משחקי הרעב ה-76 לילדי הקפיטול

האש רדפה אחרי ללא רחם ולא נראה שהיא עומדת להפסיק. החום כמעט עשה ממני טוסט. הבגדים שלי כבר העלו עשן וברקת שבמרכז הנזר שלי נעשה חם ורותח והתחיל לעשות לי כוויה במצח. רציתי להוריד את הנזר אבל ידי היו תפוסות בהחזקת השק שינה כך שלא ממש יכולתי להוריד אותו. עומד להיות לי סימן אדום בצורת נזר.
הרחתי שיער שרוף. הריח היה נורא כמו בסיור שעשו לנו במחוז 10 שביקרנו במפעלים של השחיטה. הריח של הנוצות והפרווה השרופה גרמו לנו כמעט להקיא מרוב גועל. לא הבנו איך אנשי המחוזות החלשים והאפסים מצליחים לעמוד בריח הזה יום יום.
זיגזגתי בין מעברים קצרים או ארוכים והאש המשיכה בשלה. האוויר לאט לאט נעשה כבד יותר לנשימה בגלל העשן וחוסר בחמצן בגלל האש. התנשפתי ובגדי נדבקו לעורי מרוב זיעה. ספיידי התעופף במהירות מהאש ומהחום שלה. קשקשיו נצצו לאורה האדמדם ושיוו אליו מראה של ברזל לוהט.
לפתע ספיידי ליחשש בזעם. הוא הוביל אותי למסדרון אחר ובסופו היו שתי פניות. הוא בחר בשמאלית ואני מיד אחריו ומאחורינו במרחק של שלוש מטר האש החורכת. היא התפצלה לשניים ופיצוץ של מים התפרץ לפתע מתוך הרצפה. נראה שלקברניטים נמאס לגמרי מהאש. המים הגיעו בגל ענק שכיבה את האש תוך שניה והוטח בפני ושטף אותי בעוצמה אדירה. נראה שלמים יש גבול בניגוד לאש כי הזרם התחיל להחלש ובסוף נגמר בזרזיף מים שזרם על הרצפת האבן של המבוך. אני התנשמתי בכבדות וספיידי לידי נטף מים מכנפיו בקושי שהיה יכול להתרומם. שמתי את הנזר המקורר על מצחי שוב והוא תפס את השיער הרטוב והסורר שנפל לי על המצח שוב ושוב. אני קיבלתי בטוב את הקור של המים כהם כיבו לי את המדורות הקטנות שאיימו לפרוץ על בגדי בכול רגע.
לפתע שמתי לב שהכול חשוך. בערך. אור הלפידים מהמסדרון השכן האיר את החשכה קצת. התרוממתי בכבדות מהרצפה וניסיתי כמה שיותר לסחוט מים מבגדי. ספיידי גם ניסה לנער את המים מכנפיו בלי הצלחה מרובה. היה לי קר פתאום. נראה שנינו התגעגנו לחומה של האש. לפתע אש פרצה מכני הלפידים הכבויים במסדרונות.
חשכו עיני. השק שינה עם כול הציוד בטח התעופף ממני בזמן שהזרם שטף אותי. אז זה למה הרגשתי קליל יותר.
לפתע משהו נחבט בפרצוף שלי וכמעט ריסק לי את האף. עפתי על הרצפה בחבטה כואבת במיוחד.
קמתי ושיפשפתי את ראשי שם למזלי לא ירד דם אבל מהאף והאיזורים אחרים בפנים כן. שמתי יד על אפי ולחצתי עליו בשביל שיפסיק הדימום. באור הלפידים ראיתי שזה חבילה רטובה של משהו. רצתי מהר שהבנתי מה זה. השק שינה שלי. אני לא מאמין שהוא עף לי לפרצוף וריסק לי אותו. זה משהו שחשבתי שקורה רק בטום וג'רי.
"ספיידי, תשמור על זה, אני הולך לנקות לי את הפנים מהדם." אמרתי לו.
הוא הנהן וזחל הניח את ראשו על הערמה הרטובה. אני נורא מקווה שהדבר הזה חסין מים כמו שהוא מתיימר להיות. זה המבחן המושלם לפי דעתי.
הלכתי בפנים מדממות אל השלוליות מים הזורמות שנשארו מהגל מים האדיר הזה. שלולית ענקית הייתה בדיוק באמצע המסדרון שלנו. הלכתי אליה ושטפתי את הדם ממני. השלולית מיד נצבעה באדום.
הרגשתי את הדם ממשיך לזרום אל פני ומלכלך את הסרבל שלי. המשכתי לשטוף את פני ובאיזה שהוא שלב הדם פסק לזרום.
ניקיתי את הסרבל כמיטב יכולתי, לא שזה עזר כול כך.
חזרתי אל ספיידי ולמזלי השק שינה לא נרטב בפנים ולא שופד על ידי החרב כיוון שהיא שיפדה את האשפה. לא נורא במיוחד. סידרתי את הדברים והתחלנו ללכת ולמצוא, אולי, מקום שאוכל לנוח כמו שצריך.
פנינו לצד ימין שהיה צומת למסדרון רגיל וספיידי הכל ללחשש.
"איפה?" שאלתי והוא הצביע בזנבו על משבצת עשויה מאבן. לקחתי כמה אבני חצץ שהיו תמיד בצדדים וברצפה וזרקתי על המשבצת. פיצוץ אדיר העיף אותי לקיר ונבלם רק בעזרת התיקים שלי. האור סינוור אותי ופיצוץ עצמו גרם לי לציפצופים באוזניים. המכתש היה בעומק של שלושים סנטימטר, וכול הקיר היה מלא חורים. אבנים נזרקו עלי ופגעו בי בעוצמה שחשבתי שהם ירסקו לי את העצמות.
למזלי, זה לא קרה, אבל אני יהיה עם סימנים כחולים במשך לפחות שבוע.
קמתי גונח מכאבים וניסיתי ללכת. לא, אין סיכוי. הכאבים היו יותר מדי. העייפות השתלטה עלי בעוצמה רבה והרדימה אותי אל שינה כואבת במיוחד.
קמתי דואב ןכואב ומלא סימנים כחולים. לא יכולתי להזיז את הזרועות מרוב כאבים. התפלאתי שאנשים לא באו לכאן. הפיצוץ היה צריך למשוך את צומת ליבם.
זה טוב. זה אומר שאין אף אחד בטווח הקרוב. הרמתי את עצמי בגניחות וביבבות כאב נוראיות. ספיידי הסתכל עלי במבט שנראה מודאג.
הצלחתי אחרי חמש דקות להרים את עצמי בכאבים ונוקשות ואז הבנתי שאני לא אצליח לזוז במיוחד. ניסיתי לזוז צעד אחד, אבל השרירים שלי היו נוקשים ודואבים וצרחו במחאה. התנשפתי וניסיתי שלא להתפתות לשבת ולנוח. לפתע התקרה שמעלי נפתחה וספיידי תוך שניה הזקיף את קשקשיו כמו נאדר קטלני והתכונן לירות אותם. לפתע משהו נחת עלי וחילץ ממני צרחת כאב נוראית. מבעד דמעות הכאב ראיתי את ספיידי מחזיר את קשקשיו למצב הרגיל והסתכל על זה בסקרנות. הורדתי את מבטי למטה וראיתי שפורפרת בצבע כחול עם פסים כסופים. זיהיתי את המשחה הזאת. זה בדיוק מה שהייתי צריך. משחה נגד כחולים ושרירים נוקשים. פתחתי את השפופרת באיטיות רבה וראיתי את המשחה הכסופה עם הנקודות השחורות של הפחם. הורדתי את הסרבל הקרוע והשסוע באיטיות וכאבים רבים ונשארתי בבוקסר כחול צמוד. מרחתי את המשחה על העור הכחול והסגול שלי וההקלה לא איחרה לבוא. נאנחתי ועצמתי את עיני והרגשתי איך שרירי נעשים רפויים ורכים. הסתכלתי לראות איך הסימנים הצבעוניים שקישטו אותי כמו פיניאטה במסיבת יום הולדת חגיגית מלא בממתקים, לאט לאט נעלמים ומשארים אחריו עור מושלם ושזוף. קמתי על רגלי ולקחתי את דברי. הוצאתי מהתיק את הסרבל השני ולבשתי אותו. למרות הלפידים היה די קריר במסדרונות של המבוך. הלכנו לכיוון עוד התפצלות לכיוון שמאל. שכמעט הגענו ספיידי ליחשש אלי בזעם. נאנחתי ועצרתי במקום. הוא מיד נרגע ועף למסדרון ונעלם שם. נשמעו כמה דברים שנשמעו כמו משהו שננעץ בקיר ומיד אחריו משהו שקרע את האוויר ושישה יתדות ארוכות וחדות ננעצו בקיר של ההתפצלות. אני פערתי עיניים וראיתי את הצל של ספיידי גדל וקרב אלי. ראשו הציץ במסדרון וליחשש בשמחה. האיום נוטרל, נראה שאמר. הנדתי בראשי באי אמון והלכתי אחריו.

הפרק הקודם		הפרק הבא