הסיכוי האחרון

 שקט השתרר בצריף הרעוע והישן, הם החליפו בינם מבטים.

ואז לאחר כמה דקות חזרו לדבר.

סיריוס כבר היה הרבה יותר ערני,אבל עדיין חסר סבלנות.

הוא הביט על הארי וחבריו בזמן שרומס דיבר

שלפתע אוזניו קלטו שם מוכר מאוד. סנייפ.

הוא אימץ את מוחו ולפתע התעורר.

זה היה הילד השנוא עליו ביותר בבית הספר,שנוא עד כדי כך ש"זכה" בכינוי מיוחד משלו.

"סנייפ?" שאל סיריוס "איך הוא מתקשר לכל זה?"

"הוא נמצא כאן סיריוס" ענה לופין "גם הוא מלמד כאן"

'מלמד?!' הוא תהה ודי ריחם על התלמידים שצריכים להקשיב לו.

 סיריוס אף פעם לא האמין שמהילד הזה יצא משהו, והוא בטח לא האמין שסנייפ יוכל ללמד מישהו אי פעם.

אכשהו הם הגיעו שוב לסיפור ההוא עם הצריף המצווח,אז כשהיו ילדים.

סיריוס זכר היטב את התעלול שעשה לו והצטער שהוא לא הצליח.

 הארי שאל משהו. ולפתע ללא הזמנה ובשיא החוצפה,איש בעל שער שחור ושמנוני הופיע מאחורי לופין, כשהוא מכוון עליו את שרביטו.

'מה לעזאזאל-'

זה הרגיש כמו להיות בסרט.הכל נעצר בפתאומיות וכולם הביטו על האיש המפריע .

זה היה סנייפ.

הוא אמר משהו, אבל סיריוס לא שמע אותו. הוא קם ממקומו ונדרך

'איך הוא הצליח להיכנס?!' הוא לא הבין.

 וסנייפ הסביר שמצא את מפת הקונדסאים במשרדו של לופין,

ואת גלימת ההעלמות של הארי בחוץ, וכך ידע למצוא אותם.  

הם היו בשוק ולא ידעו איך להגיב.

סיריוס  לא הספיק לקלוט יותר מידי,אבל ברגע הבא שהרים את מבטו ראה את רמוס קשור. וכאן הוא כבר לא יכל לסבול יותר.

'הוא לא יפגע בו!' הוא חשב בזעם והתקרב לעבר סנייפ בצעדי ענק.

אבל סנייפ היה מיומן לא פחות והגיב במהירות כזו שסירוס פשוט נעצר על מקומו.

הם הביטו זה בזה בשנאה כזאת שלא הייתה להם לאף אחד.

ואז מי שהפרה את הדממה הייתה הילדה בעלת החתול הג'ינג'י

היא ניסתה לשכנע אותו לחשוב בהגיון, אבל סיריוס כבר ידע שזה כמו לנסות לשכנע קיר.

הוא צעק על הילדה וניצוצות אדומים נורו משרביטו של סנייפ שעוד הייתה מכוונת על סיריוס

היא השתתקה מיד.

"תן לי סיבה רק תן לי סיבה ואני נשבע שאעשה את זה" אמר סנייפ באיום.

סיריוס לא ענה,הוא לא רצה לעשות משהו טפשי,לא ליד הארי,אבל הוא קיווה בכל מאודו שסנייפ יפסיק.

סנייפ מצידו ניצל את השקט והמשיך "כמה קיוותי שאני אהיה זה שאתפוס אותך"

"צוחק מי שצחוק אחרון" הגיב סיריוס "כל עוד הילד הזה יביא איתו את העכברוש לטירה,אני יבוא מרצוני"

"לטירה?" התפלא סנייפ."אני לא חושב שצריך ללכת רחוק כל-כך. כל מה שצריך זה פשוט לקרוא לסוהרסנים ברגע שנצא מכאן. הם בטח מאוד ישמחו לפגוש אותך,ישמחו מאוד עד שאולי ירצו לתת לך נשיקה קטנה..."

סיריוס הצטמרר. הוא זכר היטב את הסוהרסנים ולא ממש התגעגע אליהם,מה עוד שסנייפ לא יודע את כל האמת,ומאמין כמו כולם לעלילת הרצח שלו.

הוא גם ידע שסנייפ מעוניין לנקום בו וסיריוס בהחלט לא התכוון לתת לזה לקרות.

"אתה חייב להקשיב" הוא אמר בדחיפות. שוכח לגמרי את הניסיון הכושל של הילדה.

"העכברוש...תסתכל על העכברוש-"

נראה היה שהקיר מקשיב יותר מסנייפ. הוא התעלם לגמרי מדבריו ולקח את המושכות לידיו.

'לא,זה לא קורה!' חשב סיריוס במהירות. 'לא יכול להיות שהוא ינהל כאן את העניינים!"

מוחו קדח במהירות,לא היה אכפת לו מעצמו,רק מחבריו.

הוא עמד לעשות משהו, שלפתע הארי הגיח במהירות מפינתו וחסם בגופו את פתח היציאה.

"זוז מהדרך, פוטר, כבר עשית לי מספיק צרות גם ככה" גער סנייפ בהארי.

אבל הארי לא נשאר חייב, וצעק על סנייפ כמו שסיריוס לא שמע מעולם .

'מה הוא עושה?!' תהה סיריוס בדאגה. הוא לא רצה שסנייפ יפגע בו. לא עכשיו,אסור לו,הם רק התחילו להכיר!

'אני לא אסלח לעצמי אם יקרה להם משהו בגללו!' הוא אמר לעצמו 'רציתי לפגוע רק בפיטר לא בהם!,איך הוא תמיד הורס הכל?!"  חשב סיריוס בזעם.

הוא רצה לפתוח את פיו,להגיד משהו,לעצור אותם אבל פתאום-

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא