאלה שוב, הפעם ברור יותר. מה חשוב כל כך בתומס שאני מסכן את עצמי בכל יום מאז השבוע שחלף בשבילו?! אני חושב שמגיע לי לדעת."
"ואני חושב שלא"
"למה אתה חייב להתווכח?!"
"למה אתה חייב להתווכח?!"
"מה כל כך חשוב בו!"
"אל תצעק עלי!"
"אז תענה לי כבר!!!"
"אני עניתי לך כבר, אין שום דבר מיוחד בתומס." השניים נועצים זה בזה מבטים זועמים ואז פיטר פולט נחרת צחוק.
"בה, אני לא מאמין לשום מילה שלך. איזו סיבה הייתה לנו להסתכן ולטרוח כל כך כדי לגייס מישהו שאנחנו אפילו לא מפעילים אם אין בו משהו מיוחד?"
"אנחנו דווקא כן משתמשים בו"
"אל תשקר לי. אני לא טיפש."
"תקשיב לי ותקשיב לי טוב!" מתעצבן עליו מרקו ותוקע את צה שרביטו במצח של פיטר ההמום. פיטר בולע רוק ומסנן מזווית פיו,
"אני מקשיב."
"טוב מאוד. אני מקבל הוראות מגבוה בדיוק כמוך. ואני אומר לך, אני באמת לא יודע מה כל צכך מיוחד בחבר הזה שלך." קולו תקיף, אבל הוא לא מסתכל לפיטר בעיניים. _אולי באמת הוא לא יודע הכול. אבל הוא בטוח יודע משהו _
"אני עדיין לא מאמין לך" אומר פיטר ומחמיץ פנים. הסיפור רק נהיה מסובך יותר בשבילו מרגע לרגע.
"אז קפוץ מהחלון!" אומר לו מרקו בזעם.
"אתה לא מתכוון ל-" מתחיל פיטר לומר. כשמרקו צועק " לנגלוק! " ולשונו של פיטר נדבקת לחיקו. מרקו צוחק צחוק קר ויוצא מהחדר, טורק אחריו את הדלת בעוצמה כזאת שלולי הייתה מוגנת בלחשים הייתה מתנתקת מציריה ועפה באוויר.

פיטר מחכה עד שקול צעדיו המתרחקים של מרקו נעלם כליל ואז רץ אל שידת המגירות שבקצה החדר
זה חייב להיות כאן, זה חייב להיות כאן. משהו חייב להיות כאן! הוא פותח מגירה אחר מגירה ומפזר מכתבים וחתיכות קלף לכל עבר. מוחו פועל בקדחנות. הוא יודע במרקו בוודאי משמיד את ההוראות שהוא מקבל, על פי הדרך המקובלת. אבל הוא מקווה שגאוותו של מפקדו הניעה אותו לשמור כמה מהם לזיכרון. ופיטר לא טועה, במגירה העליונה מצד שמאל הוא מוצא צרור מכתבים ירוקים. סימן ההיכר ל הוראותיו של האדון. ליבו הולם בחזהו בטרוף. הוא מחזיק בידיו את מה שהוא מאמין שיפתור לו את כל הבעיות ויענה לו על כל השאלות. אלא שבאותו רגע……
מרקו מופיע בפתח הדלת, ועל פניו מבט של הלם וזעם. שרביטו מונף ועיניו יורות ברקים. פיטר קופא באימה, בטנו מבצעת סדרת היפוכים וסיבובים. הוא כבר מכיר את המבט הזה של מרקו. והוא לא אוהב כשהוא מופיע.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!?!?!?!" צורח מרק,ו קצף ניתז מפיו ופניו מאדימים כמו עגבנייה בשלה, בשלה מאוד. פיטר נסוג אחור בחשש וקצה שידת המגרות ננעץ היישר במרכז גבו.
"אני רק אה….. רק רציתי ל……" הוא מגמגם.
"שתוק!"זועק עליו מרקו. עורק סגול הולך ומתנפח במצחו ועיניו מתגלגלות בחוריהם. פיטר מגשש בכיסו בעיוורון בניסיון למצוא את שרביטו. אלא שמרקו מזהה את התנועה ומקדים אותו.

"קולופורטוס!" המגירות נסוגות אל מקומם וננעלות. "אוונסקו!" השידה כולה נעלמת. פיטר מחייך חיוך מאולץ. ושולף את שרביטו. אלא ששוב, מרקו מקדים אותו.

"אקפרליארמוס!" השרביט עף מידיו של פיטר והוא מותח אחורנית בקיר. "קרושיו!"
קרן האור האדומה פוגעת בפניו של פיטר והוא נופל על ברכיו.
כאב כזה פיטר לא חש כבר המון זמן. והוא לא ממש בטוח מה הוא מרגיש לגבי זה. אולי הוא כן בטוח, זה כאב. דמיינו שעורכם נפשט מעליכם בעודכם בחיים. דמיינו שעצמותיכם מתרסקות לשבבים. דמיינו שדמכם בוער ושורף אותכם מבפנים. דמיינו שמסרקים את גופכם במסרקות של ברזל. דמיינו שאתם טובעים במים קפואים. דמיינו שלהקת חיות טרף אוכלת אותכם. דמיינו שמצליפים בגבכם בשוטים שוב ושוב. חברו את כולם יחד. ועדיין לא תרגישו את מה שחש פיטר באותו הרגע. אין ספק שאפילו שמרקו לא הגיע לקצה קרסוליו של פיטר בשימוש בקללת הקרושיאטוס. הוא היה מספיק טוב בה כדי לגרום לפיטר לכאב חזק, כאב חזק מאד.
אבל פיטר היה מנוסה בכאב. ומבעד לדמעות הוא זוחל אל שרביטו ומכוון אותו אל מרקו.

"קרושיו!" מרקו נופל לרצפה בזעקה. הקללה שעל פיטר נפסקת אבל הוא ממשיך לענות את מרקו. פיטר הוא אמן ביצירת קללת קרושיאטוס חזקה. אבל כעת הוא פורק לתוכה את כל הכאב שהוא עצמו חש. והוא לא יכול אפילו לדמיין איך מרגיש מרקו. ואז הוא מפסיק את זה.
"אתה לא רוצה שאני אמשיך, נכון מרקו?" הוא מלגלג עליו. מרקו נאנק ולוחש בקול שבור
"אני מזהיר אותך פיטר, תפסיק עכשיו!" פיטר נאנח ומספיק את הלחש.

"רדוקטו!" מרקו מגיע לשרביטו ופוגע בפיטר. פיטר עף באוויר ונוחת על רצפת המסדרון שסמוך לחדרם המשותף.
"הסתלק! עוף לי מהעיניים!!!" צורח מרקו, עיניו שטופות זעם ופניו אדומות כמו סלק. פיטר מייבב ובורח לכיוון המועדון. מרקו טורק את הדלת בכעס.
איזה פטי מגחך פיטר לעצמו ושולף מהכיס הימני של גלימתו קלף ירוק ועלי רשום: הוראות הנבואה.
פיטר מחייך ופותח את הקלף.
סוף סוף, הגיע הזמן

הפרק הקודם		הפרק הבא